בוגי צודק
מי שעדיין טוען לכתר מנהיג העולם החופשי בורח מכל עימות אלים וחי במציאות וירטואלית שבה המילים לעולם יחליפו את התותחים
גם אם התגובה האמריקנית הנזעמת לדבריו האחרונים של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון
על ארצות הברית, פועלה וגילויי חולשתה שלה בעולם עשויה בעיקר מהחומרים המעצבים התחסדות משובחת ומוסר כפול מופלא - הרי ממשל אובמה, וראשו בכבודו ובעצמו, אינם חדלים להתגולל על ישראל ועל ראש ממשלתה. רק באחרונה בראיון לרשת "בלומברג". מוטב היה אלמלא נאמרו הדברים.
ועדיין, גם אם לעתים זעקת האמת בראש חוצות אינה האופציה הטובה בסביבה בכל הנוגע לחולשה המשוועת שארצות הברית מגלה באזורנו ובשאר העולם, אמר יעלון רק את מקצת "שבחו" של ממשל אובמה, שרפיסותו היא אמנותו. זה ממשל שפיוס בריונים הפך ללחם חוקו, ושהנאיביות הפכה לו לטבע שני. אין כמעט מוקד חיכוך עולמי שבו הנשיא האמריקני אינו מתגלה במלוא חדלונו ומערומיו, כפי שאין כמעט עימות בינלאומי אלים או בעל פוטנציאל לאלימות שממנו אין הוא מנסה להימלט כל עוד נפשו בו. וזה לא רק חששו המופגן והמוצהר מ-Boots on the Ground ("חיילים על הקרקע", בתרגום חופשי), אלא זאת סלידתו כמעט מכל שימוש בכוח, גם אם הוא נדרש וחיוני ועתיד להפחית את השימוש בכוח רב יותר בעתיד.
את הביקורת השלילית על ממשל אובמה מוטב שיישא מי שאינו נושא בתפקיד מיניסטריאלי כה רם, מה גם שאת הדפוס שבו ייאלץ להתנצל על דבריו בעקבות דרישה אמריקנית אמור היה יעלון לדעת מראש. מהדורה קודמת של תסריט מהמין הזה שנגמר בהתנצלות עקב דרישה אמריקנית התרחשה פחות מחודשיים קודם לכן.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
את דרור שלי כבר לא אוכל להציל / יוסי וייס
עוד לא תלו אותך? / אוהד אבידן קינר
ממשל שרפיסותו היא אמנותו. אובמה בוועידת האג(צילום: AFP)
הכול מילים
אובמה: רוסיה טעתה
יצחק בן-חורין, וושינגטון
נשיא ארה"ב ומנהיגי האיחוד האירופי נפגשו בבריסל והציגו חזית אחידה נגד סיפוח קרים. אובמה תקף את פוטין: "מישהו בהנהגה הרוסית טעה בחישוביו. אם רוסיה תמשיך, בידודה יעמיק"
"מדיניות אובמה מבוססת על איך העולם צריך להיות במקום על איך שהוא באמת", נכתב אך לפני כשלושה שבועות במאמר מערכת ב"וושינגטון פוסט" שכותרתו "מדיניות החוץ של אובמה מבוססת על פנטזיה". ואכן, בין פנטזיה לבין הסתייגות גורפת משימוש בכוח מתנהלת לה מדיניות אובמה מאז כניסתו לתפקיד בתחילת 2009. כשהם משוכנעים ברפיסותו יכלו אחמדינג'אד, קים ג'ונג-איל ובנו, או הוגו צ'אבס לנפנף כלפיו באצבע משולשת תוך שידעו שלא יעז לנקוף אצבע כלפיהם. וכך, יכול היה הנשיא האמריקני בתחילת 2011, מצויד באותה פנטזיה של הפצת דמוקרטיה לכל, כולל ללבנט, להיפרע ממובארק "הרשע והלא דמוקרטי" ולו רק כדי לקבל תחתיו שלטון איסלאמי קיצוני וצפוי.
פחות מחודשיים אחר כך עשה כל שיכול היה כדי שחלילה ידה הצבאית של ארצות הברית לא תיגע במאבק בלוב, גם כשמעשי הטבח שביצע אז קדאפי עוררו חלחלה בארצות הברית. אובמה נגרר אז כמי שכפאו שד למאבק, שבו ניסתה וושינגטון לצמצם את מעורבותה ככל יכולתה. שנה וחצי אחר כך חיפש הנשיא האמריקני כל מוצא אפשרי שימנע ממנו את השימוש המובטח בכוח כלפי אסד אחרי שזה חצה ברגל גסה כמה וכמה פעמים את הקו האדום שהציב לו אובמה בנוגע לשימוש בנשק כימי.
עתה הגיע תורם של הרוסים להפוך את הנשיא האמריקני למשל ושנינה. "פוטין יכול היה לבחור בדיפלומטיה בנוגע לקרים, אך הוא העדיף את השימוש בכוח", אמר אובמה לפני כשבועיים, וקשה היה להתעלם מההד האירוני של דברי צ'רצ'יל על מדיניות קודמו בתפקיד: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה". כשהחשש מאלימות כה כבד, גם העיקרון הטקטי המיוחס לסופר הרומי פּוּבְּלִיוּס פְלַבְיוּס וֶגֶטְיוּס כי "המבקש שלום יכון למלחמה" - שאמור לצמצם את השימוש בכוח ובלבד שתתלווה לו הרתעה אמינה וכנה לגבי הנכונות להשמיש את אותו הכוח - הוא מעמסה כבדה עד מאוד על כתפי אובמה.
גם לראשיהם של שאר מנהיגי המערב האחרים קשה שלא לקשור כיום את מרב כתרי הרכרוכיות, החידלון והציות העיוור לרחשי דעת הקהל הליברלית - שהמנגנון האוטואימוני שלה מולעט בשיח זכויות מופקר וברטוריקה נבובה על כוח שאינו פותר דבר. אך דומה שמאובמה, כמי שעדיין טוען לכתר של מנהיג העולם החופשי וכנשיא מעצמת-העל היחידה, ניתן היה לצפות למעט יותר מ"בריחה אידיאולוגית" מכל עימות אלים תוך האדרתה של מציאות וירטואלית שבה המילים לעולם יחליפו את התותחים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
השר משה (בוגי) יעלון
צילום: גיל יוחנן
שאול רוזנפלד
צילום: חגית פלץ
מומלצים
