נפטרה לוחמת המחתרת שמרדה בנאצים
חווקה פולמן רבן, ששימשה קשרית בארגון יהודי לוחם בשואה והייתה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, הלכה לעולמה בגיל 89. "כל חבריי הקרובים נלחמו מהגגות, מתוך להבות, מהבונקרים - ורובם נספו", אמרה בנאום אשתקד
היא הייתה חלק מארגון יהודי לוחם במלחמת העולם השנייה, נלקחה לאושוויץ ושרדה - כדי לספר, כדי להזכיר וכדי שאיש לא ישכח. אתמול (ה'), בגיל 89, הלכה לעולמה חווקה פולמן רבן, קשרית בתנועת "דרור" ואי"ל (ארגון יהודי לוחם) בפולין, שהייתה אחת ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות.
עוד בערוץ החדשות:
החמרה דרמטית במצב אריאל שרון, מצבו אנוש
יובל של מלחמה בעוני. מה נשתנה בארה"ב?
פולמן רבן, שנולדה ב-1924 בקילצה שבפולין, נפטרה אתמול בקיבוץ שאותו ייסדה - ושבו שימשה במשך שנים מחנכת בבית לוחמי הגטאות במרכז לחינוך הומניסטי. היא הייתה רק בת 15 כשפרצה המלחמה. "מילאתי תפקיד של קשרית במחתרת ונסעתי בזהות שאולה כדי להעביר לחברים מחוץ לגטו מידע ותעודות וכדי להבריח פנימה נשק," סיפרה ל"ידיעות אחרונות". "ב-22 בדצמבר 1942 השתתפתי בהתקפה על בית־הקפה ציגנריה בקרקוב, שבה נהרגו קצינים גרמנים רבים, ולאחר מכן נאסרתי על ידי הגסטפו ונשלחתי לאושוויץ."
פולמן רבן איבדה את שני אחיה ואת אביה בשואה. בעמוד הפייסבוק שלה כתבה מהו הלקח שלה מהשואה - בניית עתיד טוב יותר, מיגור הלאומנות והקיצוניות ומאבק למען צדק חברתי ושלום.
בשנה שעברה, אז צוינו 70 שנה למרד גטו ורשה, נשאה חווקה את דבר הלוחמים בעצרת בבית לוחמי הגטאות, כאחת משבעה לוחמי המחתרת האחרונים שנותרו בחיים. באותו נאום הזכירה את פעילותה כקשרית של המחתרת: "הגעתי לבקר את חברי תנועת הנוער 'דרור' בכרובישוב במזרח פולין הכבושה על ידי הנאצים. עמדתי בתוך תחנת הרכבת הקטנה, ומיד דרך החלון הבחנתי במגרש הקרוב לפסי הרכבת, בהמון רב, אלפי אנשים, נשים, ילדים - המון רב וצפוף ומוקף שומרים גרמנים משתוללים על סוסים".
"מספר מטרים ממני, דרך החלון, ראיתי ארבעה בחורים חופרים בור, החיילים יורים בהם, הנערים נופלים לבור. למחרת בבוקר המגרש היה ריק. בלילה הרכבות יצאו לדרך. למחנות, למוות. היו אלה רגעים בהם הבנתי, נחרדתי - זו התחלה של הסוף, זו השואה. עם האמת הנוראה הזו חזרתי לגטו ורשה למשפחתי שעדיין הייתה שם, לחבריי".
"המרד נעשה עבורנו ודאי והכרחי. לא הייתי במרד, נאסרתי כקשרית בפעולת התנגדות בקרקוב והובלתי לאושוויץ מספר חודשים קודם. כל חבריי הקרובים, האהובים, נלחמו מהגגות, מתוך הלהבות, מהבונקרים, ורובם נספו. כואב לי שאיני זוכרת עוד את כל שמותיהם, אנו מזכירים רק מעטים, אבל בלבי לא נפרדתי מהם, מהנשכחים. תשאירו אתם, הדורות הצעירים מקום בלבכם, בזיכרונותיכם עבור הנועזים, היפים, הצעירים כל כך שנפלו בקרב האחרון".
לפנייה לכתב/ת 
