צונאמי החרמות - סערה בכוס תה
ממדי החרם אפסיים והאיום נועד להביא להתקפלות ישראל. מהלכי האימים יצטרכו למלא את אשפתם המתרוקנת, עד למהדורת ההפחדות הבאה
"אנחנו עומדים בפני צונאמי מדיני", ניבא אהוד ברק שבועות ספורים לפני 20 בספטמבר "השחור" 2011, שבה אמורים היו הפלסטינים להגיש לאו"ם בקשה להכיר בפלסטין כבמדינה.
"אחרי ההכרזה תיראה ישראל כמו דרום אפריקה בזמן האפרטהייד", הוסיפה אז גבריאלה שלו, לשעבר שגרירת ישראל באו"ם, את אבחנתה המופלאה. "עם אישור ההחלטה באו"ם על כינון מדינה פלסטינית, תיחשב ישראל לפולשת בלתי חוקית", הבהיר אז פרשן טלוויזיה בכיר. "זה יהיה 'כ"ט בנובמבר' של הפלסטינים", הוסיף עמיתו את אבחנתו מאירת העיניים. ומאיר דגן בכלל היה מלא חרדה שעקב הידחקות נתניהו וברק לפינה, הם יפעלו בחוסר אחריות משווע נגד איראן. למותר לציין שמשלל תסריטי האימה - שנועדו בעיקר ללחוץ על ישראל שתרצה בוויתורים את הפרטנר הפלסטיני כדי שיואיל בטובו למשוך את בקשתו מהאו"ם - לא נותר דבר לפליטה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אשכנזים לא יעשו שלום בכל מחיר / מאיר עמור
"גר לא תלחץ" - מצווה ולא עבירה / נמרוד אלוני
שנה אחר כך מלאה סאת ההתרעות מחדש, והפעם הייתה זו "האינתיפאדה השלישית" שכבר ממש, אבל ממש, עומדת בפתחנו. בשעתו הסבירו שרק מעשים נועזים ומרחיקי לכת של ישראל - קרי, ויתורים נרחבים לשכן הפלסטיני שוחר השלום - ימנעו את הפורענות הממשמשת ובאה. "אם לא נטפל באומץ ובחזון בסוגיה הפלסטינית, האינתיפאדה השלישית היא רק שאלה של זמן", קבע פרשן אחד. "אם לא נפעל בהקדם להציב גבול בינינו לפלסטינים, יקרוס החזון הציוני", תרם עמיתו המודאג את חזונו הוא. "האינתיפאדה כבר פה, אבל בירושלים עדיין שבויים באשליה", הוסיף העיתונאי השלישי את תיאורו. אלא שהפלא ופלא, האינתיפאדה המובטחת בוששה להגיע - ומשכך התפנו שלל מבשריה להתקין עצמם למהדורת האימים והאיומים הבאה.
עתה, מעט יותר משנתיים מ"הצונאמי הראשון", שמשום מה טרם נחזה במקומותינו, וכשנה מ"החזון הציוני", שאו-טו-טו אמור היה כבר לקרוס - קורם עור וגידים תסריט האימים הבא, עם לא מעט מהדמויות של המהדורות הראשונה והשנייה. המהדורה המודרנית כוללת גם שחקן רכש אמריקני חדש, המצויד ביותר מקורטוב של אובססיביות ומשיחיות, ובמידה גדושה של מניפולטיביות. הוא מספק את סחורת ההפחדות התורנית על החרמות המזומנות לנו מכל עבר.
גם אם יש בדברי ג'ון קרי קמצוץ של התרעה כנה מפני הצפוי לישראל, יש בהם בעיקר הנפת שוט מחוצפת וקריאה נמרצת לפעולה. הוא קורא לממשלה להתקפל ולהסכים למכירת החיסול של נכסיה הלאומיים והביטחוניים תוך עקירת עשרות אלפים מאזרחיה היהודים מבתיהם. הציבור הישראלי נקרא ללחוץ עליה לעשות זאת פן יבולע לכיסו ולממונו, ואירופה נקראת להעצים את איומי החרמות כלפינו. המחרימים הספורים נקראים להגביר את הווליום וחלילה לא לאבד את המומנטום. "פעולת דיבור הצהרתית", כינה זאת הפילוסוף ג'ון סירל - פעולה שבה המבע הלשוני עצמו יוצר את השינוי.
במקרה של לבני, לפיד ובעלי המאה במכתב ה-100 ושאר מהלכי האימים בקרבנו - צריך להיות נאיבי על גבול האידיוט כדי להאמין שכל חפצם הוא להציב לנו תמרור אזהרה, ולא ליצור את השינוי (התקפלות ישראל), שוב באמצעות אותם תיאורי אימה פתטיים ומופרכים, והפעם של חרמות המתרגשים עלינו לכלות את כיסנו ומשקנו.
לא שאין דבר וחצי דבר בחרמות ובאיומי החרם, אך לפי שעה למעט גופים בודדים בעולם המערבי, כמו שני בנקים בסקנדינביה, קרן פנסיה הולנדית, Oxfam, BDS והאגודה ללימודים אמריקאים (ASA) - ממדי החרם הם אפסיים. שיא בשיתופי הפעולה של גופים ישראליים עם גופים מקבילים באירופה, עלייה דולרית של 8% ביצוא לאיחוד האירופי ב-2013, וגידול ניכר, גם באחרונה, בהקמה ובתכנון מרכזי מחקר ופיתוח של תאגידים בינלאומיים בישראל - אינם בדיוק סממנים של שמיים מתקדרים מחרמות מעל ישראל.
קרוב לוודאי שגם אם קרי, לבני ושות' לא ייצאו וכל תאוות המדינה הפלסטינית על בסיס קווי 67' בידיהם, הסבירות כי "צונאמי חרמות" נורא יפקוד את ישראל אינה גבוהה במיוחד. למהלכי האימים ולמי שמחשב את קצנו לאחור יידרש מאמץ מחודש כדי למלא את אשפתם המתרוקנת, עד למהדורת ההפחדות הבאה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
