החזירו את השד האנטישמי לבקבוק
הרעש בעקבות רצח החרדי בניו-יורק - מוכיח שטראומת האנטישמיות השתלטה לנו על התודעה באופן בלתי הפיך. נראה שאנו ממש זקוקים לדרייפוס מודרני שיחזק לנו את תחושת הקורבנוּת המיטיבה, שמסייעת לנו להתנער מאחריות. אבל לא כל ביקורת היא אנטישמיות - וזעקות השבר גורמות נזק
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
נכון, סבלנו, והאנטישמיות לא מתה. אלפי שנות שנאת יהודים שמקורה לא ברור, הותירו בנו את חותמן, מבלי שנמצאה הסיבה, או האבחנה – או דרכי הטיפול בה. אבל עדיין, אי אפשר להתנער מהתחושה שידינו על נשק ה"אנטישמיות" קלות מדי. אנו עושים בו שימוש לא פרופורציונלי, שבסופו של דבר, פוגע בראש ובראשונה בנו.
הרצח המצער של איש העסקים היהודי-חרדי מניו-יורק לפני כשבוע, והרעש שקם בעקבותיו - מוכיחים יותר מכל שטראומת האנטישמיות השתלטה לנו על התודעה באופן בלתי הפיך. הסימפטומים שלה מתבטאים הזעקות השבר המפלחות את השיח הציבורי גם כשאינן במקומן, והתוצאה היא עולם שמביט בנו במבט עקום, ושחיקה של המושג שיש לו, כאמור, צידוק לא מבוטל.
אנו זקוקים לדרייפוס מודרני, אבל למה?
פרטי חקירת הרצח הברוטאלי של מנחם (מקס) שטארק טרם ידועים. השמועות מתרוצצות, דולפות לכלי התקשורת
בארצות הברית, וממשיכות לייצר כותרות. כך אירע שהניו-יורק פוסט פרסם כותרת לא מחמיאה, בעקבות תחקיר שערך סביב הנרצח, המעלה תמונה מפוקפקת סביב עסקיו.
בין היתר פירט העיתון שמועות על מעורבות בנוכלויות, לכאורה; על הלוואות ענק שלא הוחזרו, ועל שיטות גבייה מפוקפקות – וטען כי לא מעט גורמים לא חיבבו את הנרצח, בלשון המעטה, ויכלו לרצות במותו. לא טענה שלא הייתה יכולה להיקשר בכל תחקיר פלילי אחר, ללא קשר ללאום, דת או גזע.
נזדעזעה יהדות ארה"ב – ובעקבותיה זו היושבת בארץ ישראל, והביעה זעם, תדהמה וזעזוע. השד האנטישמי השתחרר מהבקבוק לכלותינו. נדמה היה לרגע כי הכותרת בעיתון החזירה אותנו לליל הבדולח, לזוועות האינקוויזיציה - ולפרעות ת"ח ות"ט.
נראה שאנו ממש זקוקים לדרייפוס מודרני שיחזק לנו את תחושת הקורבנוּת המיטיבה, שמסייעת לנו להתנער מאחריות, ומחברת אותנו לפוגרומים, לפריצים ולסיפורים הישנים והטובים.
עת להחשות
מאוד פשטני ולא פחות מכך – מגוחך, לכרוך כל ביקורת נגדנו כ"אנטישמיות", ולהגדיר כל יריקה של פרחח רחוב
או חוסר רגישות עיתונאי כ"אנטי-יהודי". המדיה המערבית איננה מבחינה בין סלב שסרח, לפוליטיקאי שדבק בו רבב, בלי קשר אם יש או אין לו שטריימל על הראש, קעקוע או סתם כובע גרב.
ומאידך גיסא, העולם המערבי למד דבר או שניים על גזענות, והניסיון לנקות את התופעה נעשה בכל רגע. אבל שימוש היתר שלנו באנטישמיות מחליש את המאבק האמיתי, ומעודד את מכחישי השואה ואת מי שמתעלמים מהתופעה. יש מספיק מקרים של פשעי שנאה ושל אנטישמיות טהורה שמצדיקים זעקות שבר.
הצורך שלנו להתנקות מכל אשמה בטענה ל"אנטישמיות" איננו הגון ולא נכון ערכית ותדמיתית. הוא קודם כל הורס לנו. לפעמים סתם עת להחשות.
לפנייה לכתב/ת 
