למרות הסטיגמה: טיפול בחשמל למוח - בטוח ויעיל
הטיפול בחשמל למוח, נזעי חשמל, מעורר אצל רבים רתיעה בשל מחשבות על סבל, כפייה, פרכוסים ונזק מוחי, אולם עבור בני נוער רבים הסובלים מדיכאון, מניה-דיפרסיה ובעיות נפשיות אחרות - זהו הטיפול האולטימטיבי. "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" על הדעות הקדומות שמונעות טיפול חיוני
היא הגיעה לפני כשנה וחצי לאשפוז פסיכיאטרי במצב פסיכוטי חריף, שעלול היה לסכן את חייה. נערה חרדית, בת ,15 שסבלה מהפרעה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה).
"היא הייתה חסרת שיפוט, קיללה, השתוללה, התנהגה בקיצוניות, התפשטה ויצאה לחצר עירומה, הרבתה לדבר על מין וקשה היה להשתלט עליה ולהרגיע אותה", מתארת ד"ר רחל בלומנזון, מנהלת מחלקת הנוער במרכז לבריאות הנפש נס-ציונה. "המחלקה שלנו הייתה עוד תחנה שחנתה בה בשנה האחרונה אחרי סיבוב ארוך ומתסכל שעשתה בין הוסטלים שונים, שמהם יצאה חולה כפי שנכנסה אליהם, ולא כי הטיפול שם לא היה ראוי, אלא כי היא לא הגיבה לתרופות".
עוד על מחלות נפש :
- נתון עצוב: רבע מיליון מתמודדים עם בעיות נפש
- 39% בישראל מאמינים - חולה נפש מסוכן לציבור
- מחקר: חולי נפש בסיכון של פי 2.6 ללקות בסרטן
"מוניטין גרועים"
תוכנית הטיפול שהותאמה לנערה כללה תרופות אנטי-פסיכוטיות שונות וכן מייצבי מצב רוח. "אחרי שלא ראינו שיפור שינינו לה יותר מפעם את הפרוטוקול הטיפולי, אבל גם זה לא הצליח למשות אותה מהפסיכוזה הקשה," מסבירה ד"ר בלומנזון.
אחרי חמישה שבועות של טיפול שלא הועיל, החליטו בישיבת צוות מחלקתית על טיפול בנזעי חשמל. "הזמנתי את ההורים לשיחה והסברתי להם על יעילותו המוכחת של הטיפול הזה, שוק חשמלי בלשון העם, שזכה למוניטין גרועים בקרב הציבור הרחב אבל מדעית, יעילותו הוכחה מעל לכל ספק. ההורים, שכבר היו מותשים ומתוסכלים, חתמו על הסכמה."
פעמיים בשבוע עברה הנערה טיפול בנזעי חשמל. כבר אחרי הפעם השלישית הבחינו הרופאים בשיפור ניכר. "המפנה היה ממש דרמטי," מתארת ד"ר בלומנזון. "כל מרכיבי ההתנהגות הקיצונית שלה דעכו, התמעטו, ובהמשך נעלמו כליל. תחילה התאפשר לשוחח איתה, ואחרי טיפולי נזע נוספים יכולנו כבר לשחרר אותה בביטחון לביתה. היא השתחררה ממחלקת האשפוז שלנו במצב טוב."
כשהיה בן 10 לערך, הבחינו הוריו של דן (שם בדוי) שהוא מסתגר וממעט לשוחח עם בני משפחתו. "אף פעם הוא לא היה אחד מהחבר'ה, שחוזר מבית הספר עם ערימה של חברים," תיארה אמו. "מקסימום, הוא היה מלווה בחבר אחד, בדרך כלל ילד לא בולט כמוהו, אך במרבית המקרים היה זאב בודד."
ההחמרה התחילה, לדבריה, בגיל .11 "הוא הפסיק ללכת לבית הספר והסתגר בחדר שלו. אחרי ריבים, צעקות, עלבונות ואיומים שנשלח אותו לפנימייה, החלטנו לרדת ממנו לחודשיים ולראות איך זה יתפתח." הנער סיגל לעצמו סדר יום שכלל התעוררות בצהריים, התחברות לאינטרנט, חזרה למיטה וחוזר חלילה. הוריו המודאגים לקחו אותו לפסיכיאטר ילדים ונוער. אחרי שאובחן כחולה בדיכאון, הותאם לו טיפול תרופתי.
"יצאנו משם בתקווה גדולה כי הרופא אמר לנו שזה לגמרי הפיך, רק שנתאזר בסבלנות כיוון שתהליך היציאה מהדיכאון לוקח זמן," מספרת האם. לאכזבתם, לא זאת בלבד שלא חל שיפור במצבו הנפשי של בנם, אלא שהוא אף החמיר. הנער סירב לצאת מהמיטה, והעביר בתוכה ימים שלמים עם שמיכה על ראשו ותריסים מוגפים. "חזרנו איתו אובדי עצות ומיואשים לפסיכיאטר, והוא העלה מינון של אחת התרופות ושינה אחרת. אבל גם זה לא עשה את העבודה," היא מספרת.
בעצת הרופא המטפל הוא נשלח לאשפוז פסיכיאטרי. גם שם הוחלפו התרופות, ובמקביל ניסה הצוות לסגל אותו לשגרת החיים במחלקה ולמנוע ממנו ככל האפשר להסתגר במיטה. גם טיפול זה, כקודמיו, לא הצליח למשות אותו מהדיכאון העמוק. ההורים זומנו לשיחה, שבמהלכה הומלץ על טיפול בנזעי חשמל. באותה שיחה נפרשו בפניהם יתרונות הטיפול הרבים וחסרונותיו המועטים. הם סירבו מיידית. "לא בא בכלל בחשבון," אמרה האם, כמעט בצעקות. "אין מצב שהבן שלי יקבל חשמל. מה, הוא אסיר בגולאג ברוסיה? בשום אופן."
הטיפול לא ניתן. מצבו של הנער לא השתפר. התגובה הזאת מוכרת היטב לד"ר בלומנזון, לצערה. "הטיפול הזה סטיגמטי. הוא מלווה בדמוניזציה ובפחדים קמאיים מצד הורים, ולכן אני אומרת, באחריות, שרק בגלל הסטיגמה ודעות קדומות נמנע מבני נוער בישראל טיפול מוכח, יעיל ומבוקר, שבמקרים של חולי נפש מסוימים אף נחשב לאולטימטיבי," היא אומרת.
"שחקן חיזוק" לתרופות
אז מהו הטיפול בנזעי חשמל (ECT)? ומדוע גם באלף הזה הוא עדיין מעורר שדים רדומים? הטיפול בחשמל למוח התחיל לראשונה באיטליה בשנת ,1938 וכבר בתחילתו רשם תוצאות שיפור בלתי-צפויות, בעיקר בקרב חולי דיכאון עמיד שאינם מגיבים לתרופות. במקביל, מחלת הדיכאון, בעיקר במדינות העולם המפותחות, הפכה יותר ויותר נפוצה.
על פי נתונים סטטיסטיים שהפיקו ארגוני הבריאות האמריקאיים, לפחות 15%-10% מכלל האוכלוסייה יחלו במהלך חייהם בדיכאון ברמות שונות. על פי הנתונים, רק 50%-כ מתוכם יגיבו לטיפול התרופתי. 25% יפסיקו אותו בשל אי-סבילות לתופעות הלוואי ועל 25% לא תהיה לתרופות כל השפעה.
המצוקה הטיפולית עוררה צורך ב"שחקן חיזוק" נוסף, והטיפול בנזעי חשמל, שניתן בקמצנות עד לפני שניים-שלושה עשורים, הוצג אחר כבוד בקטלוג הטיפולים הרווחים. מחקר המשך שנעשה 200-ב חולי דיכאון עמיד אף הציג יעילות בשיעור מפתיע של .75%
אפקט "קן הקוקייה"
אבל בשעה שהרופאים הפנימו את הצורך בטיפול הזה וצירפו אותו כחבר מן המניין, הסטיגמה החברתית ממשיכה לעשות את שלה. "לכולם נשארה מקובעת הסצנה שבה המטופל ג'ק ניקולסון מהסרט 'קן הקוקייה' מקבל טיפול בנזעי חשמל בכפייה, ללא הרדמה, והוא מתעוות, מפרכס וסובל. זה, לדעתי, מקור השם הרע שיצא לטיפול," מסבירה ד"ר בלומנזון. "כיום הטיפול ניתן בהרדמה, ולחולה מוזרקים חומרים משתקי שרירים כך שהוא כבר לא חווה מעין התקף אפילפטי והוא לא מפרכס. ההתפרקות החשמלית נוצרת במוח בלבד, וכך אין מה לדבר על פגיעה בכבוד האדם, על השפלה ובטח שלא על כפייה."
מטרת נזעי החשמל היא לגרום להתפרצות חשמלית ענפה בתאי המוח, ובפרט בתאי האונות הקדמיות. האפקט נוצר באמצעות העברת זרם מבוקר ומדוד למוח. התפרצות חשמלית זו, לדברי המדענים, גורמת לאחר סדרת טיפולים עוקבים לשינויים רבים בתפקוד המוחי. היא מפעילה גנים המעורבים בייצור חומרים שמופרשים מהמוח, שהעיקריים שבהם הם סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין, שייצורם אצל החולים בדיכאון נפגם.
כיצד מתבצע הטיפול בנזע? לפני הטיפול נדרש צום של שש שעות. החולה מועבר לחדר טיפולים מלווה כרצונו בבן משפחה, ורופא מרדים מבצע הרדמה ומתן חומרים לשיתוק שרירים. החולה מחובר למנשם ומנוטר, ולאחר שחומרי ההרדמה פועלים והוא מורדם, מצמיד הרופא לראשו אלקטרודות של נזעי חשמל שממוקמות בצד אחד של הראש או בשני צדדים, או בשני חלקים של המצח. הזרם מועבר למוח, ומכשיר אי-אי-ג'י מדגים לרופאים את הפעילות החשמלית במוח בזמן אמת.
ד"ר יובל בלוך, מנהל מרפאת ילדים ונוער במרכז לבריאות נפש שלוותה, הנחשב לאחד המובילים בעולם בטיפול ובמחקר של נזעי חשמל בבני נוער, מרחיב: "הפרוטוקול הטיפולי הקלאסי כולל 12-כ נזעי חשמל, בתדירות של פעמיים-שלוש בשבוע. אחרי כל שני טיפולים נעשית הערכה, ואם לא מסתמן שינוי הטיפול מופסק. אורכו של כל טיפול כזה הוא לא יותר משניות. התגובה החשמלית של הפרכוס נעה בין 25 שניות לדקה. לאחר היקיצה, המטופל אינו זוכר דבר ממה שעבר. אך הטיפול המוכח הזה לצערי לא הופנם עדיין בציבור, לא בבוגרים וקל וחומר לא בבני נוער. הוא עדיין מעורר התנגדות אוטומטית ומעיר פחדים מרבצם.
"השאלה המרכזית העולה כמעט תמיד בדיונים סביב הנושא היא אם זה בכלל אתי למנוע מבני נוער את הטיפול המוכח והבטוח הזה, רק בגלל שנסחב אחריו שובל של דעות קדומות."
לדבריו, חוסר הלגיטימציה של הטיפול מתרחב מעבר לשוליים של האדם הפשוט: הוא מגיע לכל שכבות האוכלוסייה. ד"ר בלוך מספר כי בעשורים האחרונים נוצר
נייר עמדה מחייב, המגביל את הטיפול למצבים הבאים: בני נוער שחולים בדיכאון עמיד המלווה בסיכון, שניסו כבר טיפול כושל בסבב של שתיים-שלוש תרופות; חולי דיכאון פסיכוטי, חלקם אובדניים, או כאלה שבמקביל פיתחו גם הפרעת אכילה משנית ומסכנת חיים; מי שלקו בתסמונת קטטונית - מצבים של קיפאון תנועתי; מי שנמצאים במצב נפשי סוער הכולל מרכיבים פיזיים סוערים וחוזרים על עצמם; והלוקים בהפרעה דו-קוטבית.
טיפול מגיל 12
"הטיפול מתחיל מגיל ,12 והוא מצריך את ההסכמות הכי דרקוניות בפסיכיאטריה: חתימת ההורים, בחלק מהמקרים חתימת המטופל, וכן חתימותיהם של הרופא המטפל, מנהל המחלקה ומנהל בית החולים," מסביר ד"ר בלוך.
בספר "נזעי חשמל בילדים ובבני נוער," שיצא לאור השנה בהוצאת אוקספורד, חושפים ד"ר בלוך, פרופ' דני שטיין - מנהל המרפאה להפרעת אכילה במרכז הרפואי שיבא, ועמיתם פרופ' גרי וולטר מאוניברסיטת סידני באוסטרליה את ניסיונם העשיר בטיפול זה. "משני מחקרים שנעשו בשלוותה ובשיבא עלה שתוצאות הטיפול בבני נוער דומות באיכותן לאלה שהושגו במבוגרים, וההבדל העיקרי הוא באוכלוסיית המטופלים. בעוד שבבוגרים הטיפול ניתן בעיקר ללוקים בדיכאון עמיד, בבני הנוער הוא טיפל בעיקר במי שסבלו מפסיכוזות ואובדנות," הוא מדגיש.
שני המחקרים הישראליים, לדבריו, הראו הטבה מובהקת אצל מעל 60% מהחולים. "בקבוצת המחקר שערכתי עם הצוות שלי בדקנו 24 מטופלים בגילים ,18-13 ובהמשך 13 מטופלים נוספים. במקביל, פרופ' שטיין בדק 36 מתבגרים, והסמנה זהות בתוצאה שהושגה. גם במעקב של שנה אחרי הטיפול האחרון בנזעי חשמל, נשמרה ההפוגה בקרב שני שליש מהמטופלים. תוצאות אלה, אגב, חופפות למחקר האוסטרלי."
במקביל ערכו ד"ר בלוך וצוותו מחקר מקיף נוסף הבודק ומנתח את עמדות בני הנוער לטיפול בהשוואה לטיפול תרופתי, פסיכותרפיה ואשפוז. "באופן ניכר עלה שמתבגרים שנחשפו לטיפול הגדירו אותו כאולטימטיבי. למעלה 70%-מ מהם הביעו שביעות רצון גם שנה אחר כך, מרביתם ציינו שיש להרחיב את השימוש בנזעי חשמל וכחצי מהם סברו שאף יש לכפות אותו. הבחנו שמי שנחשף לטיפול הופך תומך נלהב שלו, ולעומת זאת מי שלא התנסה בו לרוב מגנה אותו." תגובת המבוגרים לטיפול הייתה לדבריו שונה, ועלה שהם מעריכים אותו פחות.
לפנייה לכתב/ת 
