גישה חדשה לבקעת הירדן

תמיד חשבתי שנוכחות צה"ל לאורך נהר הירדן חייבת להיות מרכיב ביטחוני בכל הסדר עם הפלסטינים. הצורך להגן על ישראל ממזרח, ולהבטיח את פירוזה של הגדה המערבית חייבו זאת. כיום, הודות לשלוש התפתחויות, שתיים טכנולוגיות ואחת מהותית, ניתן לשמור על הצרכים הביטחוניים הללו בצורה שלא תתנגש עם הרצון הפלסטיני בריבונות, ובכך תכשיל הסכם עמם.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לא תורה, לא שכרה - מסחרה / שלום פרוינד

שר הביטחון בביקור בבקעת הירדן. האם חייבים להישאר שם? (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

ההתפתחות הראשונה היא ביכולת של צה"ל, שלא הייתה בעבר, לאתר מטרות בטווחים רחוקים מאד ולהשמיד אותן בדיוק רב. ההתפתחות השנייה היא בתחום יכולות הזיהוי הביומטרי ותקשורת המחשבים של מאגרי הידע המודיעיניים. ניתן כיום לאתר חשודים בטרור בשדות תעופה ובמעברי-גבול, לבדוק את נתוניהם ולעצור אותם, כל זה תוך שניות.

המשמעות של שתי התפתחויות טכנולוגיות אלה היא שניתן למנוע על-ידי פגיעה קטלנית ומדויקת כל ניסיון להכניס נשק התקפי מירדן לתחום המדינה הפלסטינית וכן לפגוע בהיערכות עוינת לישראל בגדה המזרחית של הירדן, כל זאת בלי לפרוס לאורך הירדן עוצבות משוריינות של צה"ל. אלה יוכלו לעשות זאת, אם יהיה צורך, תוך שעות מעטות מאוד.

המשמעות הנוספת היא ביכולת שיש כיום למנוע כניסת אנשי טרור לתחום הגדה המערבית על-ידי זיהויים המהיר והוודאי. כאשר לוקחים בחשבון את יכולת בלימה של כוחות עוינים בטווחי זיהוי ופגיעה של עשרות קילומטרים, ואת יכולת הבקרה המתוחכמת במעברי הגבול, ניתן לצמצם את הנוכחות הישראלית לאורך גבול הירדן לממדים כה קטנים, שהפלסטינים יוכלו לעכל אותם.

אך בטכנולוגיה אין די כדי לעצב מציאות ביטחונית חדשה הנחוצה להגנת ישראל. ההתפתחות השלישית, הפוליטית, היא המאפשרת תפישת ביטחון חדשה בגבולה המזרחי של ישראל. מה שהובהר בשנים האחרונות מעל לכל ספק הוא שישראל, הרשות הפלסטינית וירדן, חולקות במשותף את אותם אויבים עצמם: הג'יהאד העולמי, הארגונים הסלפים, האחים המוסלמים שחמאס הוא חלק מהם, כולם יחד וכל אחד מהם, מהווים איום מוחשי ומסוכן הן על הממלכה ההאשמית, הן על המדינה הפלסטינית והן על מדינת ישראל.

ההכרה באויב המשותף הניבה שיתוף פעולה ביטחוני פורה בין ישראל וירדן ובין ישראל לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. ההנהגות הפוליטיות בישראל וברשות הפלסטינית מסרבות להודות בכך בפומבי, כל אחת מנימוקיה הפנימיים. אבל בשיחות סגורות יודעים ראשי מערכת הביטחון הישראלית להחמיא לשיתוף הפעולה עם גורמי הביטחון של הרשות. השיתוף הזה נמצא בסכנה כל אימת שנשחק הסיכוי להסדר מדיני.

מתנגדיו המושבעים אצלנו של כל הסדר קבע עם הפלסטינים מניפים את האסכולה הישנה, שהייתה נכונה בשעתה, של פריסת עוצבות צה"ל לאורך הירדן, כתנאי בל יעבור להסדר הקבע. בכך הם מבקשים לטרפד את ההסכם מנימוק ביטחוני שאפשר לגבש סביבו הסכמה לאומית רחבה.

אם ישולבו היכולות החדשות של צה"ל ומערכת המודיעין במנגנון תיאום ביטחוני משולש - ישראלי, פלסטיני, ירדני - אפשר להגיע להסדר מוסכם בגבול המזרחי, שיהיה בטוח לישראל וקביל על שכניה. הסדר הבנוי על אינטרסים קיומיים משותפים של שלוש המדינות יעיל לאין שיעור מכוחות זרים שאינם מגינים כאן על ארצם שלהם.

אפרים סנה, יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללת נתניה, תא"ל במילואים, שירת כשר וכסגן שר.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il