ככה לא עושים רפורמה בחברת החשמל / דעה
אם באמת רוצים לערוך רפורמה בחברת החשמל צריכים להתקיים שני תנאים. התנאי הראשון הוא שהממשלה צריכה להיות נחושה וליישם את ההחלטה. התנאי השני הוא שהציבור יהיה מוכן להזיע בקיץ, בלי מזגן. בבריטניה זה עבד
לטורים האחרונים של יוסף פריצקי :
תפנימו: האוצר רוצה שנשלם יותר על כל מוצר
טייקון? המדינה תשמח לתת לך עוד
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
ככה לא עושים רפורמה. לא בחברת החשמל ובעצם לא בשום מקום אחר. כדי ששינוי מהותי כל כך, כמו הפסקת המונופול של חברת החשמל והכפפתה לכללי מינהל תקינים יצליח, יש צורך בהרבה מאוד רכיבים שאינם קיימים כאן וככל הנראה גם לא יתקיימו בעתיד הנראה לעין.
הממשלה צריכה ליישם את החלטותיה
הצעת הרפורמה החדשה היא אולי העשירית במספר. קדמו לה הצעות מגופים וגורמים שונים ומשונים. בהיותי שר התשתיות הלאומיות הונח לפני דו"ח עב כרס של חברת ייעוץ אשר קבע מתווה ברור והגיוני לפיצולה של חברת החשמל לשלושה מקטעים של ייצור, הולכה וחלוקה. כל הנסיונות לממש רפורמה זו – לא צלחו. ועד העובדים המיליטנטי דאז לא הסכים לתת את ידו ולו לשמץ של שינוי. גם ההנהלה הבכירה לא שיתפה אז פעולה עם ההצעה וסופה, כמו אלה שהיו לפניה ואחריה, שהיא מעלה אבק על אחד ממדפי ספריית משרד התשתיות או האוצר.
וזאת למה? בראש ובראשונה הבעייה היא בחוסר המשילות של הממשלה, מחלה ממארת שפשתה בממשלת ישראל זה מעל עשור. מי שעתותיו בידו יביט נא באתר משרד ראש הממשלה, יקרא את ההחלטות שנתקבלו בישיבות הממשלה השונות וישאל את עצמו כמה מהן יושמו באמת? בפועל? דומני שרק כרבע מהן יושמו וגם אלה - לא במלואן. לשון אחרת - כל החלטה רביעית של הממשלה ממומשת. שאר השלוש – לא. את הנתון הזה יודעים היטב גם עובדי חברת החשמל וגם מנהליה ואין להם סיבה אמיתית להאמין שבמקרה שלהם המצב יהיה שונה.
ולמה זה? כי הממשלה, זו כקודמותיה, משנה את החלטותיה וסדרי העדיפות שלה חדשות לבקרים. קחו לדוגמה את מקרה רשות השידור. רק לפני כשנה הממשלה ניהלה משא ומתן ארוך ומייגע עם העובדים שבסופו הגיעה להסכם ולמיתווה של פיטורי עובדים, פיצויים, ומימוש נכסים. מה קרה אחרי שההסכם נחתם? הממשלה החליטה להקים ועדה נוספת (עוד אחת) וזו המליצה לפרק ולסגור את רשות השידור. וההסכם שנחתם בטרם יבש עליו הדיו מה עליו? פיסת נייר שאינה שווה את הכתוב בה.
שאלו את עצמכם אם הייתם מוכנים לנהל איזה שהוא משא ומתן עם "פרטנר" כזה שאינו מכבד ואינו מקיים את ההסכמים שהוא עצמו חתם עליהם לא מכבר. איזה אמינות יש לצד כזה במשא ומתן? איך אפשר, בכלל "לגמור" עמו משהו כאשר עננה מרחפת מעל ראשי הנושאים והנותנים שכל הסכמה שתושג - לבסוף לא תקויים? ועכשיו, האם מישהו מופתע מכך שוועד העובדים מתבצר בעמדותיו ואינו זז?
המטרה מקדשת את האמצעים
האלמנט השני החסר כאן הוא המוכנות של הממשלה ושל הציבור למצב בו העובדים "יסגרו את השאלטר". באנגליה של ת'אצ'ר החליטו "לשבור" את כורי הפחם (ולא, איני מאמין בקפיטליזם הדורסני הזה אבל ניתן ללמוד מן הבריטים כיצד מכינים מערכה ציבורית כזו). הממשלה הבריטית דאז צפתה שביתה ארוכה וממושכת ולכן הכינה, בחשאי, מלאי של פחם שיספיק למצב חירום. היא גם הפעילה חקיקה שהתערבה במנגנוני ההצבעה של האיגודים המקצועיים ובעיקר הוכיחה לעם הבריטי שהיא נחושה להצליח. היא שידרה אמינות ועוצמה וכך הביאה לחיסול המונופול של כורי הפחם הבריטיים.
והציבור הבריטי – הוא היה מוכן לסבול. חלקים נרחבים ממנו רעדו מקור בחורף משום שלא היה פחם לחימום הבתים אבל הם הבינו שעל הציבור לשלם מחיר אם רצונו להשתחרר מכבלי האיגודים המקצועיים וליישם כלכלת שוק תחרותית.
ואצלנו? הבה נשאל את עצמנו שאלת אמת, האם אנחנו מוכנים להזיע בקיץ בלי מזגן? האם אנחנו מוכנים שהמקררים שלנו יופשרו כי אין חשמל? כמה זמן בדיוק נחזיק בחום הקיץ? יום? יומיים? ואולי אפילו זה לא.
אם תאבי שינוי אנו – נתחיל בדרישה מעצמנו לשלם את המחירים שנדרשים כדי להביא לשינוי המיוחל. אנחנו גם צריכים לתבוע מנבחרינו לעמוד מאחרי החלטותיהם ולקיימם - לטוב ולרע. רק כאשר יתרחש השינוי הגדול הזה - נצליח. ועד אז, נחרוק שיניים ונשלם. הרבה.
לפנייה לכתב/ת 
