אוניברסיטה או מכללה: מה מכריע בבחירה?

שכר הלימוד הנמוך של האוניברסיטאות ושמן שהולך לפניהן הופכים מכריעים בבחירה ביניהן לבין מכללות, שמתפארות ביחס האישי של המרצים לסטודנטים ובתנאי קבלה נוחים יחסית. כך עולה משיחה עם סטודנטים בתחומים מקבילים במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי הארץ.

לפני שש שנים ניסו 36,383 איש להתקבל לאוניברסיטאות, מעט פחות ממספר המועמדים למכללות באותה שנה - 38,280. התמונה השתנתה לחלוטין והשתקפה היטב בדו"ח הלמ"ס שפורסם שלשום: 45,482 מועמדים נרשמו למכללות בשנה שעברה, לעומת 29,749 לאוניברסיטאות. על-פי נתוני הלמ"ס קיים פער של יותר מ-80 נקודות בציון הממוצע בפסיכומטרי בין המבקשים ללמוד באוניברסיטאות (ציון ממוצע 618.7) לבין המועמדים ללמוד במכללות האקדמיות (ממוצע 538.3).

מדעי המחשב: תוכניות העשרה במכללה

אמיר כהן, סטודנט שנה ד' לתואר ראשון במדעי המחשב בטכניון, משלם כ-10,000 שקל בשנה. הוא מעיד כי בחר ללמוד "במוסד הכי טוב בארץ באופן כללי ובמדעי המחשב בפרט. הפקולטה בטכניון מדורגת במקום ה-16 בעולם בדירוג שנגחאי, ולפנינו נמצא מכון ויצמן שאי-אפשר לעשות בו תואר ראשון. רציתי מקום שייתן לי את הכלים הטובים ביותר למקצוע, וכל מי ששאלתי אותו לאן ללכת המליץ לי על הטכניון".

עוד סיפר כי "הקורסים וההרצאות הם ברמה הגבוהה ביותר. שעות הקבלה גמישות, יש גישה לכל חומרי הלימוד, ישנה ספרייה, בתוך זה כלולה גם חברות באגודה, מה שמקנה המון הטבות לסטודנטים. בכל קורס יש למתרגלים שעות קבלה שבועיות. לא קרה אף פעם שביקשתי עזרה ולא היה מי שיסייע לי. כמו בכל מקום יש מרצים טובים יותר וטובים פחות".

הדרישות הגבוהות בלימודים הופכות את התואר לתובעני מאוד: "אני לא זוכר ימים רבים בשנים הראשונות שיצאתי מהקמפוס לפני 23:00-22:00 בלילה. לפעמים בגלל שאתה חלק מפקולטה של 1,500-1,000 איש, אתה מרגיש שאם תעצור לרגע, תישאר מאחור ותאבד את זה. אם הייתי צריך לעשות את הבחירה הזו שוב, לא הייתי מתלבט לרגע והייתי בוחר באוניברסיטה ובפרט בטכניון".

לעומתו משלם רם בירבראיר, סטודנט שנה ג' לתואר ראשון במדעי המחשב במרכז הבינתחומי הרצליה, 37 אלף שקל בשנה. מדוע בחר במכללה? "בעיקר בגלל מלגה ששמעתי עליה, אבל גם כיוון שיש למכללה שם מוכר ונחשב. ראיתי שהרבה מקומות מייחסים למוסד תכונות של אוניברסיטה מבחינת הרמה. יש כאן מרצים מוכרים מאוד שבאים עם ניסיון מהחיים, מהתעשייה. יש פה גם חיי חברה ותוכניות מעבר ללימודים, העשרה וחוגים".

בירבראיר סיפר: "רמת הלימודים היא גבוהה מאוד, גם המרצים הם אנשים מנוסים מאוד. כיתות הלימוד משודרגות, כמות התלמידים קטנה יחסית, השיעורים מתבצעים בנוחות וכולם יכולים לשאול ולהביע את עצמם. פרט ללימודים יש פה הרבה סדנאות, ואני שומע מאנשים שהתנאים באוניברסיטאות בתחום הזה טובים פחות. היחס של הסגל המקצועי טוב מאוד".

פסיכולוגיה: הגמישות של המכללה

בחוגים המקבילים לפסיכולוגיה הסבירו שתי סטודנטיות את הבחירה במוסד האקדמי. רונית אביטן, סטודנטית שנה שלישית לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, משלמת כ-10,000 שקל בשנה וכן 700 שקל עבור ביטחון ורווחה.

לעומתה חווה שיר זאובר, סטודנטית שנה ראשונה לתואר ראשון בפסיכולוגיה במכללת פרס ברחובות, חוויה שונה. היא משלמת יותר מפי שניים ממקבילתה באוניברסיטה: 24 אלף שקל בשנה.

למה מכללה ולא אוניברסיטה? "הייתה לי אפשרות להשתתף בתוכנית הגשמה שמשמעותה שבשנה הראשונה לומדים פעמיים בשבוע ועליך להוציא ממוצע 75. בהמשך אני הופכת להיות סטודנטית מן המניין". שיקול מכריע בבחירת מוסד הלימוד היה שלא נדרשה לציון פסיכומטרי. "זה היה יתרון גדול מאוד מבחינתי, כי לא התחשק לי לעשות את הבחינה הזו בשנית. אני חושבת שהתוכנית הזו נותנת הזדמנות למי שבתיכון לא הבין את המשמעות של לימודים והיה עסוק בכל דבר אחר".

זאובר סיפרה כי זמינות המרצים גבוהה, "אפשר לפנות אליהם בכל שעה באי-מייל ובהודעות. הם תמיד עונים לשאלות. היחס של רוב המרצים מעולה. יש פחות עומס והרמה לא פחות טובה ממקומות אחרים".

משפטים: "בוגרי האוניברסיטאות מבוקשים יותר"

דנה לשם, סטודנטית שנה ג' לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית, משלמת כ-10,000 שקל בשנה ומעידה כי בחרה באוניברסיטה כיוון ש"הרמה האקדמית גבוהה יותר. בתואר במשפטים אני חושבת שיש לזה משמעות גדולה מאוד. לא למדתי במוסדות אחרים, אבל כאן מלמדים אותנו לא רק איך להיות עורך דין טוב, אלא גם להיות משפטן. מלמדים אותנו לחשוב עצמאית ויצירתית.

"בנוסף, בתחום המשפטים קיימת תחרות גדולה מאוד ויש חשיבות למוסד שבו אתה לומד בשביל ההתמחות. בחודש הבא 80 נציגים ממשרדים שונים מגיעים לראיין אותנו כדי שנעשה את ההתמחות אצלם. הם רוצים את בוגרי האוניברסיטאות".

יחד עם זאת העידה כי בשנה א' הכיתות גדולות יותר והיחס אישי פחות, "אבל בהמשך התואר בנוי יותר על קורסי בחירה, ואז היחס הופך אישי יותר והסדנאות נעשות בקבוצות קטנות. אני משלמת הרבה פחות מסטודנטים במכללה ואני חושבת שאני מקבלת כל מה שאני צריכה".

לעומתה סבור שלומי דהן, סטודנט שנה ג' לתואר ראשון במשפטים במכללה האקדמית נתניה, שנדרש לשלם שכר לימוד בגובה 31 אלף שקל בשנה, כי תנאי הקבלה באוניברסיטה היו בעוכריו. "באוניברסיטאות ראיתי שאני צריך פסיכומטרי גבוה, וממש רציתי כבר להחיל ללמוד אז בחרתי במקום שבו הייתי צריך רק לשפר בגרויות. הסיבה השנייה היתה הנוחות. אני גר במרחק עשר דקות נסיעה מהמכללה. מעבר לזה אני חושב שסביבת הלימודים הרבה יותר כיפית. השיקול לגבי המעמד של מוסד הלימודים גם נכנס, ואני חושב שמכללת נתניה נותנת תואר נחשב במשפטים שלא נופל ממקומות אחרים".

תמורת שכר הלימוד, לדבריו, הוא "מקבל סביבת לימודים מפנקת, שכוללת כיתות חדישות ברמה גבוהה. יש סביבה סטודנטיאלית תומכת מאוד, סגל מרצים כוכבים בתחומם ובעלי שם. זה מקום שכיף ללמוד בו. הדלתות של הנהלת המכללה פתוחות מאוד. אני יכול להגיע לחדר של הדיקן והוא יקבל אותי בכיף. עושים הכול כדי שתהיה מרוצה ותקבל את השירות תמורת הכסף שאתה משלם. יש שיעורי חזרה לפני מבחן. ההרגשה היא שרוצים שנצליח".

מנהל עסקים: "באוניברסיטה אתה רק מספר" 

אליה, סטודנט שנה ב' לתואר ראשון במנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטת בר אילן, משלם כ-11 אלף שקל בשנה. הוא סבור כי "אוניברסיטה טובה יותר ממכללה, זה בא לידי ביטוי בסגל מרצים טוב יותר, תנאי קבלה גבוהים יותר ובסופו של דבר מבטיחים השתלבות קלה יותר בשוק העבודה. אני מניח שאם יגיעו לראיון עבודה בוגר אוניברסיטה במנהל עסקים או בוגר מכללה, יעדיפו את בוגר האוניברסיטה".

לדבריו, "המרצים והלימודים ברמה גבוהה. עם זאת, הלימודים באוניברסיטה קשים יותר מבמכללה והבירוקרטיה באוניברסיטה קצת קשה ומסובכת לפעמים".

(צילום: עידן גרוס)

לעומתו סיים ניצן דימנד תואר ראשון במנהל עסקים במכללה למנהל ולומד כעת בשנה הראשונה של התואר השני מתוך שנתיים. בתואר הראשון שילם 33 אלף שקל בשנה, ובתואר שני - 60 אלף שקל לשנתיים.

"הגדולה של המכללה היא השילוב הנכון בין אקדמיה לפרקטיקה. בשונה מאוניברסיטה, פה לא לומדים רק תיאוריות, אלא מקבלים כלים ליישם אותן בפועל. הקמתי עסק כבר בשנה השלישית ללימודים בתואר הראשון ואת כל הכלים שקיבלתי יישמתי בעסק שלי. לדעתי המחיר ותנאי הקבלה לא רלוונטיים. באוניברסיטה אתה רק מספר, פה אתה בן אדם".

דימנד הוסיף: "כל המרצים שלנו מגיעים מהתעשייה, כל אחד בתחום שלו. אם לומדים שיווק מעביר את הקורס סמנכ"ל שיווק ברשת קמעונאית גדולה. אלה אנשים שהעשייה שלהם לא באקדמיה ולכן השיעורים הם מעשיים. יש גם חממת יזמות של בית הספר למנהל עסקים שבעצם מאפשרת לסטודנטים עם מיזם לפתח אותו מהשלבים הראשונים ועד היציאה החוצה. נותנים כלים להפוך את המיזם למציאות. אלה דברים שאין באוניברסיטה".

פיזיותרפיה

עדי ווילסון, שמסיימת השנה תואר ראשון בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב, משלמת מדי שנה כ-11-10 אלף שקל. היא מסבירה ש"כשאני התחלתי ללמוד לא היו מכללות שמלמדות פיזיותרפיה באזור מגוריי. בחרתי בתל אביב בגלל השם שיש למוסד בתחום הזה ובכלל. המרצים טובים מאוד ויש אוריינטציה מחקרית ספציפית בתחום שלך. האמת שגם לא רציתי ללמוד במכללה".

לדבריה היא וחבריה מקבלים באוניברסיטה יחס אישי: "יש כ-20 סטודנטים בכיתה ואנחנו מתרגלים אחד על אחד.

יש ציוד מתקדם ואנחנו יכולים לרדת למחלקות ולצפות בחולים עוד לפני שאנחנו יוצאים להתנסויות".

אמילי זוהר, סטודנטית שנה א' לתואר ראשון בפיזיותרפיה בקריה האקדמית אונו, משלמת 30.5 אלף שקל לשנה. לטענתה היא בחרה במכלה בגלל השילוב של פרקטיקה עם מקצועיות: "יש מרצים טובים ולפקולטה למקצועות הבריאות יש שם טוב. בדקתי במקומות אחרים, כמו אריאל וצפת ובאר שבע, ויכולתי להתקבל למוסדות הללו, אבל העדפתי שלא. כאן יש המון משאבים, יש שיעורים שאין במקומות אחרים".

גם זוהר מתעקשת שבמכללה יש ציוד חדש ושלקחו אותה ואת חבריה לשטח בשלב מוקדם: "מהתבוננות על הסטודנטים שלומדים איתי יש תחושה של חומר אנושי מצוין ואווירה חמה מאוד. יש בכיתה 40 תלמידים ואני מקבלת יחס אישי מדהים. יש אפיק ישיר בין המרצים לתלמידים, אפילו עם ראש החוג. כן מכירים אותך בשם. זה יותר חממה מהתיכון".