סינדי לאופר בהופעה: בין שירה לחפירה
מופע שנות ה-80 של סינדי לאופר בתל אביב היה מצוין. היא שרה נהדר עם המון אנרגיות ואפילו ניגנה למופת. הנאומים האינסופיים והמייגעים שלה בין השירים פגמו בהנאה, אבל היא פיצתה את הקהל בדואט מושלם עם נינט
כשסינדי לאופר מופיעה, זה נהדר. הקול המצוין והייחודי שלה עדיין איתה גם בגיל 60, האנרגיות המוכרות משנות ה-80 עדיין שם, והלהקה שמלווה אותה עושה עבודה מצוינת. אבל כל זה קורה כשסינדי לאופר מופיעה. וזה לא בדיוק מה שקרה לאורך כל השואו שלה אמש (מוצ"ש) בהיכל נוקיה בתל אביב.
במשך שעה וחצי של מופע שהחל באיחור מיותר, היא ביצעה בערך 12 שירים, כמה מהם באמת היו הלהיטים הגדולים שלה ושל רבים בקהל שגדלו עליהם, ואודותיהם נפרט בהמשך. אבל ביתר הזמן, כלומר בין שיר לשיר, היינו עדים לתופעה נדירה ומוזרה. הגברת עמדה על הבמה ובמשך דקות ארוכות, לפעמים גם יותר מעשר דקות (ספרנו!) היא פשוט דיברה. ודיברה. ועוד קצת דיברה.
על מה דיברה? על מה לא: היא סיפרה על המשפחה האיטלקית שלה, על תקופת הלימודים הלא מוצלחת שלה בבית הספר, על הופעות שקיימה בצעירותה בפני 14 איש, על המקור למילות השירים, על קרם פנים, על דירות בקומה החמישית בניו יורק בלי מעלית, על מדונה ועל קתרינה אנד דה ווייבס.
"אני היסטוריה מהלכת", היא ניסתה למסגר את הסיפורים הבלתי נגמרים שלה. עבור הקהל שזז באי נוחות בכיסאות זה הרגיש יותר כמו חפרנית בלתי נלאית. באנו לשמוע שירים, קיבלנו ערב מספרי סיפורים.
אבל כאמור, כשהיא כן הופיעה, זה היה נפלא. "Time after time" ו"Shine" המרגשים, "She Bop" המגניב, "Money Changes Everything" שפתח את המופע ועוד המוני המנונים מהתקופה ההיא הצליחו להקפיץ את הקהל לפרקים ולספק הנאת רטרו נוסטלגית מהנה. גם מכנסי העור השחורים, העקבים והשיער האדום הוסיפו לאווירה. קצת חבל עם זאת, שאת "Girls Just Wanna Have Fun", הגדול שבלהיטיה, היא לא השאירה לשלב מאוחר יותר כשהקהל כבר התחמם, אלא "בזבזה" אותו כבר בשיר השני.
בנוסף לביצועים המצוינים שהראו לנו איזו רוקרית מעולה היא, הוכיחה לאופר על הבמה שהיא גם מוזיקאית מוצלחת. היא פרטה על כלי מיתר, בהם גם היוקלילי המקסים ואפילו חיללה בחליל. אבל אז, שוב, הגיעו הסיפורים המייגעים לשעת לילה מאוחרת.
מי שבכל זאת שרד את מקטעי קורותיה ועלילותיה, קיבל בסיום המופע פיצוי הולם בדמות דואט מצמרר עם נינט, בלהיט הענק "True Colors". לא רק שלאופר אירחה אותה על הבמה, אלא שהיא גם נתנה לכוכבת הישראלית,
שגילה כמחצית משלה, להוביל את השיר בחלקים נכבדים מתוכו, כאשר היא עצמה מבצעת את הקול השני.
לכבוד שכזה לא זוכה כל אמן ישראלי, ונינט לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים, כיבדה את המעמד והרעידה את הקהל שפירגן לה במחיאות כפיים סוערות. לבסוף לאופר אפילו סירבה לאפשר לה לרדת מהבמה והעמידה את נינט (שגם סיפקה מופע חימום נחמד ביותר בתחילת הערב) בשורה אחת עם הנגנים להשתחוות בפני הקהל. ריספקט.
אפשר לצחוק בלי סוף על מופעי שנות ה-80 של הזמרים הבוגרים המגיעים להופיע בארץ הקודש כשהם כבר בפנסיה. אבל במקרה של סינדי לאופר היא הראתה שגם בגיל 60 אפשר לנענע את הישבן ולעשות שמח. רק שוב, באמת, גברת מה את חופרת?
