שואה ושכול: "קשה לי להגיד אל מלא רחמים"
אחרי שעבר את אושוויץ, צעדת המוות וברגן בלזן, הצטרף למעפילים, נלחם במלחמות ישראל וקם מן האפר - מצא עצמו יהודה שפיגל מתמודד שוב עם אלוהים, עם נפילת בנו במלחמת לבנון. ועל אף החשבון שיש לו עם אלוהים, שפיגל מעיד כי אף פעם לא חדל להודות על מה שיש: "אני אדם מאושר. זכיתי"
בעת השחרור מברגן בלזן היה יהודה שפיגל אך נער בן 16, לבדו בעולם. "לי היה ברור שאני לא חוזר הביתה", הוא מספר, אבל אז שמע לפתע שאביו חי: "קפצתי על הרכבת הראשונה, מרחק של למעלה מאלף קילומטר מביתי. וכל הדרך אני חושב לעצמי: את מי אפגוש? הרי אני יודע מה הוא עבר... ואני מגיע הביתה, ורואה אדם צנום בא לקראתי בהתרגשות אדירה. אבא חיבק אותי ואמר: רק בשבילך אמרתי לעצמי: 'חייבים להמשיך".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
- עוד ב"אורות": הרב שרקי: הפמיניזם הדתי מתסכל נשים
אחרי שעבר את אושוויץ, צעדת המוות וברגן בלזן, הצטרף למעפילים, נלחם במלחמות ישראל ובנה את עצמו מחדש – מצא עצמו יהודה שפיגל מתמודד שוב עם אלוהים, אחרי שבנו חנן (חנני), קצין קשר בגדוד צנחנים, נפל במלחמת לבנון.
"באיזשהו שלב נזכרתי בכך שלאבא היה הכוח הנפשי, האומץ והרצון", מספר שפיגל ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית", לרגל יום השואה הבינלאומי שחל היום (ב'). "אמרתי לעצמי: גם אני חייב להמשיך. יש לי למה להמשיך, וכתבתי ספר שכותרתו: 'חייבים להמשיך'. שרדתי יחידי מכל המשפחה המורחבת, ואני מרגיש אחריות אדירה להמשיך".
"אני אדם מאושר. זכיתי"
יהודה שפיגל שנולד במשפחה דתית, וגידל משפחה מאמינה - מתקשה להתפלל. "כמי שהאמין מאוד
ועבר את מה שעברתי, אני פשוט לא מסוגל להגיד 'אל מלא רחמים", הוא אומר בדמעות.
כמעט שבעים שנה אחרי שחרורו מהמחנות, חזר יהודה שפיגל לרציף באושוויץ, המקום בו נפרד לפני שבעים שנה לנצח מאימו ומאחיו – אלא שהפעם צעד בראש משלחת של קציני צה"ל, "עדים במדים". "אמא", הוא אמר בקול רועד, "זכית שבמסגרת משלחת מפקדים של צה"ל בפולין, בנך עומד כאן ואומר קדיש עלייך, על המשפחה ועל כל קורבנות השואה".
"כשאני מסתכל כיום על משפחתי, יש לי 16 נכדים, 9 נינים ועוד כמה בדרך. האם יכול להיות אושר יותר גדול מזה? עם כל הכאב, אני אדם מאושר. זכיתי".
לפנייה לכתב/ת 
יהודה שפיגל
צילום: אורות
מומלצים
