יומני אלי: "אני הולך לצבא למלא חוב קדוש"
"על קיר החדר יש כתובות: ד"שים, קריאות ייאוש וכו'. אני החלטתי להוסיף משהו. לקחתי טוש וכתבתי באותיות ענק: 'כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". כך כתב אלי שפר ביומנו, זמן קצר לפני שנהרג בהיתקלות עם מחבלים. אחרי מותו התגלה אוצר: יומנים ובהם מורשת של לוחם ומאמין
אלי שפר למד בישיבת הכותל פחות משנה. באותם הימים היו בני הישיבה מתגייסים אחרי כעשרה חודשים. הייתי אז אברך צעיר שזכה גם ללמד מעט את בני שיעור א', ובתוכם אלי שהגיע רבות לביתנו לסעודה של שבת, ללימוד ולשיחה. מאז ועד עתה, כשבניהם של חבריו לשיעור חובשים את הספסלים שעליהם ישבו אבותיהם, לא עזבו דמותו ורוחו של אלי ז"ל את הישיבה מעולם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
היום (ט"ז בשבט התשמ"ח) לפני עשרים-ושש שנים נפל אלי הי"ד, בהגנה על יישובי הצפון, בהיתקלות עם מחבלים בין קיבוץ יפתח למנרה. לאחר מותו התגלה אוצר – יומנים מופלאים שהשאיר אחריו, המתארים את לבטיו של בחור לוחם ומאמין, "הסדרניק" ואידיאליסט.
ערב צאתו לשירות הצבאי שממנו לא שב, כתב את הדברים הבאים:
"אני הולך לצבא מתוך שמחה ומתוך פחד: מתוך שמחה, שכן אני יודע שאני מקיים מצווה בגופי, בצורה המהודרת ביותר האפשרית. אני יודע שאני בגופי ובזיעתי עומד להגן על עם ישראל וארץ ישראל. כל מי שלמד מעט על ערכם של שני אלה, לא יכול שלא לשמוח. אני יודע שסוף כל סוף אני ממלא חוב קדוש (שעד עתה דחיתי את פירעונו מסיבות קדושות – אולם חוב נשאר חוב עד שפורעים אותו). והרי אני מעולם שנאתי להיות בעל חוב.
אני יודע שאני הולך לעבור מבחן עליון, בו יבחנו כוחותיי הפיזיים, הרוחניים והנפשיים בתנאים קשים שמעולם לא עמדתי בהם קודם לכן. כל מה שלמדתי בתשע-עשרה שנות חיי, ובייחוד בעשרת החודשים האחרונים - יבוא לידי מבחן מעשי. אני מקווה שאצליח לעמוד בו בכבוד.
מתוך פחד, שכן אני חושש לאבד את הרוך ואת העדינות שניסיתי להטביע בעצמי בעשרת החודשים האחרונים. אני מקווה שהם יצליחו לעמוד בשגרת חיי המעשה של הצבא. תקוותי היא שיתקיים בי מדרש חז"ל לגבי דוד שעליו נאמר 'עדינו העצני' - שבשעה שהיה יוצא לקרב, היה מתחזק כעץ; ובשעה שהיה לומד תורה, היה מעדן עצמו כתולעת.
אם בעזרת ה' אצליח לקיים בי קטגוריות כה שונות – אדע כי עברתי בכבוד את מבחן הצבא, ואי"ה לעתיד לבוא יישא אחד מבניי שם זה".
הבחור העדין שלא פחד
בימים שבהם יש מי שמלין על ישיבות ההסדר - שילוב מופלא של תורה וצבא – ראוי להיזכר בו. בבחור הלוחם שאהבת התורה שלו הייתה מופלאה. הוא התאהב בתורה עם הגיעו לבית המדרש - וביומנו רשם:
"אני נמצא בירושלים עיר הקודש בישיבת הכותל במשך עשרה ימים. אפשר להגיד שאני מאושר. הצורה הטובה ביותר להסביר את הדבר היא להמשיל את הדבר לילד, שכמו כל ילד נורמלי אוהב ממתקים, ששמים אותו במחלקת הממתקים של סופרמרקט ענק ואומרים לו: תאכל כמה שאתה רוצה..."
באחד ממכתביו מהצבא סיפר על מעשה אופייני לו, להשפיע ולהאיר לסביבתו: "על קיר החדר יש כתובות למיניהן: ד"שים, קריאות ייאוש וכו'. אני החלטתי להוסיף משהו. לקחתי טוש וכתבתי באותיות ענק: 'כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל".
ואלי הי"ד לא פחד. בישיבה הכרנו אותו כבחור עדין נפש, אך בשירותו הצבאי היה גיבור. באותו יום מר ונמהר הוא שב מסיור, ולא היה אמור לעלות עם הסיור שהוקפץ להיתקלות. הוא התנדב למשימה שממנה לא שב בגבורה וללא פחד.
כך גם ראיתי את חבריי בני ישיבות ההסדר, כשבמלחמת שלום הגליל, בקרב סולטן יעקב נלחמנו יחדיו מול הצבא הסורי, והנה הם עומדים בקור רוח וגבורה גם כאשר לא היה ברור כלל ועיקר שהגדוד יצליח להיחלץ מהתופת, בתוככי המארב הסורי שאליו נקלענו.
משמר הכבוד של השבת
בזמירות השבת שהוצאנו בישיבת הכותל, שיבצנו מעט ממה שכתב אלי על השבת. וכך חש ערב אחת השבתות
האחרונות לחייו:"היום יום שישי, עוד מעט תיכנס המלכה, ועלי יהיה לקבלה כשאני נושא אפוד ונשק ונוסע בקומנדקר לאורך הגדר... אני מקווה שהמלכה תתחשב במצבי ותראה בנו משמר כבוד".
אלי שפר הי"ד, "עדינו העצני" שלנו, איננו אתנו עוד. אך דמותו, דמות בן-תורה שהוא גם חייל בלגיונותיו של מלך מלכי-המלכים - לנגד עינינו, ומופת היא לדורות.
- הכותב הוא ראש ישיבת הכותל
לפנייה לכתב/ת 
