הסאטיריקן דידי מנוסי הלך לעולמו

הפזמונאי, העיתונאי והסאטיריקן דידי מנוסי הלך לעולמו הבוקר (יום ו') בגיל 85. מנוסי נפטר בביתו שברמת גן, לאחר שבע שנים בהן סבל ממחלת הפרקינסון והיה מרותק לכסא גלגלים. הוא מת במהלך שנתו וסמוך לשעה תשע בבוקר מצאו אותו בני המשפחה והזעיקו ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהגיעה למקום - והצוות הרפואי נאלץ לקבוע את מותו. הלוויתו תתקיים בקיבוץ גבע ביום א', 22 בדצמבר, אחה"צ. ארונו יוצב בשעה 11:00 בבוקר, בבית סוקולוב שבתל אביב.

היה מרותק לכסא גלגלים. דידי מנוסי(צילום: עמית מגל)

דידי מנוסי נולד בקבוצת גבע בשם ידידיה מנוסוביץ. בצעירותו היה מדריך ב"נוער העובד" בהרצליה ולאחר מכן התגייס לפלמ"ח. מנוסי למד ספרות באוניברסיטה העברית, ערך שני מסעות סביב העולם, פרסם פזמונים וחמשירים ובין 1962 ל-2000 פרסם מדי שבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" את "בדיחמין לשבת", טור סאטירי מחורז שעסק באקטואליה והפך למזוהה איתו מאוד. הוא יצא לפנסיה מהעיתון כשהיה בן 75.

האיש עם הכובע והקסקט(צילום: מיכאל קרמר)

יותר מהקסקט ומהסיגר, מנוסי ייזכר בהיסטוריה כיוצר "בדיחמין", המדור שאי אפשר היה לפתוח את סוף השבוע בלעדיו וכלל את הבדיחות הכי חמות לצד כמה בדיחות קרש שעברו מדור לדור - ומאוחר יותר ראו אור בשלושה ספרים. "זה התחיל כשעורך העיתון קרא לי ואמר שבעיתון המתחרה עומדים להוציא קובץ בדיחות, אז אני צריך להוציא מוסף מתחרה כדי שהם לא יהיו לבד", הוא סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני כארבע שנים, "מיד מיהרתי, אספתי בדיחות והוצאתי את 'בדיחמין', וזה היה כל כך טוב שזה שרד המון שנים. בעיתון המתחרה זה החזיק בדיוק שבוע".

ניר מנוסי, בנו של דידי, כשבירך את אביו לרגל יום ההולדת 85

בין היתר שיתף מנוסי פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזה "סנונית בחוף מיומבה", שם התפרסם שירו "קול אורלוגין", ובסרט "סאלח שבתי", עם השיר "לי ולך". הוא כתב ללהקת גייסות השריון את "מי שחלם", שהפך מאז להמנון הלא רשמי של ימי הזיכרון. לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב את "שיר הוא לא רק מילים", אותו ביצע אריק לביא כמחאה נגד המלחמה ולמען השלום. ללהקת הגבעטרון כתב את השיר "בת שישים" לכבוד 60 שנה לקיבוץ גבע.

ביוני האחרון חגג מנוסי את יום הולדתו ה-85 - כשחברים, בני משפחה וכמה ממוקיריו התכנסו באולם "צוותא" בתל אביב וערכו לכבודו מופע מחווה, שהשתתפו בו בין היתר הגבעטרון, חיים טופול וקובי אושרת. הוא הותיר אחריו את אשתו צילה, שאיירה את טוריו ב"ידיעות אחרונות", ושלושה ילדים.