ב"ה

היה פעם איש זקן חכם מאוד. לכל שאלה ששאלו אותו, תמיד היתה לו תשובה חכמה. יום אחד כמה צעירים חשבו שהם יכולים להכשיל את החכם הזקן. הם הגו תכנית. אחד מהחברים פנה אל האיש החכם עם פרפר בידו. ושאל אותו "האם הפרפר בידי חי או מת?". התכנית היתה, שאם החכם יאמר "מת", הבחור יפתח את ידו וייתן לפרפר לעוף. ואם יאמר "חי", הבחור יסגור את ידו וירסק את הפרפר למוות. האיש הזקן והחכם חשב רגע ואז השיב: "בחור צעיר, התשובה היא בידיים שלך!"

"עבדו את ה' בשמחה", אומר דוד המלך בתהילים. עבודת השם צריכה להיות דווקא מתוך תנועת נפש של שמחה. בנוסף לכך אומר הפסוק: "בכל דרכיך (=בכל מה שאתה עושה) דעהו", זאת אומרת, ש'עבודת השם' של יהודי אינה מוגבלת לזמנים בהם הוא מתפלל או לומד תורה, אלא הוא תמיד "עובד" את ה', ואם כן, הוא תמיד שמח.

ואז ישנם זמנים בהם נצטווינו להרבות בשמחה, כגון בחודש אדר שהגמרא אומרת "משנכנס אדר מרבים בשמחה". והשנה יש לנו כמות כפולה של שמחה. שהרי בשנה מעוברת אנו מוסיפים עוד חודש אדר , חודש נוסף של "מרבים בשמחה"...

אבל איך? אנשים שואלים. ישנם כל כך הרבה בעיות גם ברמה אישית, כמו גם קשיים אוניברסליים. כולנו מכירים אנשים שסובלים, אם זה מבעיות בבריאות או לחצים פיננסים. יש מדינות שבהן יש מלחמות ואסונות אחרים. בארצנו שלנו, ארץ הקודש, אנחנו צריכים יותר אחדות ואהבה בין המגזרים השונים, ועוד רשימה ארוכה של דברים... "להיות שמח?!"  שואלים, "על מה?!"

ישנו מאמר בזוהר הקדוש (חלק ב' דף קפ"ד ע"ב) שהרבי מליובאוויטש הרבה לצטט: יש עולם תחתון - העולם שלנו, ויש עולם - רוחני - עליון. העולם שלנו אמור לקבל תמיד מעולם העליון, אבל רק בהתאם למצב בו נמצא העולם שלנו.

וכך, אומר הזוהר הקדוש, אם אנחנו זורחים בשמחה, אז העולם העליון זורח עלינו בשמחה במלוא הדרו. אבל אם כאן אנו מתבוססים בדיכאון, אז אנחנו יכולים רק לקבל את השפע בטפטוף מדוד שעובר דרך ערוץ מכווץ. זו הסיבה שאמר דוד המלך, "עבדו את ה' בשמחה!" מפני שהשמחה של האדם היא זו שמביאה עליו שמחה נוספת מלמעלה.

תחשבו על זה. זה פשוט נפלא: השמחה היא לא תוצאה של חיים טובים וברכות, אלא החיים הטובים הם התוצאה של שמחה.

שבת שלום