גמר אקס פקטור: נצנצים בשקל, זמרים בחמש
זה היה עוד גמר ארוך מדי, "מרגש" מדי, שבסופו דווקא זוכה מפתיעה - אבל קשה להאמין שהמסר השוויוני הזה יחזיק מעמד במעבר מהריאליטי למציאות. אריאנה מלמד סוגרת עונה ראשונה של "אקס פקטור ישראל"
תודה לבורא ולבר, כפי ששמענו הערב - ותודה לאל שזה נגמר. ביני לביני הימרתי שרוז לא תזכה ועדן כן, ואומת המסמסים באמת הפתיעה אותי הפעם - אבל נראה אותם עונים בחיוב על השאלות הבאות: תקנו דיסק של רוז? תשלמו, בלי הנחות, על כרטיס להופעה שלה? שכן רק אם התשובות מרובות וחיוביות, יש לה סיכוי כלשהו למנף את מקומה הראשון בעונה הראשונה של "אקס פקטור", משל היתה נינט ב"כוכב נולד", לכלל עשייה עם משמעות כלכלית, עשייה שתוציא אותה מחיי דיכאון של טיפול בקשישים כי ישראלים לא אוהבים לעשות את זה, לחיים סוערים של זמרת שניצחה כי ישראלים לא באמת יודעים לשיר בלדות באנגלית ולהישמע טבעיים לגמרי.
ימים יגידו: אני מהמרת שיהיה לה קשה לתרגם את הזכייה אפילו ליומן מלא השקות, כי גם אם הובהר שעובדת זרה שרה נפלא, בכל זאת - יזמינו אותה להתמנגל? ככה, כאילו באמת כולם שווים, וכולם זכאים לדרוך בהיכל המגורים של בר רפאלי שתעשה להם מיץ פטל ותגיש להם אוכל אמיתי. נדמה לכם? יש דברים כאלה רק בריאליטי. במציאות, עוד נשאר לשטוף את הרצפה של הזקן ולקפל כביסה, ורפאלי לעד תהיה נסיכה בלתי מושגת במגדל גבוה ממידת אנוש.
היה כמו כל גמר אחר, תודו: מלא אפקטים ומשעמם נורא, מרוח וארוך מדי ועתיר ריגושים מזוייפים שעדיין עובדים, חצי יובל ויותר אחרי ערב ההתרמה הראשון בו הטיסו לכבוד חייל בודד את משפחתו. היה צפוי, היה רכז של "מדאים, מאמם, מקסים, נפלא, אין דברים כאלה" שכאילו הוציאו אותם מכספת מלאה באמירות ריקות בהן יש לעשות שימוש יתר בגמר כדי שגם הוא יהיה מאמם ומדאים.
לתועלת כל מופעי הראווה הללו, העוסקים בבישול או שירה או התחת של המדינה על אי בודד, הייתי מציעה לאחד את הכספות של הקלישאות ולחסוך דמי אחסון. אבל זה לא יקרה. יש תחרות בין הזכיינים, ופעם הבטיחו לנו שהיא תיצור פלורליזם בטלוויזיה ויפרחו מאה פרחים. יכול להיות שהם באמת פורחים, אבל כולם גלדיולות. כלומר, יודעים לשיר. או לבשל. אי אפשר גם וגם, כידוע.
נחזור לרוז, כי בתור סינדרלה היא קצת בעייתית, ובתור תואמת סוזן בויל לא תהיה לה קריירה ארוכת מועד: מי שיחתים אותה כעת על חוזה בו כל כולה וגם קולה שייך למישהו, יודע זאת טוב ממנה. השוק המקומי קטן מדי לרימייקים של בלדות קלאסיות. השוק לא יקבל באהדה דיסק עברי של רוז. השוק העולמי? איפה הוא בכלל, מישהו יודע?
כך ששוב נראה כי כל העניין הזה עם התחרות והקונפטי, הזוכים והזיקוקים, לא נועד אלא לקבע במוחנו את הגיבורים הגדולים, כלומר השופטים, כלומר היחידים שיחוו בוודאות נסיקה זמנית בקריירה שלהם עקב השתתפותם במיזם. ראש וראשון הוא המרוויח הגדול רמי פורטיס, ובאמת שכואב הלב לא לפרגן לו, אחרי עשורים של עשייה בה נותר מאחור בעוד פחות מוכשרים ממנו, אפילו בנישה שלו, תופסים את קדמת הבמה. מה הוא עשה שם לאורך כל העונה, עדיין אינני מבינה. איכשהו זה קשור לבועת הנדל"ן, כי פורטיס הרי הצהיר שהוא שם כדי לשלם משכנתא.
מי יתן ותשולם עד תום, אבל להזנות את היצירה שלו לשם כך? לשמוע בהפסקה בין הפסקות הפרסומות את שירי מימון ומשה פרץ ועברי לידר, הצנטרום של הפיילה של המיינסטרים, מרעידים את מיתרי הזמיר לשהם בחמדה בשיר מחאה נגד תרבות הצריכה האמריקנית באמצע מוצר טלוויזיוני שכולו צועק: "אמריקה זה כאן! מקרית שמונה ועד גוש דן!"? זה היה קשה, לרגעים קשה מנשוא. וכשפורטיס צעק על המועמדים שהם שרים שירים משובטים וזעמו בער בו להשחית, קרה משהו? ההפקה אירגנה לו ודאי כוס מים, שיירגע. המועמדים המשיכו לשיר באנגלית קרתנית וצורמת ולעשות פרצופים שבין עונג אורגזמי ל"זה הרגע דרכתי על כוורת מלאה דבורים". לא תמיד היה ההבדל ניכר לעין.
נשארנו עם ילד תואם משה פרץ, ולהקת פיוז'ן כה מופרכת עד שרפאלי נדרשה למשפט בו אלמוות: "אתם הוכחה שאפשר לעשות פיוז'ן מטורף מאנשים, כל אחד עם הסיפור המטורף שלו". הבנתם? מה הבנתם? אין מה לומר על המופעים שהפיקו שאגות שמחה מילדות בנות 12, מיטב הנוער המסמס והמתייצב להיות קהל בריאליטי, בתקווה שאותה מצלמה רעת לב המכוונת לקהל תראה אותם סוף סוף, ופתאומית לעד יהפכו בעצמם לסלבים של השכונה. למה מה, רק לעדן מגיע?
לא להידחף, ילדים. יש מספיק מקום לכולם. כל עוד תפרח תעשיית הנצנצים בשקל והזמרים בחמש, כמעט לכל אזרח ישראלי יש סיכוי להופיע בה ולו בתור סטטיסט משכנע. מעבר לזה, נדרש אחד משני כישורים - לסלסל במבערי גרון פתוחים זה אחלה, ולעשות קציצות של סבתא שמביאות דמעות ספונטניות לעינים של השופטים, זה לגמרי סבבה. ריאליטי זה המקום בו מתקיים יחס הפוך בין הישגיהם האמיתיים של בני אדם לזמן הטלוויזיוני שנמרח עליהם. זוכת הנובל עדה יונת שווה היום לכל היותר חמש דקות בחינוכית. היכונו לסרט על חייה של רוז, עם גיחה לפיליפינים ואיחוד משפחתי מרגש, בערוץ 2 בפריים וטיים, בקרוב בכל בית.
