רק בריאות: סן אנטוניו רצה לעוד אליפות
למרות הפציעות של שני שחקני חמישייה, סן אנטוניו ממשיכה לעבוד בשקט ותפסה את המקום הראשון במערב המסובך. אז אולי היא מזדקנת עוד ועוד, אבל את הרעב והיכולת אי אפשר לקחת ממנה
פורטלנד היא המרענן הרשמי של המערב ב-NBA השנה. כדורסל איכותי, צעיר, אנרגטי. היא בונה על הצלחה בפלייאוף ובילתה זמן ממושך בפסגה עד כה. אוקלהומה סיטי נותנת עוד עונה מצוינת וטעמה גם היא מהטופ של האזור. אבל יש דברים שלא משתנים ומתיישרים בסופו של דבר. אחרי 39 משחקים, כמעט חצי עונה, סן אנטוניו שוב מוצאת את עצמה במקום הראשון במערב בדרך לעוד קרב על תואר.
על הספרס אפשר רק להביט ולהתפעל. עברו כל כך הרבה שנים מאז שטענו שהם זקנים מדי, עד כדי כך שטוני פארקר שלא היה באמת זקן התחיל להזדקן. אבל אין בעולם הספורט דברים כמו הקונסטרוקציה של גרג פופוביץ'. היא לא זזה במילימטר, לא משתנה, הכדורסל אותו כדורסל יעיל ומופלא.
כמעט בשום ערב לא תמצאו שם תצוגות של 30 נקודות, מופע יחיד של שחקן מסוים. חלוקת הנקודות מושלמת ומדויקת בצורה הנדסית. הם יכו אותך עם קלע מוביל שהגיע ל-16 נקודות,
ואיתו עוד 4-5 שחקנים שקלעו בספרות כפולות. הם יתמסרו, יפרגנו זה לזה ויתסכלו אותך. זה הכוח שלהם במערב כל כך חזק, בו שמרו בשקט על מיקום גבוה לאורך חצי העונה הזו עד שקפצו לבכורה.
והשנה יש שתי סיבות רציניות לכך שהם יכולים לקחת את האליפות החמישית המיוחלת, יותר מאשר בשנים הקודמות, ולמרות הזמן הדוחק ששוחק את האיברים. הסיבות האלה הן עומק ועצבים.
לפופוביץ' הייתה גם בשנה שעברה קבוצה מפתיעה בעומקה. רק תזכרו את ההתעלות בפלייאוף של דני גרין וקוואי לנארד ששינו את ההיערכות של מיאמי בסדרת הגמר. בגלל זה אי אפשר לומר שזו סיבה חדשה לשאיפות האליפות של הספרס, אלא סיבה משודרגת.
כי מה שקורה בתקופה האחרונה מראה שפופוביץ' התקדם עוד יותר בגזרה הזו. מתחילת החודש הקבוצה מסתדרת בלי הסנטר הפותח טיאגו ספליטר, ובתחילת השבוע הצטרף אליו גרין ששבר אצבע. שניהם צפויים לחזור רק בעוד מספר שבועות. במהלך כל התקופה הזו שום דבר לא הפריע לספרס. הם ניצחו תשעה מעשרת משחקיהם האחרונים, כולל שישה רצופים.
אז העובדה שמאנו ג'ינובילי נכנס לחמישייה ועושה את שלו לא מפתיעה, אבל מה עם ג'ף איירס? הפורוורד המוגבל למדי של אינדיאנה, שהיה מוכר כג'ף פנדרגראף לפני ששינה את שמו, חתם בקיץ בספרס ונתן לפופוביץ' להפוך אותו לכוח יעיל. איירס תפס את המקום של ספליטר, לא תורם יותר מדי נקודות (כי יש דברים שאי אפשר ללמד), אבל התועלת שהוא נותן לספרס עצומה. פופוביץ' כמעט לא נגע בסגל בקיץ, אבל שתי התוספות היו הברקה - איירס, ובטח ובטח הגניבה של מרקו בלינלי, אופציה מרהיבה של סקורר מהספסל שהשתלב מצוין בקבוצה.
ברגע שגרין וספליטר יחזרו, יחד עם צוות משלים מושלם של פטריק מילס, בוריס דיאו ומאט בונר - שחקנים שמפרקים את עצמם בשביל עוד קפיצה לכדור אבוד או אסיסט - לפופוביץ' יהיה עושר שמזמן לא היה לו. וזה חשוב מאוד. המאמן שיחק עם הסגל בעונות האחרונות ונתן הרבה מנוחה לטים דאנקן, למשל, כדי שהקבוצה תגיע כמה שיותר טרייה לפלייאוף. שחקנים כמו שצירף השנה יכולים להעצים את התהליך הזה, ולתת לפופוביץ' את האפשרות לתת למבוגרים שבסגל יותר משחקים חופשיים בראש שקט.
את הסיבה השנייה לא צריך להסביר יותר מדי. דאנקן היה גמור אחרי ההפסד בסדרת הגמר למיאמי. הוא מעולם לא נראה כל כך שבור ומובס. ההחטאה הקריטית שלו והאליפות שברחה מהידיים הצליחו להמיס את ארשת הפנים האדישה הקבועה שלו. מאותו רגע כבר היה ברור שזה מה שיתווה את העונה של הספרס. רצון לתקן, לנקום, לחזור לאותו מעמד ולנצל את כל הזכרונות הכואבים לטבעת.
ויכול להיות שזה יהיה סוף הדרך מבחינת השושלת הזו. קן ברגר, הבלוגר של CBSsports, כתב השבוע שפופוביץ' והג'נרל מנג'ר אר.סי ביופורד "מבינים שזו ההזדמנות האחרונה לתואר עם המשולש דאנקן-ג'ינובילי-פארקר", ולכן מחפשים חיזוק נוסף בשוק ההעברות בניסיון להגיע עם סגל איכותי ככל האפשר לפלייאוף. סטיבן שפרד מ"יאהו" השתמש בדברים של ברגר, וטען כי הפציעות של ספליטר וגרין פעלו מצוין עבור פופוביץ' במובן הזה, משום ששחקני המשנה שתפסו את המקום שידרגו את שוויים במקרה של טרייד אפשרי.
הלילה תהיה לפופוביץ' הזדמנות מצוינת לבחון עד כמה המחליפים יכולים לתרום לו, במשחק ביתי מול פורטלנד. בסופו של דבר, המשולש המוביל יהיה זה שיסחב את הספרס קדימה, אבל החשיבות של הצוות שלצדו הולכת וגוברת.
לפנייה לכתב/ת 
