מכרה זהב, חרב פיפיות. מה גילתה ארה"ב?
במיילים של לשכות רה"מ ושר הביטחון לא אמור לעבור מידע סודי, ובכל זאת - ארה"ב שצותתה להם יכלה להפיק ידע רב: מי משפיע על אולמרט ונתניהו ואפילו מתי מתכנסת ישיבה לשם החלטה חשובה. אבל מי אמר שהישראלים, שנזהרו תמיד, לא הטעו אותה?
על רקע הדיווח ב-ynet ובכמה עיתונים בעולם שהמודיעין האמריקני צותת לכתובות אימייל של לשכות ראשי הממשלה נתניהו ואולמרט ושל לשכת שר הביטחון דאז ברק, אני יכול להעיד מניסיון אישי שגם ברק כשהיה שר ביטחון וגם שר הביטחון הנוכחי בוגי יעלון, ובעצם גם אלה שקדמו להם, יצאו מנקודת הנחה שהאמריקנים מצותתים להם. לא רק למייל הציבורי של הלשכה, אלא גם לטלפונים למיניהם. הם פשוט ציינו זאת כעובדת חיים שצריך לדעת לחיות איתה.
עוד חדשות ב-ynet:
"בכל מקום שבו אנו נמצאים אנחנו לוקחים בחשבון שמופעלים נגדנו האזנות ומעקבים", אמר ל-ynet גורם ביטחוני, "בין שבשיחות בטלפונים ניידים ובין שבחדרי מלון בביקורים בחו"ל". יותר מזה, שר ביטחון אחד לפחות גם עשה שימוש באמצעי התקשורת שהוא הניח שהאמריקנים מצותתים להם, כדי לשתול אצלם מסרים שתאמו את מטרותיו ושיקוליו האסטרטגיים. כך שהציתות הוא חרב פיפיות וייתכן שאם הממשל האמריקני וסוכנות ההאזנה שלו יפשפשו היטב בחומר שיאספו, הם עלולים לגלות שהם היו הקורבן ולא הטורף.
לגופו של עניין, הרשימה שהעביר המדליף האמריקני אדוארד סנואודן לתקשורת כוללת, במה שנוגע לישראל, כתובות מייל פומביות שבעצם כל אחד יכול לדעת אותן ולהשתמש בהן כדי לשלוח מסרים - הן ללשכת ראש הממשלה והן ללשכת שר הביטחון. יותר מזה, גורמים בכירים
במערכת הביטחון אומרים שלעיתים קרובות הם העבירו חומר לא מסווג ביניהם באמצעות תיבת המייל של לשכת שר הביטחון. אם למשל שר הביטחון היה צריך לשאת נאום, הנאום הזה נכתב בלשכה, עבר ביקורת של שר הביטחון, ואחר כך היו מעבירים אותו באמצעות המייל לחיילות שהדפיסו אותו. כך, אגב, קורה גם כיום. הליכים דומים קיימים גם בלשכת ראש הממשלה.
השורה התחתונה היא שמדובר במייל לא מוצפן שעובר בו חומר שלא אמור להיות סודי. אבל בכל זאת, הציתות ויירוט התשדורות במיילים של לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון עשויים להוות מכרה רב ערך למידע ששירת היטב את צמרת הממשל האמריקני. הם למשל יכלו ללמוד מהמיילים האלו אילו לחצים פוליטיים מופעלים על השר וראש הממשלה ומי מפעיל אותם.
נוסף על כך אפשר ללמוד על הלכי הרוח של הציבור שפונה ללשכת שר הביטחון וללשכת ראש הממשלה. נכון שמדינת ישראל היא דמוקרטית והממשל האמריקני יכול לקבל מידע דומה פשוט באמצעות קריאה בעיתונים, צפייה בטלוויזיה, האזנה לרדיו וגלישה באינטרנט - הכל נמצא שם - אבל מציתות למיילים של לשכות שר הביטחון וראש הממשלה והמענה שלהם לציבור הפונים, אפשר ללמוד עד כמה אותנטי ואמין הוא המידע המתפרסם בתקשורת. ניתן להצליב את פרטי המידע ולקבל תמונה טובה.
הצביעות ופולארד
נזק נוסף פוטנציאלי הוא של שימוש באתרי האינטרנט הגלויים של משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון, עשוי להיגרם כתוצאה מהשתלת באגים, סוסים טרויאניים או תולעים באמצעות המיילים. בעניין זה ראוי לשמוע את דעתם של מומחי הסייבר, אבל אין ספק ככלל גם למי שאינו מומחה סייבר שמציתות למיילים ללשכות של הבכירים ניתן לקבל את כתובות המייל של גורמים מסוימים שפונים אליהם ושאחריהם רוצים שירותי הביון האמריקניים והבריטיים לעקוב. למשל של אישים פוליטיים, למשל של בכירי מערכת הביטחון לשעבר ועוד ועוד.
מהמיילים האלה ניתן לדעת מתי מכנס שר הביטחון התייעצות עם שרי ביטחון לשעבר, מה שמעיד על החלטה כבדת משקל שמתקבלת. אפשר
גם ללמוד על מתיחויות ויריבויות בתוך צמרת השלטון. בקיצור, אפשר להשיג מידע פוליטי ומדיני רב ערך, ולעיתים גם מידע בעל אופי מבצעי מובהק על פי סימנים מעידים - אם לא באופן ישיר - בתוך המיילים.
וישנו עוד היבט לכל הסיפור. ארה"ב מחזיקה כבר עשרות שנים את ג'ונתן פולארד במאסר. מדוע? לא כל כך בגלל המידע שהוא העביר
לישראל, אלא בגלל עצם העובדה שריגל אחרי ארה"ב. יתרה מזאת, הנימוק של אלו המתנגדים לשחרורו בתוך סוכנויות המודיעין האמריקניות הוא שישראל לא סיפרה לאמריקנים מי עוד ריגל או מרגל מטעמה בארה"ב.
העובדה שארה"ב ריגלה אחרי קברניטי ישראל היא עדות לצביעות ולעמדה הלא מוסרית שהממשל נוקט ביחס לפולארד. אותם אנשים שהורו לצותת למיילים של לשכות ראש הממשלה ושר הביטחון היו מן הסתם מעורבים גם בהתייעצויות האם להיענות לבקשותיה או תחינותיה של ישראל לשחרר את פולארד. אבל כאמור יש סיבה טובה להעריך שלפחות בכמה הזדמנויות נפלו האמריקנים ברשת, אם תרצו בבור, שהם כרו לעצמם בהאזינם לקברניטי מדינת ישראל. וגם זו נחמה לא קטנה.
לפנייה לכתב/ת 
