אותי לא שאלו, אבל לך יש בחירה
בימיי כבת אולפנה, לא טרחתי לבדוק את אמיתות השמועות שהסתובבו בינינו על הצבא. רק כשהגעתי לאוניברסיטה, שמעתי לראשונה עד כמה עשוי השירות הצבאי להיות משמעותי עבור נשים. מעבר לדקירה הקלה שחשתי, הכתה בי ההכרה כי מעולם לא באמת בחרתי. לא בחרתי שלא להתגייס
<<עוד חדשות ועדכונים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הלכתי לשירות לאומי משמעותי, באזור עם עולים חדשים רבים שנזקקו לעזרה. החלטה זו לא גרמה לי לתרום פחות, שכן מד הנתינה האישי שלי לא כויל על פי צבע הבגדים, וגיליתי שבשירות לאומי ניתן להיות חלק מעולם של נתינה כנה ונצרכת, מסביב לשעון. חשבתי אז, כמו היום - שאם יש בנות שאינן נדרשות במסגרת הצבא, תחת מגבלות כוח האדם, התאמה וכישורים אישיים, אולי עדיף להפנותן ולנצלן במסגרות התנדבותיות כלל-לאומיות, ולא להתעקש על פז"ם במדים.
עוד דעות בערוץ היהדות :
כשהגעתי לאוניברסיטה ועולמי החל להתרחב, שמעתי לראשונה עד כמה גם השירות הצבאי יכול להיות משמעותי עבור נשים, ופגשתי לא מעט סטודנטיות שעשו בו תפקידים הכרחיים וחשובים, שלא כללו הגשת קפה. מעבר לדקירה הקלה שחשתי על כך שלא לקחתי חלק בחוויה ישראלית שורשית, הכתה בי ההכרה כי בניגוד למה שחשבתי, מעולם לא באמת בחרתי. לא בחרתי שלא להתגייס.
מספיק בשלה להינשא, אבל לא להתגייס
לגישה פטרנליסטית, הגורסת שלמחזיקיה יש את האחריות והסמכות לחנך את סובביה - יש מיני
מתודות לווידוא בחירה. ניתן לעשות זאת כפי שהורים רבים נוקטים כלפי ילדיהם הקטנים, המתעקשים על החלטה עצמאית, ולהציע רק שתי אופציות שנבחרו בקפידה: "אתה יכול לבחור בין המשאית האדומה לבין המכונית הכחולה..." הילד נרגש מזכות הבחירה שנפלה בחלקו, וההורה נושם לרווחה על החיסכון בזמן ובכאב ראש על ידי הכוונה ידועה של הילד. לי נתנו לבחור בין שירות לאומי של שנה, או של שנתיים.
לחלופין, ניתן כן להציג את אופציית הבחירה שבעלי הסמכות אינם תומכים בה, אך תוך סינון מידע רלוונטי, המשולב עם דמוניזציה דמגוגית ושיטתית כלפי אותה האופציה. ואזי, נוצר מצב שלמרות שהרשות לכאורה נתונה - הכל די צפוי. "אם תבחרי בדלת מספר 1 תזכי במצוות, בחיי העולם הזה ובחיי העולם הבא, ואם תבחרי בדלת מספר 2, תזכי בתפקידים משפילים, באובדן אמונה, בניצול בידי בעלי סמכות, ובירידה בהערכת הדמויות המשמעותיות בחייך". אז במה את בוחרת?
קברניטי הספינה, אגב, מאמינים פעמים רבות בכך שאותה בת 18 שחוותה חינוך ערכי ורציני, היא בוגרת דיה כדי להחליט על זוגיות ונישואין, על הורות וניהול משפחה, על מקצוע ופרנסת משפחה. אך למען ה' - רק שלא תבחר בצבא.
ממה הם מפחדים? ממפגש עם הישראליות הבוטה? הרי בהדרכה בסניפי הפיתוח של "בני עקיבא" ניתן להיפגש עם ז'רגון קללות שלא היה מבייש מסומם בכלא. מניצול לרעה של סמכות גברית? בכל מערכת היררכית אפשר להיתקל בכך. מזלזול בממסד הרבני? מאוחר מדי. כמה תאבי ממון ומין כבר דאגו לזה ממזמן.
הנשים ישנו את המצב
ולמרות כל האמור, מתחת לרדאר של בקרת האיכות הדתית, קם והתרבה לו דור חדש של נערות שכן בחרו אחרת. עכשיו מוטלת החובה על האסטרטגים להחליט על דרך פעולתם. ניתן לנהל מולן מסע יח"צנות אנטי-צה"לי, בתיבול עדין של התנערות ממסדית - אך אולי ניתן להכיר בעובדה שלעיתים גם האצולה הרבנית לא יכולה מול החלטות נשיות, ועדיף לעזור להן להתמודד עם הקשיים הצפויים להן, במקום להילחם בהן.
יש לא מעט תיעודים היסטוריים על כוחן של נשים בשינוי הלך הרוח ההלכתי, על ידי קביעת עובדות בשטח. בדורות האחרונים ניתן למצוא דוגמאות לכך אצל דתיות, כאמור, בנושא הגיוס - ואצל חרדיות בנושא פאות קאסטםו. מי יודע, אולי אלה ואלה דברי אלוקים חיים.
רבני האולפנות יכולים לבחור ולהתנחם בכך שהדיון בשטחם על איך, איפה וכמה ניתן לתרום למדינה - הינו לשם שמיים, לשם הארץ ולשם העם. לשם המדינה שאותן נערות מקסימות כל כך מאמינות בה, ולא לשם דיון בסוגיה האם הפאה תעשה מסיבים סינטטיים או משיער הודי. ואולי גם זו נחמה.
- הכותבת היא מורה ומחנכת. אם לחמישה. חברה ב"פורום לשיוויון בנטל"
לפנייה לכתב/ת 
