שי גבסו: "היום יש לי יותר תשובות"
זמן קצר אחרי שהוציא אלבום, בוחר הזמר שי גבסו לחדש מתוכו שיר-תפילה, לצד מאיה אברהם. השניים נכנסו לאולפן - ויצאו עם קליפ יפהפה מיוחד ל-ynet, ותובנות חדשות על אלוהים, דת ואמונה. "אני לא מסכים עם הביטוי חוזר בשאלה. יש צורך של אנשים לאכוף סטיגמות, אבל אין בזה ממש"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הגרסה החדשה הפכה לדואט, ואל גבסו חוברת מאיה אברהם. יחד הם ממוססים את מה שהיה מלכתחילה נעימה מלנכולית דומעת, לשיר תפילה יפהפה בשני קולות ענוגים. אתם מוזמנים לצפות בקליפ היפהפה – במיוחד ל-ynet.
"מה יהיה איתי מחר? ועכשיו מה אעשה? אשחה בלילה מיטתי ודמעתי ערשי אמסה... ענני". גבסו ואברהם ספק שרים ספק מפצירים את הפסוק מספר תהילים, שכתב על פי המסורת דוד המלך באחת התקופות הקשות בחייו, ובפיו של גבסו הופכת התפילה העתיקה לתמצית התהייה והבדידות האופפים אותו ואת בני דורו.
עוד מוזיקה יהודית בערוץ היהדות :
- יונתן רזאל שר: התפילה הסודית של הרב אליהו
- "וזכני": סיפורו של המורה שכתב להיט ענק
- גם "אתניקס" שרים לאלוהים
אלוהים כבר לא "איש עם זקן ארוך ולבן"
הבחירה של גבסו להתמקד בשיר עמוס במטענים דתיים, מעלה מן האוב את הדיון סביב דתיותו (או דתיותו-לשעבר) של מי שכבש את צופי "כוכב נולד" הראשון עם החן המגזרי והכיפה. הוא מצדו, מעדיף לוותר על ההגדרות: "הדימוי שלי של אלוהים זה כבר לא איש עם זקן נורא ארוך ולבן, ולכן משהו בעיבוד המודרני שנעשה לטקסט הזה דיבר אלי מאוד".
יש פה קריצה לקהל דתי שלך? אחרי הכול זהו שיר תפילה.
"אני לא חושב בכלל בהגדרות. מה שחשוב לי תמיד זה להביא את היצירה שלי. זה אני. לא משתמש במנוחים של 'קהל דתי', כי עבורי כולם אינדיבידואלים, ולכל אחד יש את האלוהים שלו. אנחנו בסך הכל אוסף של פרטים. אני לא מאמין בהגדרות או בקהילות, יש בסטיגמות האלו הרבה שקר.
"עד לא מזמן כינו אותי 'חוזר בשאלה', ואני לא מסכים עם הביטוי הזה. אני דווקא חושב שיש לי היום יותר תשובות מאשר לפני. יש צורך של אנשים - צורך אמיתי אומנם - לאכוף סטיגמות. מבחינת האמת אין בזה ממש. הרצון הכי גדול שלי הוא לגעת בעולם הפנימי שכל כל אחד דרך השיר. הבנתי פתאום שזאת הדרך לתקשר, ומשם אני מביא את החתיכות של הפנים שלי, של הנפש שלי. כבר אין לי רצון להסביר את עצמי בצורה ישירה".
אבל גדלת על הדימוי של זקן רחום עם זקן לבן...
"בעיניי היום, זה הכרח הישרדותי מאוד ברור. זה כמו להסביר לילד שיש טובים ויש רעים, ככל שילד גדל הוא מבין שלשחור והלבן יש גוונים, וכשממשיכים לגדול, יודעים את החוקיות וזה רק מתרחב. אני לא מתחרט על הדרך שעשיתי, כשאתה יכול להשיג את מה שהשגת דרך הבשר שלך, אתה יודע משהו. משהו שם קרה לי לבוא, ובסופו של דבר גיליתי דברים אחרים לחלוטין. שוב, זו הבחירה שלי אז, היא הובילה אותי לכאן היום".
והמטען התנ"כי?
"זו תמיד הייתה באר מאוד מרכזית שממנה אני שואב. יוסף הצדיק, לדוגמה: בכל פעם שהייתי קורא את הסיפור שלו, הייתי מתרגש עד עמקי נשמתי מחדש. לא התעסקתי עם הדמיות האלו בשנה וחצי-שנתיים האחרונות. עם דוד המלך זה קרה רק בגלל השיר הזה. יש שם קסם מהלך ואורות מאוד גדולים, במילים האלו. זו באר שמשתנה בכל פעם שאתה מביט לתוכה. אני עכשיו לוקח צעד אחורה, אבל בעוד זמן מה אשוב להביט בה".
שירת הדור
גבסו עסוק בימים אלה עד מעל לראש בסיבוב הופעות ובסרט שכתב, כך שהבחירה "לחדש"
את השיר החדש אינה נובעת מעודף זמן פנוי. "הרעיון היה תמיד לחפש איך אתה רוצה שהשיר יישמע? ומה תהיה התלבושת שלו?" הוא מסביר. "ולכן, למרות שהשיר כבר הוקלט ואני מאוד אוהב את מה שיצא באלבום, השתעשעתי ברעיון להעניק לו עיבוד נוסף, ואז עלה הרעיון של דואט עם מאיה. התחושה שלי הייתה שהשיר ביקש את הקול שלה".
גבסו שכותב לרוב את שיריו, אימץ את יצירתו של משורר צעיר בשם שחר מריו מרדכי, לפני שנתיים. "איך שקראתי את השיר, זה היה ישר עם לחן. הוא כאילו הגיע מולחן. הרגשתי שהוא אומר דברים שלא הצלחתי לכתוב בעצמי".
לדברי גבסו, השיר עצמו מתכתב במידה מסוימת עם הנוסטלגיה של חיים נחמן ביאליק בשיר "הכניסיני תחת כנפך". "זה הצורך הזה שמישהו יבין אותך ויכיל אותך", הוא אומר. "ככל שאתה יותר זר או מוזר בחברה, אתה יותר צריך את ההכלה הזו.
"אני רואה את זה כמשהו אוניברסלי, במיוחד בקרב הדור שלי. בגלל שבנקודת הזמן הזו, כל אחד לעצמו. אין 'אמא ואבא עשו ככה וככה'. אתה מפלס לך את הדרך לבד, בלי שום שביל. היית מת לראות מבוגר שאומר לך שזה בסדר, ומתוך הצורך הזה נולד השיר".
"כמו שני ילדים ששרים לאלוהים"
על אף שנפגשו פנים אל פנים לראשונה באולפן ההקלטות, החיבור המשותף של מאיה אברהם
ושי גבסו התגלה כמפתיע במיוחד. גבסו, ילד טוב ראשון לציון, הכיר את אברהם שלמדה באותו תיכון שבו למד היכרות שטחית בלבד, כזמרת פופולארית בערבי זיכרון מקומיים.
"זו הייתה הפתעה לגלות שיש לנו חיבור מקצועי ואישי", היא אומרת. "הקולות שלנו מתמזגים יחד בצורה הרמונית. לא דיברנו הרבה לפני שנכנסנו לאולפן, אבל הכל היה רך, זורם ומלא חום".
ואם גבסו מחפש את ההשראה בדוד או יוסף, בת זוגו לדואט - מיה אברהם מוצאת אותה בשירת הקודש המושרת דווקא בקול נשי. "שי שר את המילים בצורה מאוד אישית, לאלוהים, או לאן שכיוון את זה, ועם זאת זה היה פשוט יפה להאזין למילים האלו בשני קולות - בן ובת. זה מאוד תמים, כמו שני ילדים ששרים לאלוהים".
לדבריה, העובדה שרוב השירה של טקסטים מתוך המקורות נעשית בעיקר בידי גברים, דרשה מבחינתה תיקון. "דווקא האפקט של קול אישה מאוד מיוחד על המילים", היא אומרת. "אני מודעת לבעייתיות שזה מציב לדתיים, כי זה קול של אישה. ועם זאת, זה מאוד יפה. זה לא משהו גס, אלא שיר ענוג. אני מכבדת את זה שלכל אדם יש מערכת יחסים עם אלוהים, גם לנשים יש, ואין שום סיבה שזה לא יהיה בצניעות וברוך".
אברהם מספרת שהחיבור שלה אל שירו של גבסו היה "טבעי וזורם". כמי שגדלה
בבית מסורתי ומרגישה קרובה אל הטקסטים היהודיים, החיבור עם הדת והמסורת הוא המשך מובן מאליו: "אני לא דתייה, אבל כן יודעת מאיפה באתי, ושיש מעלנו אלוהים, ותמיד אפשר לגשת אליו גם אם אני מאוכזבת מעצמי ורוצה לשנות ולשפר. תמיד יש לי אבא למעלה שאפשר לפנות אליו, גם אם, כמו בשיר, מרגישים לפעמים בדידות.
"כששמעתי את השיר בפעם הראשונה הרגשתי את העצב של דוד. את הבגידה שלו באלוהים כששלח את בעלה של בת שבע למלחמה. כשהנביא בא להוכיח אותו על זה, הוא הרגיש שהוא נעזב. כמובן שאלוהים לא נוטש. זה החטא שגורם לנו לתחושת הפירוד, ואני בהחלט יכולה להזדהות עם הצער והכאב שלו, ולהתפעל ממערכת היחסים המיוחדת שהייתה לו עם אלוהים".
