אוחנה והמשכורת המנופחת / טור
ספק אם יש מדינה בעולם שבה מאמן נבחרת הנוער מרוויח חצי מהמאמן הלאומי. דרישת התפקיד מינימלית והשכר לא פרופורציונלי. וגם: המקום של הפועל בפלייאוף העליון בסכנה, ופריצה וזהבי כמשל
קשה להאמין שיש מדינה אחת בעולם בה שכר מאמן נבחרת הנוער כה גבוה, כמחצית משכר המאמן הלאומי, אבל זהו בדיוק המצב בישראל. שכרו של אוחנה, שמחזיק במשרת מאמן נבחרת הנוער כבר חמש שנים וחצי, הוא 587,443 שקלים לשנה, ובהשוואה למדינות אחרות אפשר לקבל את הרושם שמדובר בשכר של מומחה עולמי בהשבחת שחקנים בגיל הצעיר.
מדינות בסדר הגודל של ישראל, או אפילו כאלה שאנחנו רק רוצים להתקרב מדי פעם להישגי הכדורגל שלהן, לא משלמות כל כך הרבה כסף (ציבורי, יש לזכור) למאמני הנבחרות הצעירות. דמיטרי אוליאנוב, למשל, אקס עונת האליפות בהפועל חיפה שמאמן את הנוער של רוסיה, מרוויח 6,000 דולר ברוטו לחודש, כ-250 אלף שקל בשנה, שהם פחות מאחוז אחד משכרו של מאמן הבוגרת, פאביו קאפלו. ברומניה שכר מאמן נבחרת הנוער הוא 50 אלף יורו לשנה, כ-240 אלף שקל. ביוון 330 אלף שקל. ואלסנדרו פאנה, מאמן נבחרת הנוער של איטליה הגדולה, זוכה לשכר של 95 אלף יורו. בשקלים זה עדיין יוצא בערך 150 אלף פחות מאוחנה.
הטענה שלי אינה דווקא ספציפית למאמן הנוכחי. גם קודמים לו קיבלו שכר קרוב, או אולי אפילו דומה. התלונה היא קודם כל נגד מי שמשלם את השכר המופרז ואינו דורש תמורה מלאה לכסף של כולנו. כי יש מאמני נוער שמקבלים שכר גבוה, אבל מסיבה ברורה ומוצדקת. קחו לדוגמא את אליו סוזה, מאמן הנוער של פורטוגל. סוזה, שכשחקן זכה בעצמו ויחד עם מאמן מכבי ת"א פאולו סוזה באליפות העולם לנוער, מרוויח מעט יותר מאוחנה, אבל עושה הרבה יותר. הוא עובד עם כל המחלקות הצעירות של ההתאחדות; מקיים אימונים אישיים; מרכז מחנה אימונים אחת לשבועיים אליו מגיעים ילדים ונוער מכל המדינה; אחראי על סקאוטינג מהגיל הרך ומעלה; וזו רק רשימה חלקית. כל יום אצל מאמני הנבחרות הצעירות בפורטוגל הוא יום עבודה מלא מבוקר ועד ערב, בדיוק כמו אצל מאמני קבוצות.
אוחנה, לעומת זאת, אפילו אינו מזוהה עם אימון נוער אלא דווקא עם יציע העיתונות. השכר מההתאחדות אולי גבוה, אבל למתבונן מהצד נדמה שעיקר המרץ התעסוקתי שלו מושקע בשידורים ובפרשנויות בערוץ הספורט ולא במקום שמוציא עליו 587,443 שקלים בשנה. ופה הבעיה. דרישות התפקיד בישראל מינימליות, והשכר לא פרופורציונלי. חלק מהכסף הזה לא צריך ללכת לאיש אחד. עדיף להשקיע אותו בצוות מורחב של מאמנים שיקדמו שחקנים ולא רק יקבעו את ההרכב הפותח במשחקים.
2. רצתה ההגרלה וחמשת המשחקים אתמול היו מפגשים בין קבוצת פלייאוף עליון לפלייאוף תחתון. התוצאה: כל חמש העליונות ניצחו, ארבע מהן בחוץ ואפילו באותה תוצאה, 0:2. וכך, כשאנחנו מתקרבים למחצית העונה, מתבהרת תמונת הליגה והמחנות מתחילים להיפרד אחד מהשני. אלה לא רק מכבי ת"א, באר-שבע וסכנין. יותר קבוצות מצליחות לשמור על סוג של יציבות, ולשש מהן יש כרגע יותר מ-50 אחוזי הצלחה, דבר שלא קרה פה שבע שנים.
מי שלא נמצאת בין השש היא הפועל ת"א, שכרגע, עם משחק חסר ביד מחר מול באר-שבע, מפגרת בארבע נקודות אחרי המקום השישי. עם מכירת החיסול המתקרבת של עומר דמארי, ואולי נוספים, פתאום קופצת התחושה שאולי אפילו המקום של הפועל בפלייאוף העליון נמצא בסכנה. נפילה כזו, והבור הפיננסי הקטן יהפוך למערה חשוכה ומפחידה.
3. זה היה שער ענק של ראדה פריצה. ענק וגאוני. נכון, הרבה יותר קל להתלהב כששחקן כובש בבעיטה מ-30 מטר או עובר חמישה שחקני הגנה בדרך לרשת, אבל בשער של פריצה היה פשוט מכלול איכויות נדיר לרמת הליגה שלנו. שילוב של תחכום, הבנת משחק וטכניקה עילאית. ההטעיה הקטנה כאילו הוא הולך למסור שמאלה ומיד אחריה הסיבוב לצד השני היו רצף פעולות שלא רואים פה כל יום.
פריצה וערן זהבי, שני הכובשים אתמול, הם גם שני השחקנים שמכבי הביאה בחלון ההעברות בינואר בעונה שעברה, ויחד איתם הצהובים עברו 2013 חלומית. היום לפני שנה למכבי הייתה רק נקודת יתרון אחת בטבלה, והשנה שתסתיים השבוע היא שנת הבריחה ליתר הקבוצות. המאזן בליגה: 26 ניצחונות, 6 תיקו, 3 הפסדים. 77 שערי זכות מול 22 חובה. עכשיו צריך לראות מי יהיו הפריצה והזהבי של ינואר 2014, אלה שבשנה החדשה רק יגדילו את הפער בין האלופה ליריבות שלה בישראל.
רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .
אמן בפעולה: צפו בשער נדיר במשחק קטרגל
לפנייה לכתב/ת 
