תנועת המרי: תעיפו את האשוח מהבית
כבר שנים רבות שניטשים ויכוחים מרים סביב חגיגות הסילבסטר, אבל לחגוג את היום שבו נולד משיח שבשמו נרצחו מיליוני יהודים? זה כבר חידוש. עץ אשוח זה אולי אסטטי, אבל בדרך אל הקוסמופוליטי - חוזרים ישראלים חילונים לדבר שממנו התנערו יותר מכל: מסורת. נראה אותם עושים הבדלה
כמה מחברותיי הטובות ביותר מציבות בשנים האחרונות אשוח מקושט בסלון ביתן לקראת חג המולד. טוב, נו. קצת פחות מ"כמה". חברה טובה אחת מתל אביב, שראתה אצל חברות טובות שלה את אותו צומח ממשפחת האורניים, וחשקה נפשה בפריט האסטטי להאיר את הלילות הקרירים של סוף דצמבר.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כבר שנים רבות שניטשים ויכוחים עזים סביב חגיגות הסילבסטר, והעולם נחלק בין מי שחוגגים עד אור הבוקר במסיבות – ובין המצקצקים על "תרבות המערב" (ומקנאים בחשאי בחוגגים המתנשקים בחצות). אלא שבעוד שהראשון בינואר הופשט מכל אלמנט רליגיוזי כבר מזמן, והפך ליום שבו המשק מתחיל לספור שוב את שנת המס - הרי שחגיגות של יהודים בחג המולד, היום שבו נולד משיח צלוב שבשמו נרצחו ריבוא רבבות יהודים - זה כבר חידוש מפליא אפילו בשביל שוחרת שלום כמוני.
בסוף הם חוזרים למסורת. הנוצרית
אודה ולא אבוש: גם אני סרתי בשנה שעברה לרובע הנוצרי ערב החג למניינם, כדי לצפות בבתי הקפה המקושטים בירוק ואדום, ובאורות הנוצצים, ונהניתי הנאה אנתרופולוגית. ברם לא עלה בדעתי לאמץ אף מוטיב, אפילו לא אייל צפוני סרוג על סוודר, ולהביא אותו לביתי.
את הצורך והרצון להיטמע במשפחת העמים אני מבינה: אף אני צורכת מוצרי תרבות שמגיעים מעבר לים -
ממוזיקה ועד סדרות מופת כמו "שרלוק" ו"מראה שחורה", ומפעם לפעם עולה בי דחף עז לגור בלונדון מספר חודשים, ולבדוק אם באמת הייאוש נעשה שם יותר נוח.
ומה מגוחך בעיניי באותם ישראלים שמתהדרים בעץ? שבדרך אל הקוסמופוליטי, אל הגלובלי, המאוורר, רב האפשרויות והמאתגר מנטאלית ותרבותית, חוזרים ישראלים חילונים אל הדבר שממנו התנערו כל כך: מסורת.
וכך נברא מעגל הקסמים: אותו היפסטר שבז ליהודים המתרפקים על הכותל המערבי, אינו צם ביום כיפור ומתלבט אפילו אם למול את בנו מכיוון שאינו רוצה קשר למערכת ערכים הלכתית-תורנית-לאומית, המבדילה אותו משאר הלאומים ומנטרלת את האלמנט הבינלאומי באישיותו - עושה את כל המרחק ואת קפיצת הדרך התרבותית רק כדי לנחות בביצה דתית אחרת, ועוד בעלת שורשים יהודיים: הכנסייה.
בואו נתחיל בעצי בשמים להבדלה
אני יכולה לחבב אתיאיסטים. כמה מחבריי הטובים הם כאלה, ויש להם טיעונים והשקפת עולם סדורה בעניין.
הם ממלאים את חייהם בתוכן ערכי מסוג זכויות אדם ואזרח, ונוסכים בהם משמעות רוחנית באמצעות מוזיקה, למשל.
אבל מי שמכניסים הביתה את עץ חג המולד ומקשטים אותו, לא מצהירים מבחינתי על חילוניותם ולא על זיקתם אל המערביות, אלא פשוט מתבטלים בפני העולם הנוצרי, ועושים צחוק מעצמם, שהרי עץ בשמים להבדלה הם לא יעלו על שולחנם גם אם יאיימו עליהם בשעווה רותחת מהנר. הם לא "יהודונים". הם אזרחי העולם. וככאלה, הם אפילו מוכנים להיות נוצרים אדוקים. גוד בלס דאם.
לפנייה לכתב/ת 
