חיים הלך לתומו ברחובות מוסקבה כשלפתע הוא שומע את קול השוטר רועם לכיוונו: עצור! הצג את תעודת הזהות שלך!" חיים, שלא נשא על עצמו תעודת זהות, מהסיבה הפשוטה שהוא לא היה חוקי במוסקבה, ענה לשוטר בתמימות מעושה: "קצין נכבד, למה אתה צריך את תעודת הזהות שלי שהיא רק התמונה שלי, הרי יש לך אותי בעצמי מולך?!"

אתם יכולים לדמיין את התורה בלי ששמו של משה יוזכר בה? אתם יודעים כמה פעמים משה מוזכר בתורה? יותר מ-600 פעמים!

הקשר המיוחד של משה לתורה, שלמעשה נקראת בשם "תורת משה", באה לידי ביטוי בעובדה ששמו מוזכר כמעט בכל פרשה, מאז לידתו ועד לספר "דברים" שאת כולו אמר משה בעצמו. אבל רק 'כמעט' בכל פרשה, כי יש פרשה אחת שבה משה לא מוזכר בכלל. זו היא פרשת השבוע, פרשת תצווה.

מדוע באמת שמו של משה נמחק מפרשה שלימה בתורה? ובכן, בשביל להבין את הרקע לכך, נצטרך לקפוץ לפרשת השבוע הבא, בה מסופר על "חטא העגל" בו חטאו עם ישראל לאחר מתן תורה. הקב"ה רצה להעניש את העם היהודי כולו, לכלות את כל אותו הדור ולהתחיל דור חדש ממשה רבינו. כאשר ה' אמר זאת למשה, פרץ משה בתחנונים לה' שיסלח לעם, וסיים את תחנוניו באומרו: "ואם אין (אם אינך סולח להם), מחני נא מספרך אשר כתבת". ואכן, למרות שהקדוש ברוך הוא סלח לעם ישראל, נמחה שמו של משה מפרשה אחת בתורה, היא פרשת השבוע הזה.

אפשר אולי לחשוב שאולי בפרשה הזו ספציפית משה לא כל כך מעורב, ולכן שמו אינו מוזכר. אבל כאשר רק מתחילים את הפרשה אנו פוגשים ציווי ישיר מהקב"ה למשה: "ואתה תצווה את בני ישראל..", כך שמיד עם תחילת הפרשה מודגשת מעורבותו של משה, ואי-הזכרת שמו בולטת מאוד.

כך גם בהמשך הפרשה, כאשר אנו קוראים את הפסוקים העוסקים בעשיית הבגדים השונים עבור כלל הכוהנים ועבור הכוהנים הגדולים, וכן פרטים נוספים בנוגע לעבודה במשכן, הכול מלא בציוויים ישירים למשה – ללא הזכרת שמו. כך שיחד עם זאת ששמו לא מוזכר, הוא עצמו מאוד נוכח.

אין אף אחד שמשויך לתורה כמו משה, ואין אף אחד שמבין ומעריך את גדולת וקדושת התורה, ובכל זאת דווקא משה מוכן לוותר על כל זה, רק בשביל שהקדוש ברוך הוא יסלח לאלה שחטאו בחטא העגל.

הישגים רוחניים אישיים בעבודה הרוחנית של תורה ומצוות זה לא מה שמגדיר מנהיג. מנהיג יהודי, משה רבינו, הוא זה שאכפת לו שכל יהודי בכל מצב שהוא, אפילו אם הוא חטא, עדיין שייך לעם ישראל, ובלשון חכמינו ז"ל "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא".

וזוהי הסיבה לכך ששמו של משה לא מוזכר כאן, כי משה רבינו כמנהיג אמיתי מוכן למסור את הדבר שהכי שייך אליו, התורה הקדושה, ובלבד ששום יהודי, אפילו חוטא, לא יימחה מזרע ישראל. מכך מובן שאמנם שמו של משה לא מופיע, אך דווקא בגלל זה, במהות שלו ("ואתה תצווה") הוא מאוד נוכח.

לכולנו, עמוק בנשמתנו, נמצא ניצוץ קטן של משה רבינו. לכולנו יש את התכונה הזו, כולנו מסוגלים לוותר על תואר וכבוד עבור דבר אמיתי. והדבר האמיתי הוא להיות מחובר לזהות ולמהות שלנו כיהודים, והכי חשוב, לאהוב כל יהודי ללא תנאים מוקדמים, כמו משה רבינו.

שבת שלום