"אוהבים את ישראל ואוהבים לקטר עליה"

"אם אתם צוחקים מבדיחות על נינט, כנראה שבאמת לא התנתקתם", ירה ליאור שליין לעבר הקהל הישראלי המקומי, שבא לחזות בהקלטת פרק בכורת העונה השביעית של "מצב האומה" בניו יורק. שליין, גורי אלפי, עינב גלילי ואורנה בנאי הגיעו לעיר בשבוע שעבר כדי לצלם את הפרק, שישודר ביום שלישי הקרוב ברשת. 

הקהל הורכב אך ורק מישראלים והבין היטב את השפה (לשאלתו של אלפי הודתה צופה אחת שהיא מבינה רק "80 אחוז עברית". "זה בסדר", ענה לה. "רוב הישראלים מבינים 60 אחוז"). בהתאם, האווירה במקום המעונב בדרך כלל היתה ישראלית למהדרין, שלא לומר קצת שכונה.

כך למשל הערב התחיל באיחור, וגם לאחר מכן המשיכו טפטופי כניסות מאוחרות ורועשות של אנשים לכל אורכו, כולל אחד שממש הגיע עד לבמה, לחץ את ידו של אלפי, וסיפר לו שהוא בא מג'רזי ("זה כמו בת ים של אמריקה?", היתה התגובה). גם הערות הבימוי מהקהל לא היו מעודנות. על עינב גלילי צעקו שתדבר בקול רם יותר, גורי אלפי התבקש לבצע את המתיחות בחלק אחר של הבמה כי "לא רואים", וליאור שליין זכה להצעות לבדיחות. מצד שני, האווירה היתה חמה, מפרגנת ומחבקת, כמו בארץ. בדיחות על יאיר לפיד, אייל גולן, שרה נתניהו, רון ארד, אריק שרון פגעו כולן בול, ונענו בצחוק רועם.

"מצב האומה" בניו יורק. דווקא פטריוטים(צילום: גילי גץ)

"אתם לא נטמעים, הא?", צחק גם אלפי. "הישראלים פה זה כמו שמן על מים, לא מתערבבים", אבחן יפה את הישראלי היורד בתור אחד שיושב בניו יורק וממהר להתעדכן ב-ynet, לצפות בערוץ ישראלי ולהצטייד במלאי במבה וביסלי לילדים.

גירושים שמחים

אבל לא הכל שמחה. "אמריקה ואנחנו מתגרשים!", הכריז שליין בפתיחת הערב וסימן את המוטיב המרכזי והסיבה לכך שהחבורה ארזה את המטלטלין והגיעה לניו יורק (בביזנס עם טורקיש איירוויז, אם תהיתם). הערב עסק בעיקר ביחסים הטעונים בין ישראל וארה"ב, בהשוואה בין שתי המדינות ובניתוח מצבם וחייהם של "היורדים".

מתוך תוכנית הפתיחה(צילום: גילי גץ)

אורנה בנאי, למשל, תיארה איך ייראו חייה של בחורה צעירה שבעלה קיבל "רילוקיישן" לניו יורק - החל מהדירה הראשונה בהארלם, החברות הישראליות שבארץ היא בחיים לא היתה מסתובבת איתן אבל כאן כן כי "היא בניו יורק", הבת המכורה לקראק, הבן שרוצה להתגייס לצבא, ולבסוף המקום שאליו כולם חוזרים – רעננה, "הניו יורק של המזרח התיכון".

הבדיחות על ציר ישראל-ארה"ב הגיעו בקצב מסחרר גם מיתר חברי הפאנל. נדמה שלא היה נושא שלא זכה לכיסוי, מג'ונתן פולארד ועד שוקי זיקרי, מפרויקט תגלית ועד הרצל, מזכויות ההומואים ועד פשיעה ("אמריקה מאוד מסוכנת. תכלס רוב העבריינים שלנו פה"). אפילו ח"כ מרב מיכאלי, בת זוגו של שליין שישבה בקהל, זכתה לטילי רעל ולבדיחות על כך שהיא "מחסלת" את בכירי מפלגת העבודה אחד אחרי השני.

צוחקים על הכל (צילום: ניב עשת כהן)

לסיום שרו חברי הפאנל "חולון, חולון" על משקל "ניו יורק, ניו יורק", ומאחוריהם להקת רקדנים אמריקנים בבגדי זהב. בקוקטייל שאחרי ניסתה גלילי להסביר: "זו לא הפגנת כוח", אמרה, "זה לא שבאנו כדי להגיד שיש לנו כסף. אין לנו כסף. זה לא כל כך יקר להביא להקת רקדנים לבושים זהב בארה"ב, מסתבר. אנחנו תמיד נהיה האנדר-דוג, בטח ליד תוכניות כמו 'ארץ נהדרת'. המטרה היתה לעשות משהו שונה, לחדש".

"מדובר במבצע לוגיסטי מאוד מורכב", הודה שליין, שהיה היוזם של המהלך. "אבל מאוד רציתי לעשות את זה כי היחסים בין ישראל וארצות הברית הם הדבר החשוב ביותר על סדר היום כרגע. אנחנו באים לקרב בין המדינות, בעזרת ההומור כמובן. זה הנשק של התוכנית שלנו. ל'מצב האומה' אין זכות קיום רק בתוך האולפן. אנחנו תוכנית שצריכה לצאת, להיות במקומות עליהן היא מדברת".

רוב הערב בעיקר ירדתם על ארה"ב, על ישראל ועל הישראלים שעברו לכאן. זה קירוב הלבבות?

"ההומור נמצא במקומות הכי חשוכים", אומרת גלילי. "אני יכולה בשנייה עכשיו לתת לך חמישה דברים שאני מאוד אוהבת בישראל, אבל זה לא יהיה מצחיק. באנו לעשות קומדיה. זו הדרך שלנו".

"ככה התוכנית בנויה", מרחיב שליין. "אנחנו צוחקים על דברים כי אכפת לנו וכי אנחנו מרגישים ואוהבים את הישראליות. אחרת לא היינו טורחים".

ליאור שליין עם ג'ואן ריברס(צילום: גילי גץ)

אף שלאורך הערב הוצגה ניו יורק כפסגת השאיפות של הישראלים, וכמעט כל חברי הצוות נשארו לכמה ימי חופשה אחרי הצילומים, אף אחד מהם לא מעוניין לעבור אליה לצמיתות. "ניו יורק לא מדברת אלי", אמרה בנאי. "אני צריכה את הבית שלי בישראל, את המקום שלי. אני מתפרנסת מהתרבות, מהשפה. מה אני אעשה פה? תן לי את באר שבע, ניו יורק של הנגב".

"גם אני רוצה לגדל את הילדות שלי בישראל", אמר אלפי. "נחמד פה, אבל הארץ היא הבית שלי", וגלילי הוסיפה: "חלק מהקטע של הישראליות זה להסתכל החוצה ולהשוות לאחרים, זה לא אומר שבסופו של דבר אנחנו לא אוהבים את המדינה. אנחנו רק אוהבים לקטר עליה".

"גם אני מרגיש מאוד ישראלי ומחובר למדינה", מסכם שליין. "בת זוגי היא חברת כנסת, אני מתפרנס מהשפה העברית. לאן אעבור? זה לא אומר שאין בעיות ושאין סכנות. האיום בעיניי הוא לא הגרעין האיראני, הוא אנחנו נגד עצמנו. הכלי שלנו להאיר את הבעיות זה לצחוק עליהן, בין אם זה מהארץ או מחו"ל".