דמוקרטיה או יוגוסלביה. קייב בבוקר שאחרי
הנשיא הוברח מהבירה והותיר ואקום שלטוני מלווה בערפל של אי-ודאות. האם המדינה בפני מאבק בין-גושי שיגבה עוד קורבנות? ומה הצעד הבא של פוטין?
החגיגה אמש (שבת) בכיכר העצמאות של קייב היא צעד מרכזי, אולי אף החותם האחרון בהפיכת המשטר הפרו-רוסי, אך בבוקר יתעוררו אזרחי אוקראינה לריק שלטוני אפוף אי-ודאות. בריחתו של הנשיא ויקטור ינוקוביץ' והדחתו מאוחר יותר על ידי הפרלמנט ביטלה למעשה את הסכם הפסקת האש שנחתם רק לילה קודם לכן בשישי. בחירות מחודשות נקבעו לעוד שלושה חודשים, ב-25 במאי, תקופה שעלולה להפוך הרסנית ואולי אף להמשיך לגבות מחיר דמים אם יימשכו מאבקי הכוח במדינה - בהשפעת מושכי החוטים במוסקבה ומנגד בוושינגטון וביתר בירות המערב.
העימות בין מזרח אוקראינה - החלק הפרו-רוסי - למערב אוקראינה - החלק הפרו-מערבי - עלול לדעת חלק מהמומחים להאיץ תהליך התפרקות, אולם נראה כי לפי שעה שני הצדדים אינם מעוניינים בכך. פרופ' זאב חנין מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטאות בר אילן ואריאל העריך בשיחה עם ynet ש"הסיפור עוד לא נגמר. להערכתי, או שיחפשו סוג של פשרה ובסופו של דבר יגיעו לבחירות מוקדמות לנשיאות ולפרלמנט ביחד עם סוג של ביטחון אישי לינוקוביץ' או שהמחנה שלו יתפרק והאופוזיציה הפוליטית שלו תיערך לבחירות מוקדמות ללא נשיא. כרגע הדברים נוטים לכיוון האופוזיציה".
יציאתה לחופשי של ראש הממשלה לשעבר, יוליה טימושנקו, שנכלאה בשנתיים וחצי האחרונות, וקבלת הפנים הצוהלת שלה במוקד המחאה בבירה סוללים לכאורה את דרכה לשלטון כמנצחת על ההפיכה. אך ההמונים שיצאו לרחובות בקייב, ובערים נוספות, בעיקר במערב הפרו-מערבי - הם לא אלו שיכריעו את הבחירות בקלפי. וידיו הארוכות של פוטין עלולות לדחוף לכס השלטון עוד שליט מקורב שיחזיר את אוקראינה לחיק אמא רוסיה.
התרחישים
מי יירש את ינוקוביץ'? ב"ניו יורק טיימס" שרטטו את האפשרויות השונות: האם תהיה זו הנהגה חדשה ישנה בראשות האופוזיציה וטימושנקו, או דווקא מובילי המחאה בחודשים האחרונים שיעברו מהרחוב למסדרונות השלטון. ויש כמובן את האופציה ממנה חוששים מכל: התעצמות שני מוקדי כוח יריבים ופיצול אוקראינה לגושים שידרדרו אותה בסגנון נפילת יוגוסלביה.
החשש מיצירת מוקד כוח המתנגד למפגינים התחזק שלשום כאשר הנשיא המודח בחר להתחבא בעיר המזרחית חרקוב, שבה רוב דובר רוסי המצדד בשלטון במוסקבה. אך לפי שעה לא ברור אם מדובר בתחנה האחרונה עבור ינוקוביץ' או שבכוונתו להימלט לרוסיה, כיוון שלפי חלק מהדיווחים כבר ניסה המנהיג לברוח ממולדתו אך יציאתו נאסרה. אחיזתו באזור ללא ספק נחלשה לאחר שמושל חרקוב וראש העיר - שניים מתומכיו הבולטים - לא נותרו לצידו ובחרו לנצל את ההזדמנות ולהימלט מהמדינה.
רוסיה והמערב מושכים בחוטים
לחרקוב קשרים חזקים עם רוסיה. עוד בימי הבולשביקים סומנה העיר על ידי הרוסים שהפכו אותה לבירה מטעמם ממנה שלטו על יתר מחוזות אוקראינה ובה העמידו שלטון בובות שנענה לדרישות ממוסקבה. מוקד כוח נוסף של פוטין באוקראינה הוא חצי האי קרים. פוליטיקאים במחוז קראו במשך לאוטונומיה מוחלטת מהשלטון בקייב, ואף הביעו רצון לקבלת "הגנה" מהשלטון הרוסי - המחזיק בכוח צבאי גדול באזור הים השחור הסמוך.
לרוסיה וגם לאיחוד האירופי ולארצות הברית יש עניין רב בהשפעה על הנעשה באוקראינה, שבה מתגוררים כ-46 מיליון בני אדם. עבור הנשיא פוטין, זהו מבחן לניסיונו לבנות מערך של בריתות עם שכנותיה של רוסיה. אירופה התכוונה לכונן הסכם סחר חופשי והסכם שיתוף פעולה עם אוקראינה, שעליו ויתר ינוקוביץ'. בעקבות הוויתור הזה - בלחץ כבד של פוטין - פרצה המחאה בחודש נובמבר האחרון. האופוזיציה טענה שינוקוביץ' הקריב את האינטרסים של אוקראינה למען כניעה לרוסיה. גל המחאה סחף מאות אלפים שהתעמתו ברחובות עם כוחותיו של ינוקוביץ' ודרשו ממנו להתפטר ולהכריז על בחירות מוקדמות. מנגד, במעוז הפרו-רוסי במזרח אוקראינה טענו שהמערב משמן את גלגלי המחאה ומממן אותם.
מוסקבה הציעה מצדה 15 מיליארד דולר לאוקראינה כדי לפצות אותה על הטבות ההסכם עם אירופה שלא יצא אל הפועל, אך עד כה העבירה רק שלושה מיליארד. גל המחאה התעצם בינואר לאחר שהפרלמנט, הנשלט בידי תומכי ינוקוביץ', העביר שורת חוקים שנועדו לדכא את המחאה.
מנקודת מבטם של הרוסים, המשתקפת דרך התקשורת הרוסית, אין הם מבינים מדוע ממהרים האיחוד האירופי וארצות הברית להתייצב לצד מי שהם מגדירים "מהפכנים חמושים" שהפילו ממשלה דמוקרטית לכאורה. פוטין גם לא אמר את המילה האחרונה על הפרת ההסכם למעשה שנחתם בין האופוזיציה לנשיא ינוקוביץ' בו התחייבו לקיים ממשלת מעבר בראשותו.
ראש הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו שחזרה לבמה ותתמודד כנראה לנשיאות כבר הצהירה בעבר על חזון ההצטרפות לאיחוד האירופי, אך הוא נראה רחוק לפי שעה בשל הכלכלה המושחתת של אוקראינה.
לפנייה לכתב/ת 
