"סליפי הולו": מי שמאמין לא מפחד
למרות ראשים כרותים, סוסים בעלי עיניים אדומות, שדים ומכשפות - יוצרי "סליפי הולו" לא הצליחו לייצר פנטזיה אפלה ומפחידה באמת. ובכל זאת, מדובר בסדרה לא רעה
פנטזיה, אימה, מתח והיסטוריה - הסדרה "סליפי הולו", שעלתה אתמול (שבת) ב-yes Action, משלבת כמה ז'אנרים ולפעמים נראה שהיוצרים עדיין לא החליטו מה התוכנית רוצה להיות כשתהיה גדולה. מצד שני, הבלאגן הסגנוני הזה דווקא מייצר חוויה נחמדה בסופו של דבר.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"זוג מנצח VIP": מגעילים השניים מן האחד
"סליפי הולו" מבוססת על ספרו של וושינגטון אירווינג "האגדה על סליפי הולו", בדומה לסרט של טים ברטון מ-1999. בניגוד לאותו סרט, העלילה של הסדרה משלבת בין התרחשויות שאירעו במאה ה-18 לבין ימינו אנו. איכבוד קריין (טום מייסון), חייל שנלחם בצד של ג'ורג' וושינגטון במלחמת העצמאות האמריקנית, נהרג בקרב אחרי שערף את הראש של פרש מהצבא האויב. 250 שנה לאחר מכן השניים קמים לתחייה ומגיעים לעיירה בת זמננו - סליפי הולו.
אותו פרש נותר ללא ראש, אבל זה לא מונע ממנו להתחיל בסדרת רציחות ועריפת ראשים. איכבוד המבולבל נחשד בתחילה ברצח בעצמו, אבל השוטרת אביגיל מילס (ניקול בהארי) שכבר נתקלה בתופעות על טבעיות בעברה, מבינה מהר מאוד שאיכבוד הוא לא הבעיה אלא חלק מהפתרון, והם חוברים יחד לתפוס את הפרש הרצחני.
חכו, זה ממשיך להסתבך: הפרש הוא אחד מארבעת פרשי האפוקליפסה ומטרתו האמיתית היא לא סתם להוריד לאנשים את הראש בשביל הכיף - הוא מבקש להחריב את העולם ולהמטיר עליו שפע של דמויות אפלות כמו שדים ומכשפות. ואגב מכשפות, מתברר שאשתו של איכבוד, קתרינה, היתה מכשפה בעצמה והיא זו שגרמה לו לקום לתחייה ולסייע להציל את העולם.
תוך כדי מרדף אחרי הרעים איכבוד צריך להתרגל למסע שעשה בזמן. הוא לומד להשתמש במכונות המודרניות שמקיפות את האדם בעולם המודרני, נדהם ממחירם של קפה + מאפה ושאר דוגמאות להבדלים בין מה שהיה פעם לעכשיו.
יש עוד פרטים וקווי עלילה לסדרה הזו אבל אין טעם להסביר את כולם - הם לא העיקר. יש ב"סליפי הולו" שפע מכל סוג, לפעמים זה עובד ולפעמים לא, והיטפלות לפרטים לא תעזור. כי בסדרה מסוג כזה השאלה העיקרית היא אם הצופה מתחבר לכל המיש-מש הזה, ואם הוא מסוגל ליהנות ממנו בסופו של דבר. ובהחלט אפשר ליהנות ממנה.
למרות השימוש במוטיבים כה רבים מעולם הפנטזיה הקודרת והאווירה הכמו אפלה, לא מדובר ביצירה בוגרת ואפלה באמת, הפחד לא יפעפע בכם
כשתראו את הפרש או את עיניו של הסוס שלו נוצצות מאודם. אין ספק שזו הפקה מושקעת ביותר והדבר ניכר - אבל לא הלכו פה עד הסוף והתוצאה היא משהו חביב. כשהולכים עד הסוף יוצרים עולם כמו של "משחקי הכס", או להבדיל - "שר הטבעות".
את הרוע הגדל במורדור או את ההבנה שבווסטרוז חייהם של כולם מותרים (ולא רק של הניצבים) לא תפגשו ב"סליפי הולו", אלא רק גימיקים. אולי הסיבה לכך היא השילוב בין פנטזיה להתרחשות מודרנית, ואולי הניסיון לפנות לקהל רחב ככל הניתן.
בכל מקרה, "סליפי הולו" היא לא סדרה שתדיר שינה מעיני הצופים, אבל היא יכולה לספק קצת עניין וצבע במשך 40 דקות. וגם זה משהו.
