בן סטילר: "אני לא משוגע כמו אדם סנדלר"
מה הופך את הבדרנים היהודים לכוח המוביל בקומדיות של הוליווד? בן סטילר חושב ש"הכל הועבר בירושה תרבותית". בראיון לקראת צאת סרטו "חייו הסודיים של וולטר מיטי", הוא מבדיל בינו לבין אדם סנדלר ודני קיי, ומבהיר: "הלוואי שהסרט יגרום לצופים לשנות את חייהם, אך זו משימה יומרנית מדי"
למרות שהם מייצגים דורות שונים, אפשר לחשוב על כמה דברים שמשותפים לבן סטילר ודני קיי. שניהם נחשבים לקומיקאים האמריקנים המובילים בזמנם, שניהם ילידי ניו יורק, ושניהם נמנים על העם היהודי. ובנוסף לכל זה, שניהם כיכבו גילמו את דמותו של וולטר מיטי, גיבור פשוט עם חלומות גדולים - בשתי הגרסאות הקולנועיות של "חייו הסודיים של וולטר מיטי". קיי עשה זאת אי אז ב-1947, סטילר יעשה זאת החל מהשבוע על מסכי ארצנו ובאלו שבארצות הברית.
שתי הגרסאות - זו הקדומה שביים שנורמן מקלאוד, וזו העדכנית שביים סטילר עצמו - מבוססות על סיפור קצר שכתב ג'יימס ת'ורבר ב-1939. בראיון ל-ynet שנערך בבירת איטליה רומא, מספר סטילר כי הסיפור הקצר הוא זה שהיווה השראה עיקרית לסרטו, הרבה יותר מהגרסה של קיי. בעזרת התסריטאי סטיב קונרד הוא חזר למקור הספרותי. ואכן, ההבדלים בין הסרטים ניכרים.
"זה סרט שונה לגמרי", הוא אומר, "לא היה טעם לעשות רימייק לסרט ההוא ולשפר אותו כיוון שזו קומדיה מוזיקלית קלאסית. התסריט של סטיב (קונרד) עסק בנושאים שהם מודרניים ועדכניים, וכאלה שאני יכול להתחבר אליהם. והסרט הזה גם לא נופל על ז'אנר אחד - ואת זה אהבתי. הוא לא ממש קומדיה, אבל גם לא רציני מדי".
למה התחברת באופן אישי?
"זה לא רק סרט על חלומות בהקיץ, אלא גם על אדם שמנסה להתחבר אל עצמו, וגם על לקחת סיכונים בעולם ולנסות להיות מי שאתה רוצה להיות. זה משהו שאתה מתחבר אליו. אני מקווה שאנשים אחרים גם יכולים להתחבר לזה, עושה רושם שזה המצב עם צופים בכל הגילאים וזה קורה להם בכל מיני דרכים. יש כאלה שמתחברים לרעיון של לחיות את הרגע, ולנצל את ההזדמנויות כי החיים עוברים. הצעירים יותר מתחברים לשאיפה לצאת לעולם ולהתנסות בו מעבר לחיים הווירטואליים מול המסך ושאר הגירויים שהדור שלהם חווה. הרעיון של חלומות בהקיץ הוא אוניברסלי ועל-זמני".
מיטי, לא אמיתי
אז מיהו אותו וולטר מיטי, שסיפורו הפיקטיבי שרד שנים רבות כל כך? בגרסה העדכנית של סטילר, מדובר במנהל ארכיב התשלילים של מגזין הצילומים הנודע Life. מדובר בעובד ותיק, נאמן ואחראי שנוטה לחלומות בהקיץ - תכונה נלעגת מנקודת מבטו של נציג רוכשי המגזין (אדם סקוט), שעומדים לסגור את המהדורה המודפסת ולהשאירה נוכחת רק ברשת. כשצילום שנשלח אל וולטר מצלם השטח הנועז והנערץ (שון פן) נעלם, מעמדו הולך ומתערער.
בניגוד למציאות האפרוריות שהולכת ומשחירה, חלומותיו של וולטר מעוררי השראה והם מארחים על פי רוב את דמותה של שריל (קריסטן וויג), עובדת חדשה בחברה, שאף מוכנה לסייע לו בחיפוש אחר הצילום החסר - שמיועד להיות צילום השער של המהדורה האחרונה המודפסת של לייף. בלית ברירה, ולמרות כל חששותיו, גיבורנו נדרש לצאת למסע דמיוני במציאות שמזמן לו הרפתקאות הרחק מעבר לים, ומביא אותו גם ליעדים נסתרים עוד יותר - עמוק בפנים בנפשו.
לצד סטילר, וויג וסקוט מככבים בסרט גם ג'ון דיילי, קת'רין האן, פייטון אוסוולט, אולאפור דארי אולאפסון האיסלנדי ואחרים וכן לוקחים בו חלק כמה כוכבים בתפקידי אורח: שון פן, שירלי מקליין, קונאן או'בריאן, אנדי ריכטר וליז מיקל. כמו כן, צצה בסרט אחותו של סטילר, איימי. אלו ורבים אחרים התגייסו לצילומי הסרט שנחלקו בין ארצות הברית ואיסלנד, על נופיה הטבעיים והמרהיבים. מבחינה זו, הצוות - כמו וולטר - זכה גם הוא למימוש חלומות אקזוטיים הרחק מאתרי הצילום השגרתיים בניו יורק ולוס אנג'לס. זה ניכר גם בוויזואליה העשירה.
"כולם היו מאוד מחויבים לסרט באופן אישי וניסינו ליצור רגעים קולנועיים מיוחדים", נזכר סטילר. "מבחינתי אם הצופים יוצאים מהסרט ואומרים 'וואו' - אלו הדברים שחיפשתי כשיצאתי לעשות את הסרט".
אבל יתכן שהסרט הוא יותר ממהנה, הוא מעורר אצל חלק מהצופים רצון לצאת משגרת היומיום ולעשות שינוי בחייהם. האם זוהי מטרה שחתרת אליה כבמאי - ליצור חוויה משנת חיים עבור הקהל שלך?
"זה נהדר אם זה קורה, וברור שנעים לשמוע שאנשים שיוצאים עם הרגשה כזאת, אבל זו מעולם לא היתה הכוונה שלי בעשיית הסרט. זו מטרה כל כך נשגבת לגרום לאנשים לבחון את חייהם, כך שלעולם לא הייתי מתיימר לחשוב שיש לי באמת האפשרות לעשות זאת. רציתי רק לספר סיפור, שיהיה מהנה וגם נוגע מבחינה אישית. אני אוהב סרטים שלוקחים אותך מעצמך. אתה יוצא לעולם של הסרט, ובאותו הזמן אתה מתחבר אליו ברמה הרגשית. ניסיתי לגרום לכך ששני הדברים יקרו בו זמנית".
דבר נוסף שקורה ב"חייו הסודיים של וולטר מיטי", אולי בלי כוונה מצד הבמאי, הוא ההתייחסות למציאות הלא פשוטה של הכלכלה האמריקנית בימים אלה ולמעמדו של האדם העובד. בניגוד לוולטר מיטי של קיי מ-1947, שהוא המוח המבריק מאחורי הנהלת ההוצאה לאור בה הוא עובד (ולכן חלומותיו מתקבלים בהבנה), וולטר של סטילר הוא עובד אפור במגזין Life (שנוסד ב-1883, זכה לתהילת עולם עד שקמל בשנים האחרונות ונוכח רק באינטרנט). ההנהלה החדשה, המעונבת, והדורסנית לא מהססת לאיים עליו ועל שאר עובדי המגזין.
"לא ממש ניסיתי להתבטא באופן ביקורתי, אלא רק לספר על העולם בו אנו חיים כיום - העולם בתקופה כלכלית קשה", מבהיר סטילר, "בשבילי זה יותר רעיון על-זמני. אנשים שעובדים קשה ולא מקבלים הכרה על כך, ולא בהכרח נהנים מחיים יצירתיים כלפי חוץ, אבל הם מאוד יצירתיים מבפנים. אני חושב שזה מה שהסיפור הקצר דיבר עליו, וזה מה שאני רציתי להתחבר אליו".
כאמור, הן קיי המנוח והן סטילר, הם יהודים כשרים. קיי נולד בברוקלין לבני הזוג קמינסקי שהיגרו מאוקראינה ב-1913, סטילר הוא בנם של הקומיקאים ג'רי סטילר (הידוע כאביו של ג'ורג' קונסטנזה מ"סיינפלד") ואן מירה, שגדלה כאירית קתולית והתגיירה לרגל חתונתה. עם זאת, הם מייצגים הומור יהודי שונה לגמרי.
בעוד שהגישה הקומית של קיי יותר עולצת וענוגה, סטילר מבטא גישה פרועה, היפר-אקטיבית ולעתים וולגרית. כולנו חזינו בו משתולל בסרטיו "זולנדר" ו"רעם טרופי" - קומדיות מטורפות ומצליחות שהציבו אותו במקום בולט בהיררכיית הקומיקאים האמריקנים של היום.
אבל האמת היא שסטילר לא נמצא שם לבד. אדם סנדלר, ג'אד אפטאו, סת' רוגן, אנדי סאמברג, פול ראד ואחרים שם איתו. כולם קומיקאים הוליוודים מובילים, וכולם יהודים. "יש היסטוריה של הומור יהודי עוד הרבה לפני הקולנוע",
הוא מנסה להסביר, "זה הכל הועבר בירושה מבחינה תרבותית. אני לא יודע, זה מצחיק. אפשר למצוא יהודים בכל היבט של עשייה יצירתית. יש לי חבר ישראלי ששמו גיא אסירי שכתב ספר ששמו 'Jews Who Rock' שהוא ספר נהדר, וקפטן קירק יהודי (סטילר ידוע כמעריץ של 'מסע בין כוכבים'). אני לא יודע אם זה קשור רק להומור, או שזה חלק בחברה".
"זה מעניין שיש בעולם מיעוט שיש לו תרומה תרבותית גדולה", הוא ממשיך וקושר את איסלנד לצורך הדגמה: "אין שם הרבה יהודים, אבל יש שם קהילה מאוד יצירתית באוכלוסיה שמונה כ-300 אלף איש בסך הכל, ויש שם מוזיקאים ושחקנים מוכשרים ששכרנו את שירותיהם. זה מעניין כי אלו קהילות שונות ואנשים מאוד יצירתיים".
זה לא הומור יהודי טיפוסי, מה שאתם עושים. אתם די "ווילדע חייעס".
"נכון, אבל אני לא תמיד כזה משוגע. בעצם אף אחד מהחבר'ה האלה לא כזה משוגע. כלומר, לא כמו סנדלר".
אולי הוא לא כזה משוגע, או שאולי הוא פשוט התבגר ורואה דברים אחרת בגיל 48. לאחרונה סיפר על המסע ששינה את חייו בגיל 16, כשיצא ביחד עם אביו לישראל - בה הוא מקפיד להביע תמיכה עד היום. "פגשתי נערה אחת בטיול הזה והתפתח ביננו רומן מסחרר", גילה בראיון למגזין Parade. "האם זה חילול הקודש להגיד שהתמזמזנו ליד הכותל המערבי? יכול להיות. אבל זה מה שעשינו. זה היה אחד מאותם רגעים שאתה לא שוכח". אותם רגעים משנים חיים - כפי שוולטר מיטי עובר בסרט, שייתכן שישנה גם משהו בחייו של סטילר היום.
אתה מקווה שהסרט ישנה את התפיסה לגביך - מקומיקאי לשחקן אופי?
עשיתי הרבה תפקידים. הקטע שלי הוא להמשיך לעשות מה שאני מוצא בו עניין, ומתחבר אליו, ולקוות שהקהל יצטרף אליי. לפעמים זה קורה, לפעמים לא. בנוגע לאיך שאנשים מגיבים, או איך שהם תופסים אותך - זה מחוץ לשליטתי. אני אמשיך לעשות דברים שאני אוהב, ואני שמח שיש לי את האפשרות לנהוג כך".
