אייל גולן ומסיבת העיתונאים שלא היתה

המכתב המנוסח של אייל גולן שנשלח היום (ג') אל כלי התקשורת בישראל, סיפק בעיקר את הזווית האישית של הזמר על פרשיית הקטינות בה היה מעורב, אבל קריאה מדוקדקת יותר של המסמך מגלה כי הוא לא חושף בו פרטים חדשים, אין בו כל הצהרה ולמעשה - הוא מתעלם משלל נושאים בעייתיים שעלו במהלך שלושת חודשי החקירה כנגד הזמר.  אותם שלושה חודשים שהגדיר כ"ימים קשים מאוד" שעבר.

גולן טוען במכתב כי התכוון לכנס מסיבת עיתונאים, אך לא עושה זאת כרגע כיוון שפרקליטות מחוז תל אביב עדיין לא סיימה את עבודתה והוא מכבד את ההליך המשטרתי והמשפטי. בכך נמנע למעשה גולן ממענה על שאלות קשות בנושאים שוודאי היה נשאל עליהם. וכיוון שכך, עולה השאלה הברורה - מה ההבדל המהותי והחוקי בין מתן תשובות במסיבת עיתונאים, לבין פרסום מכתב חד צדדי מטעמו? האם בכך אין פגיעה בהליך המשפטי? באיזה אופן מעשה זה הוגן יותר מול הפרקליטות ומול הציבור? אם חשש משיבוש הליכי חקירה - למה לא פשוט להמתין?

איפה התשובות לשאלות הקשות? אייל גולן(צילום: אבי מועלם)

על אף שהוא כותב כי "מעולם לא עשיתי מעשה שלא יכבד אישה או גבר במדינת ישראל", גולן תיאר בחקירתו מקרה שבו היה עם בחורה צעירה  בעת שאביו נמצא בחדר הסמוך וכי אביו הוא זה שלמעשה הביא אותה לביתו. גולן בוחר להתעלם מהשאלה המתבקשת והלא נעימה - האם אין טעם לפגם בסרסור (בין אם בתשלום ובין אם לא) של אביו בבנות עבור בנו? האם זמר במעמדו באמת זקוק לאדם אחר שיאסוף נערות אל ביתו? האם זה נראה כשר בעיניו שקיים מגע מיני עם אישה בעת שאדם אחר, בייחוד אביו - המבוגר מהנערה בכארבעה עשורים - יימצא בחדר סמוך? האם לא מדובר במעשה מבזה עבור אותה נערה?

גולן טען בחקירתו כי לא יתפלא אם מאחורי הסיפורים של הבנות שהעידו נגדו יש "יש יד מכוונת שרוצה ברעתו". גם במכתב כותב גולן: "אני מבין היום, שכמה אנשים שהיו מסביבי לא הלכו בדרך שלי. כשאתה נמצא בפיסגה אתה לא מסתכל ימינה ושמאלה ואתה מתמקד בעשייה, באהבת הקהל ואולי לפעמים מסתנוור, אבל נוצר מצב שאנשי האמון שלך עושים דברים שלא יעשו ואני מצר על כך מליבי. כמובן שאת האנשים הללו פיטרתי באופן מיידי מחברת 'ליאם הפקות'". מיהם אותם אנשים שרוצים ברעתו של גולן? בהנחה שלא מדובר בקנוניה של זמרים אחרים מהז'אנר כנגדו, ראוי היה כי גולן יפרט ויסביר מדוע הוא חושב שיצאו נגדו ולמי מבין הסובבים אותו יש אינטרס בכך. סיר להניח שבמסיבת עיתונאים, למשל, היה נשאל על כך.

דני ביטון, אביו של אייל גולן. האם הטעות היחידה היתה שחיפשת אבא?(צילום: מוטי קמחי)

נקודה חשובה נוספת שגולן לא מתייחס אליה במכתב היא השתתפותו בפסטיבל הנשים ה-11, שאמור להתקיים בסוף השבוע הקרוב בעיר אילת ובייחוד הסערה שנוצרה סביב הנושא. אם הוא אכן מרגיש כי אין עוול בכפו, האין העיתונאים גיא מרוז ואורלי וילנאי, שהחחליטו להחרים את הפסטיבל ולבטל את השתתפותם בו בשל שיבוצו של גולן בין המופיעים באירוע,  ראויים לתגובה הולמת ועניינית מצידו בנושא? גם סגן שר החינוך אבי וורצמן ממפלגת הבית היהודי התבטא קשות כנגד הזמר ואמר בשבוע שעבר כי יש להוקיע אותו, ואף השתמש במילה "מחליאה" לתיאור הפרשה. גם הוא לא זוכה להתייחסות כלשהי במכתב. גם סיפור השדרוג בטיסה, עליו דווח בימים האחרונים, יכול היה אולי לעלות במסיבת עיתונאים ולזכות לתשובות מעבר לתגובות לקוניות כפי שהורגלנו.

גולן גם אומר במכתב כי הוא "רוצה להתנצל בפני אמי, ילדי, קהל המעריצים שלי ותושבי מדינת ישראל, על התקופה האחרונה ששמי לא יורד מהכותרות בנושאים לא נעימים". מאז התפוצצה הפרשה קשה היה להגיד כי הזמר שמר על שתיקה תקשורתית, שכן מדי שבוע

נתבשרנו על תביעה נוספת ששוגרה ממשרדו, לעבר אדם או גוף אחר שהזמר חש כי פגע בו ובשמו הטוב. האחרונה והשערורייתית שבהן הוגשה כנגד איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. לאחר שאירית סוליציאנו, מנכ"לית האיגוד, קראה לאמנים נוספים להחרים את אירוע הנשים באילת. מתבקש היה לשמוע את האופן בו היה מצדיק את האיום הזה על האיגוד.

ולבסוף, גולן גם תוקף במכתב את התקשורת הישראלית, ומתייחס ל"טראומה" שעבר בשדה התעופה בדרכו חזרה לישראל ולעובדה כי נרדף כמו אחרון העבריינים. האם גולן לא מבין כי ההצלחה והתהילה היא חרב פיפיות, והעליהום התקשורתי (הלעתים מוגזם) מגיע מאותם מקומות שמאפשרים לו לקבל סכומי עתק על הופעותיו באירועים שונים? נראה שגם אחרי ש"שבר שתיקה", הותיר אחריו גולן יותר שאלות מתשובות.