רשויות חזקות ינהלו את משק המים לחלשות
צמצום מספר תאגידי המים לא מתקדם, ובאוצר החליטו לבחון את הנושא מחדש. הרעיון שנבחן כעת, הוא לאפשר לתאגידי המים של הרשויות הגדולות והחזקות יותר לנהל את הגבייה ופיתוח התשתיות עבור רשויות חלשות באזור
- לידיעת נוספות בעניין תאגידי המים
באוצר הסבירו את הדחייה ברצונם לתת לראשי ערים שנבחרו זה עתה, יותר זמן ללמוד את הנושא. כמו כן, הודיעו באוצר כי גם אצלם רוצים לבחון פעם נוספת את סוגיית תאגידי המים. מסתבר, כי במהלך הניסיון לצמצם את מספר התאגידים התגלו בעיות שונות. כך, למשל, נמצאו פערים גדולים מאוד בין התעריפים שגובה חברת מקורות מתאגידים שונים, שהביאו לכך שתאגידים שמשלמים מחיר נמוך יותר חששו להתאחד עם תאגידים שמשלמים מחיר גבוה יותר.
כמו כן, התברר כי רשויות חזקות מבחינה פיננסית חוששות לאחד את תאגידי המים שלהן עם אלו של רשויות חלשות יותר, שמא יצטרכו תושביהן לסבסד את תושבי הרשויות העניות יותר, שבהן הגבייה קשה יותר. בעקבות הקשיים שהתגלו, בוחנים כעת במשרד האוצר את האפשרות לחזור למודל "חברת הניהול", שהוצע בשעתו על ידי ראש עיריית ראשון לציון, דב צור.
במודל זה, ניהול משק המים של כל אזור בארץ (לרבות גביית חובות, פיתוח תשתיות ושירות לקוחות) יופקד בידי תאגיד המים של הרשות החזקה ביותר באותו אזור (לרוב, העיר הגדולה). מנגד, הרשויות האחרות באזור ישמרו על תאגידי המים שלהן במתכונת מצומצמת של מועצת מנהלים בלבד, ללא עובדים והנהלה.
בשיטה זו, יצומצמו הוצאות תאגידי המים מכיוון שרק תאגיד אחד ימשיך להעסיק עובדים והנהלה. צרכני המים ברשות החזקה ישאו בעלויות ההנהלה והעובדים של תאגיד המים שלהם, בעוד שתושבי הרשויות האחרות ישאו בעלות דמי הניהול שישולמו לתאגיד המנהל.
מצד שני, נכסי הביוב והמים של כל רשות יישארו בידיה, כמו גם הרווחים או ההפסדים מניהול משק המים. המודל יאפשר גם לכל רשות לשמור על התעריף שהיה לה מול מקורות, אם כי יתכן שמסגרת הבחינה מחדש של הנושא יבקשו באוצר גם לצמצם את הפערים בין התעריפים השונים.
באוצר מקווים כי המודל הזה ינטרל חלק מההתנגדויות להקמת תאגידים אזוריים, אך לשיטה המוצעת יש גם חסרונות בולטים. היא אמנם תקטין את עלויות ההפעלה של תאגידי המים, אך לא בהיקף שהיה צפוי אילו היו פשוט מצמצמים את מספר התאגידים ל-15 בלבד. כאשר הורכז על צמצום מספר התאגידים ל-15, דיברו באוצר על הוזלה של המים 5% בשנתיים הקרובות. כעת, נראה כי הירידה במחיר תהיה מתונה יותר.
כמו כן, שיטת הניהול עשויה להנציח את הפערים בין איכות התשתיות ונכסי המים שמהם נהנים אזרחים ממעמד חברתי-כלכלי שונה. זאת, מכיוון שכל רשות תמשיך להחזיק בבעלות על נכסיה ועל תשתיותיה אך פיתוח התשתיות הללו יהיה נתון בידיה של רשות אחת בלבד – הרשות שבה חיים תושבים אמידים יותר.
לפנייה לכתב/ת 
