חילופי דורות במוזיקה המזרחית
דור שלם של זמרים מזרחיים מפנה ב-2014 את מקומו לשמות כמו שיר לוי, לירון רמתי ומאור אדרי. איך זה קרה, ומדוע אין אף זמרת חדשה בדור הזה?
קובי פרץ, משה פרץ, ליאור נרקיס, דודו אהרון, מושיק אפיה, אפילו אייל גולן - כולם הוציאו שירים חדשים בתקופה האחרונה. אבל גם אם הם זוכים להשמעות רבות, ישנה תחושה שלא נמצא כאן להיט גדול אחד. למעשה, כבר לפחות שנה שזה לא קרה.
עוד על מוזיקה מזרחית בערוץ המוזיקה של ynet:
וזה לא במקרה. בשקט בשקט, מתרחשת כעת תופעה מרתקת בז'אנר המזרחי: כל הכוכבים הגדולים בז'אנר, אולי אפילו מבלי שהם מוכנים להודות בזה, מפנים את מקומם לטובת דור חדש של זמרים צעירים - כש-2014 הולכת להיזכר כשנה בה פרץ הדור השלישי של הז'אנר המזרחי בישראל.
לירון רמתי: "שר לך"
נתחיל מבראשית. הדור הראשון של הזמרים המזרחיים היה כאמור בשנות השמונים כשזמרים כמו זוהר ארגוב, חיים משה, יואב יצחק, זהבה בן, מרגלית צנעני וישי לוי נלחמו לקבל ביטוי מחוץ לגבולות הגטו של התחנה המרכזית. זמרים ענקיים שהקפידו על הטקסטים, הקולות שלהם חרכו את הנשמה והם בוודאי שלא החשיבו את עצמם ל"כוכבים" שהרי בסופו של דבר - כמה "כוכב" יכול להיות זמר שמקבל שעת שידור בודדת בתחנת רדיו אחת בשבוע שלם?.
הדור השני הוא זה שפרץ בסוף שנות ה-90 תחילת שנות האלפיים. הם כבשו את קיסריה, אפילו הופיעו בנוקיה, רובם לא הקפידו על הטקסטים והדרישה מהלחנים היתה שיהיו כמה שיותר גימיקים. הם זכו בכסף גדול, בבחורות היפות ובהצלחה ענקית - אבל התנהגו כמו בסטיונרים קולניים - ואת המחיר הם משלמים כעת, אולי כמה שנים ופרשיות נוראיות מאוחר מדי. את המאבק נגד הקיפוח והאפליה שהובילו חבריהם הוותיקים הם רמסו בגלל תאוות אגו וממון, ורובם יושבים כעת בבית ותוהים "איפה טעינו ומה עשינו".
שיר לוי: "להשתגע"
אולי דווקא בגלל זה מתחיל לצמוח כעת דור חדש ומרתק של זמרים שמתנהלים הפוך מאותם אלה שגרמו לרבים להתבייש שהם מאזינים למוזיקה מזרחית. שיר לוי, מאור אדרי ולירון רמתי הם שלושה זמרים מצוינים שבשקט ובהתנהלות מקצועית מתחילים לצבור קהל אוהדים, זוכים להשמעות יפות ברדיו ואפילו נכנסו לפלייליסט היוקרתי של גלגלצ (בעוד שהדור של פרץ-נרקיס-עפיה ושות' בכלל לא מושמע שם). גם בהתנהלות הבין-אישית שלהם נדמה שמעניין אותם פחות להתעסק בכוכבות ומעריצות, ויותר להקליט מוזיקה איכותית.
העידן שבו השאיפה להיות זמר היתה בגלל תאוות פרסום גרידא מתה - ובשנה האחרונה התרחש סינון טבעי שפלט החוצה את כל אלו שחשבו שמוזיקה היא עסק מסחרי, ולא הערך שרבים מהם לגלגו עליו - תרבות. עוד שמות שראוי להזכיר אבל הם עדיין בתחילת התהליך הם: איתי לוי שהוציא סינגל ראשון מצוין בשם "כמעט שיר אהבה", שי צברי, ומגזר הדתי אני מאמין שיובל טייב עוד לא מיצה עשירית מהפוטנציאל הענק שיש לו.
מאור אדרי: "לא כואב לה"
דבר אחד עדיין מעיב על שמחת הדור החדש, והוא העובדה שגם בשנת 2014 אין ולו זמרת אחת שניתן לסמן אותה ולומר שהיא הולכת להיות הדבר הגדול הבא. נכון, ישנן רינת בר, אתי ביטון, נסרין ואולי עוד כמה זמרות שבעיקר מופיעות בתוכנית הטלוויזיה המצליחה של ירון אילן מדי יום שישי, אבל כל אחת מסיבותיה שלה, פשוט לא מצליחה להשתדרג הלאה.
וחשוב להדגיש: לא מדובר בהספדו של הדור כולו. אדרבה, אני בטוח שגם בקיץ הזה כמה מהם יוציאו שירים שיזכו להצלחה, ימלאו אולמות וימשיכו להופיע ולזכות לביקוש, מי יותר ומי פחות. אבל הבאזזז סביבם כבר נעלם והם כעת עוד זמרים פעילים בתעשייה אחת גדולה, לא יותר.
מי שינהג בחוכמה, יקבל את זה בהבנה ובהשלמה עם התהליך הטבעי. מי שלא, סביר שיבייש את עצמו בניסיון להוכיח אחרת משיקולי אגו. בכל מקרה אני מקווה שידעו לכלכל את צעדיהם בחוכמה ויחסכו את הכסף הגדול שהרוויחו בשנים האחרונות, שלא ימשיכו את המרדף אחר הלהיט הגדול הבא - אלא יקליטו שירים שיעזרו להם לנהל קריירה יציבה גם בשנים הבאות. כמו שאמר קהלת: "דור בא ודור הולך והארץ נשארת עומדת".
