"לא צריך להרים על הידיים בכל בכי קטן"

לצד השמחה, הכיף והאושר הגדול, הולדת תינוק משנה את כללי ההתנהלות המשפחתית, גם של ההורים החדשים וגם של הסבים והסבתות. ההורים, שלהם זהו הילד הראשון, נדרשים להתמודד עם התפקיד החדש ועם השינוי במשמעות הזוגיות, הקריירה והפרנסה' לצד הרצון שלהם להוכיח את בגרותם ולהיות ההורים הכי טובים שאפשר.

גם הסבים והסבתות, שזהו נכדם הראשון, מתמודדים עם התפקיד והסטטוס החדש. כולם רוצים להיות שותפים ולגדל ילד מוצלח. המפגש הראשון של הסבים והסבתות עם זוג ההורים הצעיר מתחיל בדרך כלל בנעימים. הם מאוד רוצים לעזור להורים הטריים ולתת תחושה שהם שם ובשבילם. הם עושים מאמצים גדולים כדי להיות קשובים ולא להישמע מנדנדים.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד על הריון ולידה :

רוצה ללדת תינוק בריא? הוויטמינים שמומלץ לך לקחת

איך אדע שהצירים אמיתיים? 10 תשובות לפני לידה

מתנה קצת יותר מדי גדולה: הכל על הריון תאומים

אך לא תמיד זה מצליח. לא אחת מעידים ההורים טריים שהם מרגישים חנוקים מרוב הרצון של הוריהם לעזור, להיות שם, לתת עצות וכו'. התחושה מגיעה בעיקר מזוגות הורים שלא חוו התעניינות כל כך עוטפת מהוריהם קודם הלידה. לא אחת הם תופסים את ה"נחמדות" האינסופית של הוריהם כמשהו צבוע. כדבר שנעשה מתוך שיקולים אנוכיים. מתוך "הצגה" לסובבים אותם.

יש זוגות שמספרים שהם אינם מסוגלים להכיל את טוב ליבם של הוריהם כיוון שהם עסוקים בחוויות הרגשיות של עצמם ומעדיפים להיות יותר לבד. מנגד אפשר למצוא זוגות טריים שמשוועים לכל רגע עם הוריהם, החששות והפחדים שמא לא ידעו לטפל נכון, או כאבי הלידה, בעיקר של האם, מעלים את הצורך לשהות יותר זמן עם הוריהם, ולעתים מעדיפים בני הזוג לחזור לחיות בבית הורי היולדת לתקופה של כמה שבועות.

עוד אפשר לומר כי סבים וסבתות רבים רואים בנכדים "הזדמנות שנייה" לתקן את הטעויות שהם עשו כהורים, ובטוחים שבשל ניסיונם הם יודעים טוב מכולם על תהליך הגידול. לא אחת הם גם צודקים, אבל הרצון העז שלהם נתקל בהתנגדות של ההורים הצעירים, שמרגישים בשלים להתמודד עם המצב החדש ולא אוהבים את "מבול" ההנחיות של סבא וסבתא: "אל תרגילו אותו למוצץ!", "לא צריך להרים על הידיים בכל בכי קטן", "ככה יוצאים החוצה? בלי כובע?" ועוד כהנה וכהנה הצעות.

1. עזרו רק כשמבקשים מכם

זכרו ששום הסבר, הרצאה, סיפור וחוויות של אחרים לא מצליחים להכין הורים לחוויית הלידה. לכן, למרות הרצון לעזור ולתמוך, תנו להורים זמן להיות עם עצמם, לעכל את המתנה החדשה שקיבלו ולהיות עם עצמם בהתמודדות עם החוויות והרגשות שמציפים אותם. באופן טבעי, אחרי הלידה מופר האיזון הזוגי שהיה להם בן לילה ועליהם להתמודד עם כך בעצמם. חשוב לא להקשות בנקודה זו. מנגד אני מציעה להורים הצעירים שבמידה והם רוצים להיות יותר לבד/ביחד, שתפו את הוריכם ברצונות שלכם כך שידעו וירגישו ביטחון שתפנו אליהם ברגע שתצטרכו עזרה.

2. קבלו בהבנה את רצונם לנהוג אחרת מהדרך שלכם

ואל תכפו את דעתכם, זה עלול להכעיס ולהרחיק אותם - בכל דור, וכמעט בכל גיל, ההורים הצעירים בתחילת דרכם לא מסכימים לעצות המבוגרים. זה טבעי, אף אחד מאיתנו לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, ואם תלכו מספיק אחורה סביר להניח שגם אתם התייחסתם באופן דומה לעצות של הוריכם כשאתם הייתם צעירים. אל דאגה, הם עוד ייעזרו בכם הרבה.

להורים הצעירים אני מציעה לא ל"היכנס למלחמה" על חילוקי הדעות ביניכם לבין ההורים. זה עלול להוביל לתוצאות לא רצויות, וחבל. במקום זה אני מציעה להקשיב לדבריהם, לומר להם שתחשבו על הצעתם ותשקלו אותה מחדש ובכובד ראש. צעד כזה מאפשר פסק זמן לצדדים לחשוב על הנושא מחדש ולקבל החלטה מתאימה.

3. כשההורים הטריים אומרים לכם "לא"

התייחסו לתשובת ה"לא" שלהם לעצות שאתם מציעים כאל "תנו לנו זמן למחשבה". לעתים המצב הרגשי שלהם מעורב ברצון להראות לכם ההורים ש"אנחנו כבר גדולים ויודעים מה לעשות גם ללא עזרתכם". אין זה אומר לא לבקר אותם, לא לעזור להם, לא להציע להם הצעות, רק להבין את המצב בו הם נמצאים.

להורים הצעירים אני ממליצה להקשיב לעצה, אם היא מתאימה לכם תעשו על פיה ואם לא - תוכלו לומר, בנועם כמובן, שתתייעצו עם הרופא, או תקראו שוב בספר מה אומרים על זה וכו'. בכל מקרה אל תגיבו בכעס להצעות.

4. אל תעלבו, אל תטילו סנקציות ואל תפתחו פנקסים

זה לא הזמן הנכון לכך. גם אם הם עונים בחוסר סבלנות או מבטלים את עצותיכם, היו סבלניים, אל תכפו ותנו להם את הזמן לחשוב על עצתכם. ככל שתלחצו פחות, הם יקבלו יותר (אך תנו להם זמן).

5. ותרו על משפטי ביקורת ושיפוטיות

לעתים הורים שהצעתם אינה מתקבלת על ידי הזוג הצעיר נוהגים להצדיק את עצותיהם במשפטים כמו: "מה אתם מבינים", כשאני גידלתי אתכם", ו"בימינו...". משפטים כאלה מעוררים כעס ואנטגוניזם ומפספסים את המטרה.

להורים הצעירים אני ממליצה לא להשתמש במשפטים כמו "אתם מהדור הקודם", הדעות שלכם לא רלוונטיות, מהמאה הקודמת, (פסה) וכו'. במקומם השתמשו במשפטים מכילים ואוהבים כמו "זו דעתי, ואתם לא חייבים לנהוג לפיה".

6. מתנות

סבים וסבתות רבים מסייעים כלכלית לזוגות צעירים: בקניית הציוד לקראת הלידה, במימון הברית/ה וכיוצא בזה. הרצון לתת מתנה הוא נפלא, וכמובן שבני הזוג יעריכו זאת, אבל אין סיבה לכפות את דעתכם או לתת את התחושה ש"בעל המאה הוא בעל הדעה". הובילו דיאלוג עם ההורים הצעירים, הביעו את דעתכם ויחד קבלו החלטות והסכמות משותפות.

7. על תעלו על עץ גבוה ממנו לא תוכלו לרדת 

פער הדורות והשינויים הטכנולוגיים מביאים איתם חילוקי דעות שעלולים להתפס על ידי הצדדים כמלחמת עולם,

כמו למשל החלטת הזוג לערוך ברית מילה בעזרת רופא ולא רב או לא לערוך כלל ברית מילה לנולד. בעיניי, תהא הדרישה אשר תהא, אל לכם להכריז על מלחמה, ברוגז או כל התנהגות אחרת שתוביל להתרחקות ולהתחשבנות עם ההורים הצעירים והנכד שנולד -שאת סופה לא רואים באופק. אל תוותרו על המשפחה המורחבת בשום מחיר. אל תהססו לקחת ייעוץ והכוונה לעבור את המכשול הזה.

8. בנו יחד "חזון משפחתי"

שכולל בתוכו את התרחבות המשפחה. חשבו אילו ערכים חשובים לכם לקיים במעבר ממשפחה עם ילדים למשפחה עם ילדים ונכדים. אני מאמינה באמירה: שתפו האחד את השני וצרו חזון משפחתי משותף שישמש עבורכם כמצפן לשמירה על היחסים. מעין תיאום ציפיות.