הייתי מורתו של ולדימיר פוטין
נשיא רוסיה, שמטריד את שלוות העולם המערבי, היה לפני 45 שנה רק תיכוניסט ביישן בסנט פטרסבורג. מינה יודיצקיה ברלינר, מורתו לגרמנית באותם ימים, מתגוררת כיום בתל אביב 93 שנים אחרי שנולדה באוקראינה - בדירה שלדבריה הוא קנה לה. איך זה קרה?
בסוף שנות ה-60 הייתה מינה יודיצקיה ברלינר מורה לגרמנית בתיכון 281 בסנט פטרסבורג ברוסיה. בשנים 67'-68' היה בין תלמידיה נער שקט ורציני, כזה שאמנם החסיר שיעורים בגלל אימוני ההיאבקות שלו, אבל עדיין ידע לענות על כל השאלות שהוצבו בפניו. שנים רבות חלפו מאז - התלמיד הלך לדרכו ויודיצקיה עלתה לישראל - עד שבסוף שנות ה-90 היא זיהתה אותו בטלוויזיה.
הוא עמד לצד נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, והוגדר ראש שירות הביטחון של המדינה. לתלמיד לשעבר קראו ולדימיר פוטין, וב-15 השנים שחלפו מאז הפך הנער השתקן לשעבר לאחד האנשים הדומיננטיים והשנויים במחלוקת בעולם.
ספק אם יודיצקיה דמיינה זאת אז, מול מסך הטלוויזיה בביתה בישראל, אבל פוטין והיא עתידים היו להיפגש ואפילו נטווה ביניהם קשר מיוחד. נשיא רוסיה, שבימים אלה מנצח בחצי האי קרים על המתיחות החמורה ביותר בין המעצמות מאז המלחמה הקרה, פגש אותה בעת ביקורו בישראל באמצע העשור הקודם, ולדבריה גם רכש עבורה במתנה את דירת החדר וחצי שבה היא מתגוררת כיום בלב תל אביב.
בראיון בביתה השבוע מתקשה יודיצקיה (93) להיזכר בציוניו של ולדימיר בן ה-15, אבל את השתלשלות העניינים שהביאה אותה לקבל ממנו דירה היא לא שוכחת. "אני לא ממש זוכרת אילו ציונים היו לו בתיכון, אבל הוא לא נכשל. זה בטוח", היא אומרת. "הוא היה ממושמע ולא פטפטן. בבית הספר רוב התלמידים התעניינו בכימיה, אבל הוא הלך ללמוד משפטים".
איך חודש ביניכם הקשר?
"כששמעתי שהוא מגיע לישראל באפריל 2005 ניגשתי לקונסוליה הרוסית. אמרתי שאני רק רוצה להסתכל עליו והשארתי את הפרטים. כשהוא הגיע שלחו לי מונית שלקחה אותי לשגרירות ומשם עליתי על אוטובוס עם ותיקי מלחמת העולם השנייה שנסעו להיפגש איתו. כשהגענו למלון מצודת דוד בירושלים ירדתי אחרונה. נכנסתי ללובי ופתאום כל האורות היו עליי. כל העיתונאים עטו לעברי וכל ותיקי המלחמה מחאו לי כפיים".
המפגש עם ותיקי המלחמה נערך סביב שולחן מלבני ארוך ופוטין ויודיצקיה מצאו עצמם במקרה יושבים זה מול זה. "זה היה מאוד מרגש כי אני הזדקנתי והוא התבגר", היא מספרת. "לאחר מכן הוא הזמין אותי לשתות איתו תה, וחשבתי שזה קצת מוזר, כי הרי כבר ישבנו לשולחן עם המון אוכל ושתייה". ליודיצקיה ניגשו שני אנשים שהובילו אותה למסדרון צדדי, ושם ליווה אותה פוטין לחדר נוסף. "תוך כדי צעידה הוא אמר לי: 'אני כבר קירח', ואני השבתי: 'אני רואה'", היא מגלה.
מהשיחה ביניהם שהתנהלה בחדר בארבע עיניים זוכרת יודיצקיה בעיקר אנקדוטה אחת: פוטין, לדבריה, התקשה להבין איך חיים כאן במזג אוויר חם כל כך. "הוא אמר שמאוד חם פה, ואמרתי לו ש'כן, אבל אותי מציל המזגן'. את המילה 'מזגן' אמרתי בעברית וראיתי על פניו שהוא רוצה לשאול מי זה מזגן, מיהו אותו אדם שמציל אותי", היא נזכרת בחיוך, "אז מהר הייתי צריכה להסביר. לאורך כל השיחה התנהגתי כמו מורה שמדברת אל תלמיד - אני דיברתי ודיברתי ולא נתתי לו להשחיל מילה".
את השיחה ביניהם קטעה עוזרת של פוטין שהודיע לו כי למקום הגיע הנשיא דאז משה קצב, אולם פוטין לא מיהר להיפרד ממורתו לשעבר. כשהוא יצא מהחדר, עוזריו הובילו את יודיצקיה לחדר אחר, שם נערכה ארוחת הערב החגיגית של שני הנשיאים. "פוטין אמר לו 'תכיר, זאת המורה שלי', וקצב מיד שאל: 'איך פוטין היה בתור תלמיד?'. אני רק חייכתי וסימנתי 'מצוין'".
שקית של הקרמלין
אוקראינה, שנמצאת בימים אלה בלב המחלוקת בין פוטין לברק אובמה, היא גם מולדתה של יודיצקיה. היא נולדה בעיר מנה ב-1921 וכשהייתה בת 7 עברה משפחתה לסנט פטרסבורג. היא התחילה ללמד ב-1945, בתום מלחמת העולם השנייה, מיד לאחר שסיימה לימודיה במכון לשפות זרות בעיר.
לישראל היא עלתה ב-73', לדבריה בגלל שמאסה בהתמודדות מול החשדנות, הטרור והפחד של השלטון הסובייטי. היא החלה לעבוד בתפקיד בחיל האוויר ושעליו היא מתעקשת לא להרחיב את הדיבור. "זה לא חשוב", היא פוסקת.
בישראל היא גם התאלמנה, ועד ביקורו של פוטין בישראל התגוררה בדירה צנועה בדמי מפתח ברחוב החלוצים בפלורנטין, אבל בעקבות הפגישה במלון בירושלים היא החלה לפתע לקבל מתנות שונות, צנועות יותר או פחות. "מיד אחרי הפגישה בירושלים ניגש אלי מישהו ונתן לי שקית שכתוב עליה 'הקרמלין'", היא מספרת. "מחרת פתחתי אותה בפנים הייתה קופסה ובה שעון שעל גבו היה כתוב 'מהנשיא'".
פוטין אסיר תודה
יודיצקה מספרת שכבר באותה פגישה ראשונה בירושלים שאל אותה פוטין, כביכול בדרך אגב, מהי כתובת מגוריה והיא רשמה אותה עבורו בפנקס מהודר שהגיש לה. זמן מה לאחר מכן, היא נזכרת, צלצל אליה אדם וביקש לעלות לביתה בטענה שהוא נציג של נשיא רוסיה. "לא האמנתי לו עד שהוא הראה לי את הפנקס עם הכתובת שכתבתי לפוטין בעצמי", היא משחזרת. "הוא אמר לי שהנשיא רוצה לרכוש לי דירה. הוא אמר לי: 'בואי איתי, יש לי דירות להראות לך. תבחרי'".
ליודיצקיה הוצגו שתי דירות: האחת גדולה וחדשה ברחוב שינקין והשנייה, הקטנה יותר, לא הרחק משם. "אמרתי לו שכל מה שאני צריכה זו דירה שתהיה קרובה לתחנת אוטובוס, לקופת החולים ולשוק. מכאן הכול קרה מהר. תוך כמה חודשים הגיעו מובילים, ארזו לי את הדירה בפלורנטין והעבירו אותי".
את יכולה להעריך למה הוא עשה את הדברים הללו עבורך?
"אני לא יודעת, אני לא רוצה לנחש, אבל אני מאוד מודה לו על זה. כשקיבלתי את הדירה בכיתי. פוטין הוא אדם מאוד אסיר תודה והגון".
בימים האלה יש לך קשר איתו?
"עכשיו הוא עסוק מדי".
מה עמדתך על המשבר סביב חצי האי קרים?
"אני לא מעורה בפוליטיקה. רק הייתי רוצה לשאול אותו שאלה אחת: כשאני הייתי נכנסת לכיתה בתור מורה, כולם היו נעמדים. כך היה מקובל וזה היה מרגש. הייתי רוצה לשאול אותו איך הוא מרגיש כשמולו עומדת כל המדינה".
בשגרירות רוסיה בישראל אישרו את דבר הפגישה בין פוטין ליודיצקי, אך איש מאנשי הצוות שם כיום לא הוצב אז בארץ כדי להיזכר ולפרט. בכל מקרה, מדי שנה היא מוזמנת לחגיגות "היום הלאומי" בשגרירות. אלכס טנצר, מקהילת עולי ברית המועצות לשעבר, אומר כי "בישראל חיה קהילה של יותר ממיליון דוברי רוסית והקשר הזה מאוד חשוב לרוסיה, שעושה כל מאמץ כדי לפתח את קשריה עם דוברי הרוסית בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
