אין קטנה כמו בית"ר
הטעויות של הבעלים, חילופי המאמנים, רכבת השחקנים ולחץ האוהדים. מלמיליאן: "אם קבוצה מחליפה כל שנה שבעה-שמונה שחקנים, זה לא יכול להיות טוב". כל הסיבות לתאונת השרשרת בטדי
עוד ב-ynet ספורט:
הוא בא מלא אמביציה אבל הטעויות בקבלת ההחלטות, בצד הניהולי ובצד המקצועי, באו בזו אחר זו. גם בגלל טביב, אבל לא רק, בית"ר נמצאת היכן שהיא נמצאת - קרוב מאוד לקו האדום. בימים אלה הוא נמצא בארה"ב ומנהל את המועדון באמצעות נציגיו, בשלט רחוק.
טביב, כמו רבים לפניו, אולי לא העריך עד כמה הלחץ של הקהל משפיע. בסוף השבוע, באימון לקראת המשחק מול הפועל ת"א, תלו אוהדים שלט ענק בבית וגן שעליו נכתב: "תביאו לנו חזירים אדומים", ובנוסף השליכו רימוני עשן.
באתר הבית של "לה פמיליה" המשיכו עם הקו המאיים, ולא מעט שחקנים קוראים את הדברים. ומה בשורה התחתונה? בית"ר הפסידה 3:1 לקבוצה הכי שנואה על אוהדיה, יחד עם בני סכנין, ונראתה רע מאוד.
לא כהן ולא לוי
בית"ר נבנתה העונה טלאי על טלאי. אלי כהן הביא שחקנים בקצב מואץ, ועכשיו רוני לוי עושה שינויים בסגל. על הדשא לא רואים תוצאות. בתחילה לוי שיחקן עם קישור מעובה וחלוץ בודד, כדי לא לחטוף מפלות. כעת הוא כבר מעז יותר ומשחק התקפי, אבל דווקא בשני משחקי הבית האחרונים בטדי, מול שתי קבוצות מהחלשות בליגה (רעננה ורמת־השרון) הוא צבר נקודה אחת בלבד, ושלשום חטף שלישייה.
רבים סברו כי אלי כהן ("השריף") היה צריך להמשיך. הוא היה בסרטים האלה, ויש לו עמוד שדרה וניסיון. מחליפו, אלי כהן הצעיר יותר, מעולם לא אימן במועדון גדול ולחוץ כבית"ר. טביב הפיל עליו את כל התיק של הכשלונות ופיטר אותו שבוע אחר שגיבה אותו בפומבי. אלא שמחליפו, שמחזיק ברקורד הרבה יותר מכובד, לא מספק עדיין את הסחורה.
שימו לב למספרים: רוני לוי השיג נצחון בודד, שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים בשבעה משחקים – 6 נקודות מתוך 21 (28.5 אחוזי הצלחה). מאזן שנראה כמו מתכון בדוק לירידת ליגה. קודמו, אלי כהן, השיג ארבעה נצחונות, פעמיים תיקו וחמישה הפסדים ב־11 משחקים – 14 נקודות מ־33 (42.4 אחוז). כהן ניצח את הפועל ת"א בטדי, לוי הפסיד לה שלשום בנתניה, במשחק חלש להחריד. כשכהן עזב בית"ר, היא הייתה במקום העשירי, 8 נקודות מהקו האדום. היום היא באותו מקום, אבל המרחק הצטמצם ל־5 נקודות בלבד.
לוי ידע שהוא מגיע למועדון במצב קשה, שזקוק להרבה תיקונים וליטוש, עם מעט מאוד ימי חסד. הוא הכניס גם שינויים בנושא המשמעתי ובהתנהלות סביב המועדון, אבל בית"ר לא מחוברת. הקבוצה נבנתה לא נכון וייקח זמן לחבר את המערכים שלה ולהתאים שיטה עם שחקנים החדשים. טביב, שבנה על הכסף הגדול של הפלייאוף העליון, צריך להתפלל שקבוצתו תתרחק מקרבות הירידה.
הנה באה הרכבת
טביב נתן ללוי יד חופשית, והמאמן הביא את מושיקו לוגסי, שלומי אזולאי, ג'ונתן וילה ופאבלו בראנדן. עכשיו הוא אמור לצרף גם את דני פרדה ודושאן מאטוביץ', ואולי גם את חורחה קוראה או דויד רודריגס. זה עלה הרבה כסף. במקביל, לוי שלח הביתה (בינתיים) את איברהים באנגורה, אייס־קרים ולנדרי מאלומו, ואתמול עזבו גם דוד רביבו (שלא קיבל מספיק דקות ועלול היה להפוך לחבית חומר נפץ בחדר ההלבשה) וסינטיהו סלליך. שחקנים נוספים מתנדנדים, ביניהם החלוץ איציק כהן, שהפועל ירושלים מחזיקה במחצית מכרטיסו. טביב הלך בקיץ על זרים זולים ולא מתאימים, וזה עולה לו ביוקר רב.
לוי הביא למעשה חצי הרכב חדש. גם בתחילת העונה הגיעה רכבת שחקנים, שכללה את דור מלול, עומר אצילי, ניסו קפילוטו, איציק כהן, רועי זקרי, אנדריאס טונייס ואבירם ברוכיאן, ששב מגלות של שנתיים. אבל התברר שהם לא שחקנים שיכולים לסחוב קבוצה לחוצה. למרות שברוכיאן במגמת שיפור מהרגע שחזר, הודות לקרדיט שהוא מקבל מלוי. דווקא בראיין ג'ונס, שהגיע בקיץ ומביא יכולת ותוצאות, לא רואה מספיק דשא.
ג'אנו: "חלשים ואדישים"
משה דדש, היו"ר המיתולוגי של בית"ר ירושלים, כבר היה בסרטים האלה, והוא דווקא אופטימי. "הפועל תל אביב היום יותר טובה מבית"ר, אז על מה הלחץ?", אמר דדש אתמול. "אנשים צריכים להתאזר בסבלנות. הגיעו לבית"ר שחקנים חדשים שמשתלבים לאט לאט. ייקח זמן ואני מאמין שיהיה בסדר. יש לקבוצה מאמן טוב, ומה רוצים, להסיק מסקנות אחרי כמה משחקים? חכו בסבלנות. טביב רוצה בהצלחה, השחקנים והמאמן רוצים בהצלחה, וגם האוהדים. רק שייתנו למועדון שקט ויתמכו בו, ואני בטוח שיהיה בסדר".
בלם העבר, יצחק ג'אנו, הרבה יותר ביקורתי: "אני חושב שאחד הדברים החמורים שקרו לקבוצה זה ההתנהגות של הקהל בעוננה שעברה, הבלגאן שהיה סביב שני הצ'צ'נים סדאייב וקדאייב, וכל מה שקרה עם איציק קורנפיין. כל הסיפורים האלה פירקו את הקבוצה. נהיו שני מחנות אוהדים, ואני מכיר מאות אוהדים טובים שלא מגיעים למשחקים. בית"ר כבר לא מעניינת אותם".
ג'אנו מוסיף: "התחלת העונה הנוכחית הייתה איומה. מבחינת השחקנים זה חומר שלא מתאים, תסלח לי על הביטוי, לליגה ז'. אלה ששיחקו בקבוצה מתחילת העונה הם לא שחקנים שמתאים להם ללבוש את החולצה של בית"ר. אתה רואה ומתבייש שהם מייצגים את המועדון. עכשיו יש שם שינוי, ואני לא יודע למה הם חיכו כל כך הרבה. היו צריכים לעשות את זה מהיום הראשון. עכשיו עד שיהיה חיבור, ייקח זמן. אני ראיתי כבר בהתחלה שחומר השחקנים לא רציני. כאילו ילדים שמשחקים נגד מבוגרים. זה היה פאתטי ומצחיק. עצוב שזה מה שקורה בבית"ר. השחקנים אדישים, אין רוח לחימה, אין שמחה, אין התלהבות, אין כלום".
ג'אנו מתקשה לעצור ולהירגע: "אתה רואה קבוצה שבקושי מגיעה לרחבת ה־16. לפעמים אני מכבה את הטלוויזיה ולא רוצה לראות יותר. רוני לוי צריך להמשיך בעשייה ולחבר את הקבוצה, למרות שיהיה קשה. יש במחזור הקרוב משחק מאוד קשה, מול הפועל עכו, ואני מקווה שיצליח כי זה משחק מאוד מאוד גורלי. אני מציע לו לחיות מכוער ולא למות יפה".
וזכות המילה האחרונה לסמל הגדול מכולם, אורי מלמיליאן, ששומר על ממלכתיות: "בחיים שלי אני לא מפרשן על הקבוצה שבה גדלתי, שיחקתי ואימנתי. זה הבית שלי".
ואין לך מה לומר על מה שקורה בכדורגל ישראלי?
"אני יכול להגיד לך משפט אחר, שלא קשור לבית"ר. אני חושב שבכדורגל הישראלי חייב לבוא שינוי בקטע של צוות מקצועי. חייבים שבכל קבוצה יהיה דירקטור מקצועי. אנשים שגדלו בכדורגל, שחקני עבר. לא כל אחד, אלא רק באמת אנשים שיודעים לנהל קבוצה מקצועית. לא יכול להיות שבכל קבוצה יחליפו כל פעם שמונה, תשעה ועשרה שחקנים בכל עונה. זה בגלל שאין למועדונים דרך. כשאתה רוצה לבנות קבוצה אתה חייב שתהיה דרך, וברגע שבא מאמן, הוא מביא שחקן־שניים וזה הכל. אם קבוצה מחליפה כל שנה שבעה־שמונה שחקנים, זה לא יכול להיות טוב".
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
לפנייה לכתב/ת 
