בחן את עצמך: האם אתה בעד אדם ורטה?
מתנגדים להעסקתו של אדם ורטה? תתנגדו גם להעסקת מורה שטוען שצה"ל אינו מוסרי כי הוא "גירש אותנו" מגוש קטיף. תומכים במהלך של אחינועם ניני? תתמכו גם בזמר האומר דברים קיצוניים מאוד כלפי פנים. אחרת, זה לא מאבק על חופש הביטוי, אלא מאבק פוליטי. הגיע הזמן להחזיר את הישרות לשיח
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
התנגדות לאלימות המשטרה וכוחות הביטחון היא עיקרון אתי מהותי. אולם בשעה שמשתמשים בה כדי להתנגד לאלימות כלפי המפלגה שלך; כאשר מדובר באלימות כלפי ערבים והדבר עובר בשתיקה – אין מדובר בעיקרון אתי, אלא במניפולציה מכוערת.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- הם מאיימים? שיטילו עלינו סנקציות פליליות/ יצחק נחשוני
- רוצה לתרום למדינה? אל תתגייסי/ הרב שמואל אליהו
דוגמה נוספת היא העיסוק בחופש התפילה, כאשר מדובר ברחבת הנשים בכותל המערבי, אך לא כאשר מדובר בהר הבית, ולהפך. בשבועות האחרונים נעשו מניפולציות על חופש הדיבור וחרות הביטוי. מניפולציות אלו מסכנות מאוד את הערכים האלה.
נגד השמצת צה"ל? אז בכל מצב
אי אפשר להימנע מהקבלת סיפור אדם ורטה לסיפור אחינועם ניני. עקרון חופש הביטוי לא נועד כדי לאפשר את
החרות הזו למי שבכל מקרה סובר כמוני. רבים מוכנים שיהיה חופש ביטוי, אך רק אם הדובר מביע את דעתם-שלהם. ברם, העיקרון האתי מטיל חובה על כל אדם לאפשר חופש ביטוי כמעט מוחלט (שכן אין ערכים מוחלטים כלל), דווקא למי שהוא מתעב את דעותיו, ובד בבד לדרוש ממנו, בשעה שהוא ניצב בפני ציבור שבוי (כמו כיתה) לנהוג כראוי.
המתנגד לביטוי פוליטי של מורה בפני כיתתו, צריך להתנגד לה בין אם המורה טוען שצה"ל אינו מוסרי כי הוא מגרש ערבים - ובין אם הוא טוען שצה"ל אינו מוסרי כי הוא גירש אותנו מגוש קטיף. התומך בה – חייב לאפשר את שניהם.
אותו הדבר גם ביחס לתרבות: המתחשב בקיצוניות של עמדות פוליטיות בעת הענקת פרס אמנותי – צריך לעשות זאת לשני הצדדים: בין כלפי זמרת המכפישה את מדינת ישראל, ובין כלפי זמר האומר דברים קיצוניים מאוד כלפי פנים, ולדעת אנשים מסוימים - מכפיש את מדינת ישראל בכך.
זה לא מאבק על חופש הביטוי
מי שאינו פועל באופן סימטרי בערכים מוסריים ואתיים – הוא המחריב הגדול של ערכים אלה. הניסיון לטעון להבדלים בין המצבים השונים, אפשרי כאשר מדובר באנליזה אינטלקטואלית, אולם אין די בטיעון ההבדלים – יש צורך להוכיח כי הבדלים אלה מהותיים מספיק כדי לתבוע אמות התנהגות שונות בכל מקרה, וזה לא מה שנעשה במקרים המדוברים האחרונים.
אנו נמצאים אפוא כעת בפני שוקת שבורה. האמון כי מדובר בערכים - נשבר. האמון כי זהו מאבק על חופש הביטוי ועל חרות המחשבה - נצבע בצבעים פוליטיים: "ימין" מתנגד להעסקתו של אדם ורטה ותומך באריאל זילבר, ושמאל להפך. אין מה שמשכנע יותר את הציבור בכך שהכל פוליטיקה והכל רמאות.
כיצד תצליח מערכת החינוך להטמיע ערכים אלה? כיצד תישמענה הטענות הללו בשיח הציבורי הישראלי? רק אם נשתחרר מצביעת ערכי "חופש הביטוי" ו"חרות המחשבה" בצבעים פוליטיים, ונשוב אל הניסיון לממש אותם בצורה המלאה ביותר האפשרית – נוכל לטעון בשם הטיעון העקרוני של חופש הביטוי וחרות האמירות.
לא לחינם הפך "מסך הבערות" לעיקרון אתי יסודי ביותר. עיקרון מסך הבערות קובע כי כל טיעון אתי צריך להיות תקף, כאשר הנוקט בו אינו יודע מראש מה יהיה תפקידו במשחק – האם הוא "ימני" או "שמאלני", "דתי" או "חילוני", או כל חלוקה אחרת.
עיקרון זה, שניתן לכנות אותו במילה העברית הפשוטה "ישרות", הוא שמבטיח כי כל עמדה אתית אכן תהיה כזו, ולא תנוצל לצרכי תעמולה ודמגוגיה, ובכך יהיה אפשר לבוא בשמה, ולהבטיח את זכות הביטוי והדיבור לכל עמדה – גם זו שמעצבנת אותנו מאוד-מאוד.
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר אמי"ת "אורות שאול"
