הישראלים שהופכים את הביוב של העולם לנייר

מסתבר שאפשר לעשות הרבה כסף ממה שמגיע מהאסלות שלנו אל צינורות הביוב: החברה הישראלית Applied CleanTech פיתחה טכנולוגיה ייחודית שבאפשרותה ניתן להפוך את החומרים המוצקים בביוב לחומר גלם ממוחזר שממנו מייצרים נייר. "זאת מהפכה", טוען מנכ"ל החברה ד"ר רפאל אהרון, "להשתמש בביוב כמשאב גם לטובתנו וגם לטובת האנושות באופן כללי".

כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :

תחרות סטודנטים תציל את חקלאות שפרעם?

זעם בעמק חפר: צינור דלק יוצמד לצינור הגז

צפו: כך ממחזרים בדלי סיגריות

העובדות שלא מספרים לכם על משק המים

Applied CleanTech פועלת בשנים האחרונות בהצלחה בצפת ובעומר, אבל פניה גם לעולם - כי הרי כולם הולכים לשירותים. בהולנד משרתת החברה 300 אלף תושבים והיא פועלת גם בסקוטלנד ובמכסיקו. בחברה מספרים על שתי עסקאות בשלבי סגירה מתקדמים עם קנדה ורוסיה, בשווי של 10 מיליון דולר כל אחת. במקביל, השוק הישראלי לא נזנח ובקרוב תותקן המערכת בבית שמש ובגבעת ברנר.

צפו בתהליך:  

במקומות שבהן היא פועלת, מקימה החברה מתקן בצמוד למפעל העירוני לטיפול בשפכים (מט"ש). המתקן קולט את הביוב לפני הגעתו למט"ש, שם הוא מבודד חומר שנקרא תאית מהמוצקים שבביוב. לאחר מכן, מוכרת חברה את שבבי התאית לתעשיית הנייר. כתוצאה מתהליך זה, פחות שפכים מגיעים למפעל הטיהור והוא מפיק כ-50 אחוז פחות בוצה, מה שמוביל לפי ההערכה לחיסכון של כ-20 עד 30 אחוז בהוצאות התפעוליות. 

בעתיד יכינו סוכר מביוב? 

איך הרעיון נולד? לדברי ד"ר אהרון, בזמן שחיפש אחר מקורות חדשים לנייר ממוחזר במקום כריתת עצים, הגיע ההבזק: "נייר עשוי מתאית, ואדם אינו מעכל תאית. בנוסף, גם בנייר הטואלט יש תאית ובביוב שבא מהכביסה יש המון תאית". ומבחינתו מדובר רק בהתחלה. "בביוב יש גם שמנים, חלבונים וסוכרים וגם אותם אפשר להפיק", הוא מספר.

העיסוק בחומרים שנמצאים בביוב מעלה כמובן לא מעט דאגות וחששות - וגם בדיחות. אבל ד"ר אהרון לא מתרגש: "גם מי שהתעסק במיחזור בקבוקים מפלסטיק, בהתחלה היו שואלים אותו אם ירקו לבקבוק. המוצרים שלנו הם תעשייתיים ונקיים במיוחד, וכמו שאמר לי מישהו בעניין ייצור דלק מתירס - 'למה להשתמש בתירס לפני שאכלו אותו, אם אפשר לעשות זאת אחרי'". 

כך נראה חומר הגלם הממוחזר(צילום: באדיבות אפלייד קלינטק)

המערכת שתותקן בקרוב בבית שמש צפויה להיות הגדולה ביותר בישראל, והיא תשרת

50 אלף תושבים. "עלותה של מערכת תלויה בגודל האוכלוסייה בה היא מטפלת בה", מספר ד"ר אהרון, "מערכת שמטפלת באוכלוסייה של 50 אלף תושבים עולה כ-700 עד 800 אלף אירו (כ-3.5 מיליון שקל)". 

וכיצד עובדת ההתקשרות עם הרשומת המקומית? במקרה שהתקנת המערכת היא על חשבון החברה, התגמולים ממכירת התאית מגיעים אליה והיא מקבלת מהרשות תשלום על כל קוב בוצה שטיפלה בו בעצמה. אפשרות אחרת היא שהרשות תרכוש בעצמה את המערכת. "המכונות מחזיקות לפחות 20 שנה והן מחזירות את ההשקעה תוך ארבע", אומר ד"ר אהרון.

ומה לגבי האפשרות שחברות אחרות יצליחו להעתיק את הטכנולוגיה?  "יש לנו כמה שנים של פעולה שקטה בלי שמתחרים יצליחו להגיע ולעשות כמונו", אומר המנכ"ל, "אבל גם כשהם יגיעו - אנחנו כבר נוציא גרסה חדשה".