מי באמת לא גומר את החודש?
בלמ"ס בדקו וגילו כי שיעור האנשים שמדווחים על קושי לעמוד בהוצאות החודשיות גבוה משיעור אלו שהוצאותיהם אכן גבוהות יותר מהכנסותיהם. האם קיים אפקט פסיכולוגי שגורם לנו לחשוב שמצבנו הכלכלי גרוע ממה שהוא באמת? את מי זה מאפיין ולמה זה מידע חשוב למקבלי ההחלטות בממשלה
מה אנחנו באמת יודעים על מצבנו הכלכלי השוטף? השכירים שבינינו, יודעים לכל הפחות מה הכנסותיהם בדיוק רב. פעם בחודש מגיע תלוש המשכורת, שמציג את ההכנסה נטו, וזו ברוב המקרים זהה מדי חודש. אך מה בנוגע להוצאות? האם אנחנו באמת יודעים להעריך כמה אנחנו מוציאים? האם כאשר אנחנו באוברדראפט, אנחנו יודעים להגיד אם מדובר בתוצאה של הוצאה חד פעמית חריגה בהיקפה או במציאות מתמשכת של הוצאות קבועות שגובהן עולה על גובה ההכנסות?
הישראלים מכניסים יותר, אך גם מוציאים יותר
אפשר לסגור את החודש בלי אוברדראפט? כן
צעד ראשון ליציאה מהמינוס: איסוף ורישום החומרים
- עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
לא לחינם, כאשר פונים משקי בית לייעוץ פיננסי, הדבר הראשון שמבקשים מהם הוא להתחיל לעקוב ביתר תשומת לב אחר הוצאותיהם. יש הוצאות שקל לספור אותן, כמו שכר דירה, חשבונות או הוצאות בכרטיס אשראי. אולם, ישנן גם הוצאות במוזמן שאינן מתועדות באמצעות קבלות או רישום אחר וקשה לעקוב אחריהן. כך עלול להיווצר פער בין התפישה שלנו את גובה ההוצאות שלנו לגובה ההוצאות בפועל.
אך לא רק אלו שפונים לייעוץ פיננסי מתחילים לאסוף את כל הקבלות הקטנות ולעקוב אחר הוצאותיהם במזומן. מדי שנה, עוברים כ-10,000 משקי בית בישראל תהליך דומה, כאשר פונים אליהם נציגי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ומבקשים מהם להשתתף בסקר השנתי אודות הוצאות משקי בית.
סקר זה בודק מדי שנה את היקף ההכנסות והיקף ההוצאות של משקי הבית בישראל. המשתתפים בו מתבקשים לדווח על הכנסותיהם ממקורות שונים ולעקוב במשך כמה חודשים אחר הוצאותיהם ביתר דיוק, כולל איסוף קבלות על רכישות קטנות והעברתן לנציגי הלמ"ס. בסיומו של הסקר מדווחת הלמ"ס על ההוצאה וההכנסה הכספית הממוצעת של משק בית בישראל.
במקביל, מחזיקה הלמ"ס באינדיקציה נוספת למצבם הכלכלי של אזרחי המדינה. במסגרת הסקר החברתי, שבו משתתפים כ-7,000 ישראלים מדי שנה, מתבקשים המשתתפים לענות על השאלה "האם גובה ההוצאות החודשיות שלכם עולה על גובה ההכנסות?". כך, מקבלת הלמ"ס אינדיקציה בנוגע למצב הכלכלי האובייקטיבי של אזרחי המדינה ובמקביל, אינדיקציה בנוגע לתפישתם הסובייקטיבית את מצבם הכלכלי.
האם התפישה שלנו יותר שלילית מהמציאות?
מחקר חדש של הלמ"ס, שפורסם באחרונה במסגרת דו"ח פני החברה, עוסק בהשוואה של שני מסדי הנתונים הללו. "להשוות בין נתונים של שני סקרים זה תמיד טוב", מסבירה ראש תחום צריכה וכספים בלמ"ס, יפית אלפנדרי. "דבר ידוע בסטטיסטיקה הוא, שככה בודקים מהימנות ותקפות של נתונים. מעבר לכך, זה גם נחמד להסתכל על הנתונים האלה מנקודת מבט אובייקטיבית וסובייקטיבית ופה אנחנו רואים את זה משני הסקרים".
על פי ממצאי המחקר, בשנים 2002-2011 שיעור משקי הבית שהוצאותיהם עלו על הכנסותיהם, על פי ממצאי סקר הוצאות משקי בית, עמד על 37%. כלומר, למעלה משליש ממשקי הבית שנתבקשו לאסוף קבלות, להראות תדפיסים של כרטיסי אשראי, לעביר תלושים של חשבונות ולדווח על שכר הדירה החודשי או תשלומי המשכנתא, הציגו לסוקרי הלמ"ס הוצאות שעולות על ההכנסה החודשית.
מדובר בנתון מדאיג ביותר, המעיד על היקפי העוני בישראל. אולם לא פחות מעניין מכך הוא ששיעור הנסקרים בסקר החברתי שהשיבו בחיוב לשאלה "האם הוצאותיכם עולות על הכנסותיכם?" - עמד על 43% באותן שנים. כלומר, שיעור האנשים שמדווחים שהם לא גומרים את החודש, עולה משמעותית על שיעור האנשים שמראים באסמכתאות כי הם לא גומרים את החודש.
האם ממצאי הלמ"ס מעידים על כך שהתפישה שלנו את מצבנו הכלכלי שלילית יותר מהמציאות? יפית אלפנדרי סבורה שיש בהחלט מקום לדבר על פער בין התחושות למצב האובייקטיבי - "נראה לי שיש פה קצת מרכיב פסיכולוגי".
אולי מדובר בנתונים שאינם ברי השוואה? הלא שני הסקרים הם מדגמיים. אתם בודקים הכנסות והוצאות של אנשים מסוימים ואז שואלים מה מצבם הכלכלי של אנשים אחרים לחלוטין.
אלפנדרי: "הם ברי השוואה כי אנחנו מכסים את כל שכבות האוכלוסייה במדינה. המדגם הוא מדגם סטטיסטי ומתודולוגי, אנחנו מחלקים את האוכלוסייה לשכבות שוות ויש תהליך מתודי מאוד מובנה באיסוף הנתונים. פה שואלים את האוכלוסייה הזאת ופה את האוכלוסייה הזאת, אבל הסקרים הם תקפים מבחינה סטטיסטית ומאוד מהימנים. גם המדגם הוא מאוד גדול, בסקר הוצאות משקי בית זה 10,000 משקי בית ובסקר החברתי 7,000 אנשים".
המחקר של הלמ"ס לא עוצר באבחנה שיש פער בין התחושות של הציבור לבין מצבו האובייקטיבי, ומנסה לאבחן גם מה מקורות הפער. על ידי חלוקה של הנסקרים לפי המצב הכלכלי-חברתי בישוב שבו הם מתגוררים, ניסו בלמ"ס לענות על השאלה, האם יש קשר בין המצב הכלכלי לבין הנטייה לחשוב שאתה לא גומר את החודש.
הממצאים מראים כי אם אכן קיים אותו "אפקט פסיכולוגי", הוא מאפיין בעיקר את מעמד הביניים הישראלי, אותו מעמד שמדברים באחרונה כה רבות על קשייו הכלכליים. הממצאים מראים כי בישובים בעלי דירוג חברתי-כלכלי נמוך, כמו גם בישובים בעלי דירוג חברתי-כלכלי גבוה, אין כמעט פער בין כמות הנסקרים שמצהירים שהם לא גומרים את החודש לכמות הנסקרים שמראים זאת באסמכתאות. הפער מורגש רק בישובים בעלי דירוג חברתי-כלכלי בינוני.
"כשמנתחים את הנתונים לפי מעמדות, אפשר לראות שהמעמד הגבוה והנמוך הם פחות או יותר אותו דבר בשני הסקרים", מסבירה יפית אלפנדרי. "כשמשווים את מעמד הביניים אז רואים שמבחינת ההרגשה שלהם הם לא גומרים את החודש, אבל כשלוקחים את ההכנסות וההוצאות האובייקטיביות שלהם אז רואים שהם כן מצליחים לגמור את החודש, אם להגדיר את זה ככה".
כלומר, למעמד הביניים יש תחושה של מצוקה כלכלית שלא בהכרח קיימת בנתונים האובייקטיביים?
"כן. יש להם תחושה שקשה".
יש לך השערה למה דווקא במעמד הביניים? אולי זה עניין של ציפיות לרווחה כלכלית שלא קיימות במעמד הנמוך ומנגד מתגשמות במעמד הגבוה?
"אני ממש לא יודעת. זה נושא שבאמת מעניין לחקור אותו".
מה קרה ב-2011?
נושא נוסף שראוי להעמיק בו, ובלמ"ס אכן עושים זאת, הוא התפתחות הפער בין תוצאות שני הסקרים הללו לאורך השנים. ההשוואה הנוכחית, נעשתה בין ממצאי הסקרים השונים בשנים 2002-2011. נמצא, כי הפער בין תוצאות שני הסקרים הולך ומצטמצם בשנים 2002-2088 ובשנים 2009-2010 הוא כמעט נעלם. בשנת 2011, פתאום צץ לו הפער שוב.
מדוע זה קרה? מה מיוחד ב-2011?
"אנחנו עוד צריכים לנתח את הנתונים ולעשות כל מיני חיתוכים כדי לבדוק את זה", אומרת אלפנדרי. "לפי אזורים בארץ, לפי פריפריה מול מרכז, השוואה בין ערים והשוואה בין מגזרים. אנחנו עושים עכשיו מחקרי המשך להשוואה הזאת".
האם יתכן שנתוני 2011 מעידים על התגברות של תחושות אי סיפוק בקרב מעמד הביניים ממצבו הכלכלי, אשר עמדו ביסודה של המחאה החברתית בקיץ של אותה שנה? אם כן, ניתן לומר שההשוואה בין שני הסקרים הללו עשויה לשמש כמדד יעיל להלכי הרוח של הציבור בנוגע למצבו הכלכלי.
ההשפעה שמייחסים למחאה החברתית על הביקוש לדירות בשנת 2012, על היקף תקציבי הפרסום במשק ועל נטייתו של המגזר העסקי להעלות מחירים, מלמדת כי לאותם הלכי רוח - כלומר, לאופן שבו אנשים תופשים סובייקטיבית את מצבם הכלכלי - יש השפעה ישירה על מצבה הריאלי של הכלכלה, לא פחות מאשר למצבם הכלכלי האמיתי.
לפנייה לכתב/ת 
