היום האחרון בחיי, לפני שעליתי לטיסה 370

בוקר אחד, הרבה סיפורים.

שלוש נשים התעוררו לפני הזריחה באותו יום, עזבו את המלון שלהן כשבחוץ היה עדיין חושך ועלו על מטוס קטן בקטמנדו, בירת נפאל, כדי להשקיף על הר האוורסט. הן היו נשים סיניות בגמלאות, צלמות נלהבות שסיימו טיול בן שבועיים במדינה שבהרי ההימלאיה. מאוחר יותר באותו הלילה, אחרי עצירת ביניים בקואלה לומפור, הן היו אמורות לטוס הביתה לבייג'ינג.

עוד חדשות מהעולם :

• הכור ועראק: לשתות אלכוהול בטהרן
• שגריר איראן באו"ם - חוטף ממשבר בני הערובה
• דם, יזע ודמעות: צפו בשיא בשבירת אריחים
• העבודה החדשה של האסטרונאוט המזמר
  

הזוג האינדונזי מנגד התעורר בבית, בית מסודר בן שתי קומות עם קירות בטון במורד סמטה קטנה בעיר מדאן. נהג מונית הגיע כמה שעות אחר כך כדי לקחת אותם לשדה התעופה, במה שהיה אמור להיות עבורם תחילת הדרך לחופשה ללא ילדיהם שלה ציפו כל כך, טיול לסין כדי לראות את החומה הסינית ואת העיר האסורה בסין.

X

המטוס עדיין בגדר נעלם: חיפושים באוקיינוס    (צילום: רויטרס)

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

משפחתה של צ'נדריקה שרמה מציגה את תמונותיה (מצולמת משמאל)(צילום: AP)

ובפרת' שבמערב אוסטרליה מהנדס המכונות בן ה-39 התעורר השכם בבוקר בבונגלו אדום הרעפים שלו ועזב את אשתו ושני בניהם הקטנים לעבודת כרייה בת 28 ימים במונגוליה. ממש לפני שיצא לשדה התעופה, בדרכו לטיסות הקונקשן בקואלה לומפור ובבייג'ינג, פול וויקס נתן לאשתו את טבעת הנישואים שלו ושעון כדי שתשמור לו אותם. אם משהו יקרה לו, ביקש, הוא רוצה שהם יועברו לילדים ביום מן הימים. "אל תהיה טיפש!", ענתה לו.

היה זה בוקר יום שישי, 7 במרס.

אבל באותו הערב, כולם היו יחד באולם הטיסות היוצאות בנמל התעופה של קואלה לומפור עם רצפת הגרניט שלו והתקרה הגבוהה. ומעט לאחר חצות של 8 במרס, טיסת מלזיה איירליינס 370 המריאה לבייג'ינג, ועליה 239 בני אדם בתוך גוף המתכת המשוריין שהונדס בקפידה.

טלפון לאמא לפני ההמראה

את מה שקרה אחר כך אנחנו יודעים רק בקווים כלליים.

מעט אחרי ההמראה טיסה 370 נעלמה. הטרנספונדרים שלה כובו. תוך זמן קצר, הנקודה על המכ"מים לא הופיעה עוד. בשבוע שעבר, אחרי שבועיים וחצי של חיפושים, ראש ממשלת מלזיה הודיע כי מידע לווייני מצביע על כך שהמקום האחרון שבו טס המטוס היה אזור מבודד של האוקיינוס ההודי, הרחק מיעדו והרחק מכל אתר נחיתה אפשרי.

בעלה של צ'נדריקה שרמה(צילום: AP)

איך זה קרה, עדיין לא ברור. אולי הייתה זו חטיפה, אולי התאבדות של טייס, אולי תקלה קטסטרופלית.

אבל האם יש משמעות כלשהי לכך שליו רושנג בן ה-76, אחד המבוגרים שב-19 האמנים והקליגרפים הסינים, התווכח עם אשתו זמן קצר לפני שהמטוס שלהם המריא? האם יש חשיבות לכך שז'או ז'אופנג, הידועה בציורי האדמוניות העדינים שלה, קנתה באותו אחר הצהריים שוקולדים מלזיים כדי להביא הביתה כמתנה?

(צילום: AP)

האם זה כל כך חשוב שפול וויקס אמר לאשתו שטבעת הנישואים שלו צריכה להימסר לראשון מבניהם שיתחתן או שצ'נדריקה שרמה, פעילה חברתית הודית שהייתה בדרכה לכינוס במונגוליה, התקשרה לאמה הזקנה זמן קצר לפני הטיסה?

רק במבט לאחור מה שקרה באותו יום שישי נראה הרבה יותר מעוד יום של חול.

התמונה הטובה בחיי

"כשהגענו לשדה התעופה של קטמנדו, השמש כבר זרחה, אז טסנו מעל ההרים ואימצנו את השמש הזורחת אל לבנו", אמר וונג דונגצ'נג, בן 65, פרופסור בגמלאות לספרות סינית שהיה בטיסה לאוורסט יחד עם שלוש הנשים שנעלמו בטיסה 370. רוב המשתתפים בטיול ההוא היו אקדמאים סינים. רק חלקם בחרו לטוס לאוורסט. רבים החליטו לוותר על התענוג של טיסה במטוס קטן ובעלות של 230 דולר. שלוש הנשים, לעומת זאת, התכוננו בקפידה, עטו עליהן בגדים בהירים וצעיפים ונערכו לרגע שבו המטוס ינחת כשהר האוורסט ברקע. "הן אהבו להצטלם והן התלבשו לתמונות", סיפר וונג. "הן היו יפות מאוד".

וונג סירב לחשוף את שמותיהן המלאים של הנשים, אבל סוכנות הידיעות AP הצליחה לגלות את שמותיהן בעצמה. אחת מהן, דינג יינג בת ה-62, עשתה במהלך הטיול רושם של אישה שמחה שאוהבת לדבר. היא סיפרה בדיחות כל הזמן. אישה אחרת, צ'ן יון, אמרה שאחת התמונות שצילמה באוורסט הייתה אולי הטובה שצילמה בחייה. יאנג צ'יאאומינג ציינה כמה למדה בנפאל, וסיפרה שהיא שוקלת לנסוע בטיול הבא שלה לאנגליה, אירלנד ואיסלנד.

תמונותיהם של סוגיאנטו לו, רעייתו וילדיהם(צילום: AP)

אלא שהדיבור על התוכניות לגבי טיולים עתידיים נראה פתאום כמעט גס רוח. "אני לא חושב שלמישהו יש מצב רוח לדבר על זה עכשיו", אמר וואנג.

מתוך 23 האנשים שהשתתפו בסיור, לדבריו תשעה עלו בהמשך על טיסה MH370 שנעלמה.

במדאן שבחוף המזרחי של האי סומטרה באינדונזיה, סוגיאנטו לו חלם במשך שנים על חופשה לבד עם אשתו, ויני צ'ינתיה טיו. אבל לבני הזוג, קבלן חשמל ומהנדסת מכונות, היה מעט זמן לחופשות. הם עבדו קשה כדי להשתחל לשכבות הנמוכות של מעמד הביניים החדש באינדונזיה והיו להם שלושה ילדים שאת לימודיהם בקולג' רצו לממן. כך שכשחבר נתן להם במתנה טיול לסין, הם קיבלו אותו בהתרגשות רבה. "זה היה כמו חלום שהתגשם", סיפרה סנטי לו, אחותו הצעירה של סוגיאנטו, המטפלת כעת בשלושת הילדים של בני הזוג יחד עם אמה. "הם היו כל כך שמחים ונרגשים לנסוע".

תשמור על אחיך

העזיבה הייתה להם קשה. בני הזוג, שניהם בני 47, דאגו לילדיהם, שמהם מעולם לא נפרדו, והתקשרו אליהם שוב ושוב משדות התעופה במדאן ובקואלה לומפור. הם חששו שהמבוגר שביניהם, אנטוניו בן ה-17, לא יחזור הביתה לפני רדת החשכה במהלך ימי חופשתם, והם התקשרו ושלחו הודעות SMS שבהן הזכירו לו כי יש לו אחריות כלפי אחיו ואחותו הקטנים. "הם ביקשו מאנטוניו לשמש דוגמה לאחיו ולדאוג להם", סיפרה בבכי סנטי.

אחותה של לו, יני. המשפחה שבורה, הילדים מחכים(צילום: AP)

עבור 19 האמנים והקליגרפים, הנסיעה לקואלה לומפור הייתה הביקור הראשון שלהם במלזיה. התערוכה שלהם הצליחה, אבל רבים מהם סבלו מהחום של העיר. כך שבאותו יום שישי, יום שאותו העבירו בעיקר בקניונים ממוזגים, הם התרכזו במנוחה. אחר הצהריים הייתה עצירה בארמון מלכותי שבו רבים הצטלמו עם השומרים.

הם עזבו מוקדם לשדה התעופה משום שלרבים מהם היו יצירות אמנות עדינות לארוז, והם עצרו במסעדה סינית לא הרחק לסעודה אחרונה במלזיה. הם בחרו במסעדה שהגישה מזון חלאל כדי להקל על המוסלמי היחידי בחבורה. ליו, הקליגרף הקשיש, שר באוטובוס בעודם עושים

את דרכם לשדה התעופה. רבים מחאו כפיים. מצב הרוח היה מרומם. צ'ו ליפו, אמן שהשתתף בטיול ועלה על טיסה אחרת בחזרה לסין, סיפר כי בשדה התעופה, עם זאת, ליו התלונן בפני אשתו שלא ארזה היטב את הציורים. "הם כעסו קצת זה על זה", העיד.

צ'ו אמר שלא היו פרידות נרגשות. וכשכל כך הרבה מטוסים עוזבים כל כך הרבה שדות תעופה על פני כוכב לכת שהופך ליותר ויותר מקושר, טיסה 370 יצאה לדרכה - עוד המראה שגרתית לגמרי.

"אנחנו והאמנים האחרים לא באמת אמרנו שלום", נזכר צ'ו. "הלכתי לשירותים וחזרתי, ולא ראיתי אותם שוב".