חופשי ומאושר / השינוי ביחס למצבים נייחים
המצבים הנייחים הם כבר לא בונוס, אלא נשק שאחראי לשליש מהשערים בליגות הבכירות. איך הופכים אותם לאמנות ומאיפה כדאי לבעוט. וגם: טבלת הבועטים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי. אורי קופר, "הכל מקצועי"
מצבים נייחים הם כבר מזמן לא בונוס, ובשנים האחרונות אפילו הפכו לנושא לא פחות חשוב מהנעת כדור, לחץ ושמירה על קו הגנה. מחקר של "דלוייט", אחת מחברות השירותים העסקיים הגדולות בעולם, מראה ששליש מהשערים שהובקעו בליגות הבכירות בשנים האחרונות הגיעו ממצבים נייחים - בעיטה חופשית ישירה, כדור חופשי שמוגבה לרחבה, קרן והוצאת חוץ.
כן, כל שער שלישי בפרמייר-ליג או בבונדסליגה נכבש שלא במסגרת שטף המשחק הרגיל. בפיפ"א, שם בדקו נתונים מהטורנירים הבינלאומיים, מצביעים על תוצאות דומות: בליגת האלופות, למשל, 29 אחוז מהשערים מגיעים ממצבים נייחים.
אלו לא רק הבועטים המפורסמים באירופה, כמו כריסטיאנו רונאלדו, צ'אבי ואנדראה פירלו. שחקנים דוגמת סיאד סליחוביץ' (הופנהיים), בניאט (בילבאו) וחואן אראנגו (מנשנגלדבאך), שמשפיעים על הקבוצה שלהם במצב נייח יותר מבשאר חלקי המשחק, הפכו למצרך מבוקש. שחקנים יודעים שאיכות הבעיטות הנייחות לבדה יכולה לסדר להם חוזה מצוין, והתוצאות נראות בבירור.
בית ספר לבעיטות חופשיות
בעונה הנוכחית באנגליה כ-12 אחוז מהבעיטות החופשיות הישירות הסתיימו בשערים. המספר הזה, כפול מהעונה שעברה, הוא בלתי נתפס. וויין רוני, לדוגמה, הבקיע בחודשים הראשונים של 2013/14 יותר שערים ממצבים נייחים מאשר בסך תשע העונות הקודמות שלו במנצ'סטר יונייטד. איך אפשר להסביר את הזינוק במספר השערים ממצבים נייחים? לשאלה הזו נדרש זינדין זידאן, אחד שיודע דבר או שניים על בעיטה חופשית. זיזו הצביע על שתי סיבות עיקריות:
1. יכולת נרכשת. ברור ששחקן צריך כישרון, אבל היכולת להפוך מצב נייח למסוכן ניתנת ללמידה ולשיפור יותר מכדרור או מהירות מחשבה. הקבוצות הגדולות מעסיקות היום מאמנים מיוחדים רק למצבים נייחים, והשחקנים - מעבר לעבודה על הבעיטה עצמה - לומדים לזהות איך לנצל את מיקום החומה או השוער. בשבדיה אפילו לקחו מאמני כדוריד כדי לשפר את הוצאות החוץ. צודקים, לא נמאס לכם לראות שכל הוצאת חוץ של הקבוצה שלכם מסתיימת באיבוד?
2. ההכנה הקבוצתית. עד לא מזמן, רק מספר מצומצם של מאמנים שם דגש על מצבים נייחים. סם אלרדייס, למשל. לא עוד: בכל קבוצה בליגות הגדולות יש היום מערכי אימון שלמים המוקדשים לנושא הזה, והמאמנים מכירים טוב יותר את היריבות ואת אופן ההתגוננות שלהן.
נוסף על כך, תופעת ה"תרגילים המיוחדים" במצב נייח הולכת וגוברת. זו יכולה להיות חסימה פיזית של שחקנים (כמו בכדורסל) או יצירת עומס באזור מסוים כדי להטעות ולשחרר נוגח טוב בעמדה אחרת. שלומי דורה מראה את זה יפה בהפועל חיפה, שכבשה העונה שני שערים מתרגילים במצבים נייחים.
1. התכוננות לבועט מסוים. זוכרים שפעם שוער שמתכונן ליריבים שלו בדו קרב פנדלים היה שינוי מרענן? היום שוער בלי ידע מקדים כזה הוא פשוט לא מקצוען. כך גם במצבים נייחים. השוער חייב לדעת אם הבועט מולו נוהג לשחרר כדור לפינה הקרובה או הרחוקה, ואם הוא מעדיף לפעמים לבעוט דווקא חזק ושטוח (ואז לחומה אסור לקפוץ). תעיפו מבט לשער של קייל ווקר מטוטנהאם מול מנצ'סטר יונייטד בתחילת החודש. ווקר אוהב לבעוט חזק ושטוח, וזה ידוע. קפיצת החומה האדומה הייתה שטות.
2. התאמת סוג ההגנה. יש שתי שיטות הגנה במצבים נייחים - אישית ואזורית. מאמנים רבים אוהבים שיטה מסוימת ודבקים בה, אבל, כפי שכתב רפא בניטס בבלוג שלו: "החוכמה היא לא לעמוד על שלך, אלא להתאים את סוג ההגנה לשחקנים שברשותך". יותר ויותר מאמנים מתחילים לעשות זאת, או משלבים בין השיטות, כמו טאטה מרטינו בברצלונה שמציב את פיקה כשומר אזורית יחיד.
3. להיזהר מעבירות מסוכנות. זה נשמע בלתי אפשרי, אבל מאמנים עובדים על זה. יש אזורים במגרש שבהם ניצול המצבים הנייחים גבוה מאשר במקומות אחרים. גארי ראסל, המכנה עצמו "מדען כדורגל", בדק את כל הבעיטות החופשיות באנגליה, בגרמניה ובספרד בשנתיים האחרונות, והראה שאחוז הניצול הגבוה ביותר הוא בבעיטות שאינן בצידי הרחבה, אבל גם לא ממש במרכז (ראו איור). כלומר, לא בששת המטרים הקיצוניים ולא בששת המטרים המרכזיים. האזורים הפוריים מעניקים את האפשרות הטובה ביותר לסובב את הכדור.
הרמה להנחתה
לא סתם הפך המשפט "ככה לא בונים חומה" למזוהה עם הכדורגל הישראלי. שנים על שנים מתלוננים כאן על הפאשלות בהגנה מול מצבים נייחים. אם השחקן הישראלי לא שומר נכון, הרי שמספר הכיבושים מהסוג הזה בליגה שלנו אמור להיות גבוה. עם זאת, הנתונים מראים שההפך הוא הנכון: בסיבוב הראשון העונה רק 14 אחוז מהשערים נכבשו בבעיטה חופשית ישירה, הרמה נייחת או כדור קרן - חצי מהכמות בליגות הבכירות.
מהבחינה הזו, הבעיה החמורה כאן היא דווקא היעדר בועטים טובים. רק שני שחקנים פעילים בליגה כבשו בקריירה מספר דו־ספרתי של בעיטות חופשיות ישירות - סלים טועמה, שכבר כמעט אינו משחק, ופדרו גלבאן, שאינו ישראלי. אין סיכוי שאחד מהשחקנים הישראלים יגיע למספרים של משה סיני או אורי מלמיליאן (ראו טבלה), ובטח לא לשיא של איציק זוהר, שעומד על 43 בעיטות מדויקות - פעם בכל תשעה משחקים.
קבוצות ישראליות חייבות להתחבר למגמה העולמית ולהחזיק שחקנים שיודעים להוציא מצבים נייחים אל הפועל. נמאסו קרנות שלא עוברות את קו ההגנה הראשון או הגבהות ללא תכנון מראש. הנה, תראו את הפועל באר שבע: העובדה שהיא הקבוצה היחידה שמתקרבת למספרים באירופה - 30 אחוז משעריה הובקעו במצבים נייחים - היא אחד הגורמים המרכזיים להצלחתה.
בית"ר ירושלים, היריבה של באר שבע הערב, היא הקבוצה שספגה הכי הרבה שערים נייחים בעשור האחרון. במשחק היום מומלץ לעקוב אחרי סיראז' נסאר ומאור בוזגלו, שמראים לנו שמצבים נייחים הם לא רק חלק מהמשחק, אלא לפעמים הסיפור המרכזי שלו.
רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .
לפנייה לכתב/ת 
