היפנוזה: באילו בעיות רפואית ניתן לשלבה

לפני שתשקעו בקריאת הכתבה, קחו כמה שניות להרהר: מה אתם יודעים על היפנוזה? מאין שאבתם ידע זה? ומה המניעים שהביאו אתכם לקרוא את הכתבה הספציפית הזאת? 

תוך כדי שאתם מהרהרים בתשובתכם, אספר שאני פסיכולוג קליני בכיר, עובד במחלקה פסיכיאטרית לילדים ונוער, משמש כפסיכולוג הראשי בבית החולים בנהריה ומכהן כיו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה. אם תחליטו בסוף הכתבה שהיה פער עצום בין מה שחשבתם שאתם יודעים על היפנוזה לבין מה שאתאר, אתם לא לבד. מחקרים מדעיים מצאו כי לא רק הקהל הרחב אלא גם אנשי מקצוע מחזיקים בעמדות מוטות ומוטעות הנשענות על סטראוטיפים ועל תפיסות שגויות פופולריות.

אני משער שיש סיכוי לא רע שאם תשאלו את רופא המשפחה שלכם על היפנוזה - תקבלו תשובה בעייתית ולא מבוססת, בלשון המעטה.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

נפלאות המוח האנושי:

• סריקת מוח תחסוך לנו טיפול פסיכולוגי?
• בחנו את עצמכם: המוח שלכם ימני או שמאלי?
• הגודל לא קובע? 10 מיתוסים על המוח
  

היפנוזה מאפשרת גישה לחלקים פחות מודעים ואפילו אל חלקים שאינם מודעים כלל, ומבחינה זו מדובר בכלי שבהחלט יכול לסייע בזכירה. אחת התופעות המרתקות ביותר שניתן להפיק בהיפנוזה מכונה "נסיגת גיל": אנו יכולים לחוות את עצמנו "נוסעים בזמן" בצורה חיה ומוחשית מאוד. ניתן להגיע לכל מרחק, להגיע לחוויות מהרחם ואף לחוות את עצמנו בחיים קודמים. האם הזיכרונות הללו אמיתיים? בדיוק כאן נדרשת זהירות, משתי סיבות - אופיו של הזיכרון האנושי ואופיה של החוויה ההיפנוטית.

הזיכרון האנושי אינו מדויק. הוא דינמי, משתנה, ממלא פערים ומבנה את עצמו בהתאם לנסיבות. מצב היפנוטי, ממש כמו חלום, יכול להכיל גם חומרי פנטזיה ודמיון. הבעיה היא שבמצב ההיפנוטי חוויות אלו מרגישות אמיתיות. את ההפרדה בין הדמיון והמציאות חשוב להפקיד בידי איש מקצוע מיומן, אך ורק בידי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, המכיר לא רק את הטכניקה ההיפנוטית אלא גם את נבכי הזיכרון האנושי. בעבודה לא זהירה אנו מסתכנים ביצירת זיכרון שגוי.

השימוש הקליני שניתן לעשות בחומרים אלו הוא רב ומשמעותי, בעיקר בגלל ערכו המטאפורי של החומר ולאו דווקא האמת ההיסטורית שלו. גם הציפיות של המטפל יכולות להשפיע, ברמה מודעת ושאינה מודעת, כסוגסטיות שמטופל מגיב עליהן כמו גם על שאלותיו המנחות. המסקנה העולה ממחקרים רבים בנושא היא שהזיכרון אינו אמין ואין כל דרך להשתמש בהיפנוזה ככלי להפקת זיכרונות "אמיתיים", וחשוב לזכור זאת.

באילו בעיות מטפלים בהיפנוזה?

כדי להשיב על שאלה זו, צריך לעיין בהגדרת ההיפנוזה בחוק - אחת ההגדרות הממצות ביותר בספרות המקצועית. החוק מגדיר היפנוזה כ"פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעותו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו".

הגדרה זו אינה חפה מבעיות - החוק אינו מגדיר למשל מהי אותה סוגסטיה הגורמת לשינויים - אך היא עדיין טובה ויעילה. אם ניתן לגרום לשינויים בגוף ובתחושות (ובהחלט ניתן), הרי שהיפנוזה תהיה יעילה בכל תהליך רפואי שבו נדרשות התערבויות כאלה: שליטה בכאב, יצירת אלחוש והרדמה, מחלות של דרכי העיכול, יתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת, אלרגיות, הפרעות נוירולוגיות ובעיות שינה. שימושי ההיפנוזה נודעים גם בכל הקשור לבעיות בעור, גינקולוגיה ומיילדות, רפואת שיניים ואף אונקולוגיה. 

מאפיין רפואי מעניין נוסף קשור בהיותה של ההיפנוזה כלי אבחנתי יעיל, למשל במקרה שבו יש חשד להפרעה פונקציונלית, בעיה שאין לה מקור אנטומי.

בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה ההיפנוזה היא "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", ושימוש נכון ומושכל בה יהפוך כל תהליך טיפולי ליעיל יותר: החל בטיפולים לשינוי הרגלים כמו גמילה מעישון, תלישת שיער כפייתית, הפרעות "טיק" וכן הלאה, וכלה בטיפול בטראומות, פוסט-טראומה, חרדות ופוביות. מחקרים מראים כי ההיפנוזה עוזרת לטיפול בהפרעות קשב, מסייעת לגמילה מעישון, לשיכוך כאבים ואפילו ללידה קלה ללא אפידורל. וזה, כאמור, "על קצה המזלג".

על היפנוזה מופקד אך ורק פסיכולוג מומחה, רופא או רופא שיניים(צילום: shutterstock)

לא מאבדים שליטה עצמית

האם ההיפנוזה מסוכנת? האם ניתן יהיה "לשלוט" בי ולחשוף את כל סודותיי? ומה אם לא אתעורר ו"אתקע" בהיפנוזה? כשהיפנוזה מבוצעת בידי איש מקצוע, היא בטוחה ביותר. זהו כלי חזק אך נטול תופעות לוואי, בשימוש נכון שמשמעו יכולת אבחון טובה ויכולת ניהול נכון של הטיפול. משמעות הדבר שטרם היותך מהפנט חובה עליך להיות איש טיפול, ולא לחרוג מהגבולות האתיים של מקצועך.

היפנוזה אינה מאפשרת שליטה באדם אחר. זו דעה קדומה שהשתרשה בגלל מופעי קוסמות המדגישים את כוחו של הקוסם ובגלל סרטי קולנוע המדגישים את הנופך האפל, המיסטי והרע שיש ב"השתלטות" על מוחו של אדם אחר. המציאות שונה לחלוטין. מחקרים מוכיחים שלא ניתן לגרום לאדם לפעול בניגוד לרצונו או בניגוד לערכיו, ולא ניתן לגרום לו לספר מה שאינו מוכן לספר. למעשה, היפנוזה מגבירה את שליטת המהופנט בפעולות פיזיולוגיות ונפשיות שקודם לכן לא התאפשרו, לכן ניתן לומר שההיפנוזה מגבירה את השליטה העצמית ולא נוטלת אותה מאיתנו.

איש מקצוע מיומן יודע לאבחן את התוויות הנגד לטיפול היפנוטי, ולהתמודד עם תקלות לא צפויות. מקורם של סיבוכים או קשיים באבחון שגוי של המטופל ובניהול כושל של הטיפול, ולאו דווקא בפוטנציאל הסכנה של הכלי עצמו. פוטנציאל לנזק קיים בכל כלי טיפולי או תרופה, והשאלה אם יהיה הדבר מועיל או מזיק תלויה במטפל ובגבולותיו המקצועיים-אתיים ולא בכלי עצמו.

לא קסם ולא כישוף

אם מדובר בכלי מקצועי, רציני ואחראי - לא קסם ולא מאגיה - כיצד ניתן להסביר את מה שנראה לעתים כמו מעשה כשפים? היפנוזה מתבססת על שורה של תופעות נורמליות של המוח, שניצול נכון שלהן במסגרת טיפולית יוצר שרשרת תגובות אובייקטיביות כמו השפעה על תהליכים גופניים, או תגובות סובייקטיביות כמו חוויית טראנס היפנוטי, עיוות חוויית הזמן ועוד.

המוח פועל בצורה אינטגרטיבית, כאשר מעין "גוף ניהולי" מרכזי אחראי על שילוב הפונקציות השונות לכדי חוויה שלמה. באופן זה אני יכול לרצות להרים את ידי, לתת פקודה לשרירים המוטוריים של הזרוע ולחוש את מיקומה של היד במרחב. במהלך היפנוזה אנו מתערבים בפעולתו של הגוף המרכזי הזה, וכל תהליך יכול להיות מופרד מהאחרים. אם נמשיך באותה דוגמה, הרי שידי תנוע בתגובה לסוגסטיה, אולם לא ארגיש שאני הוא שהזיז אותה ולא אחוש בה במרחב.

מעורבים כאן אזורים מוחיים רבים, תלוי בשלביו השונים התהליך. עדויות ראשוניות ומלהיבות מצביעות על קשר בין יכולות אמפתיה והתבוננות פנימית לבין חוויית ההיפנוזה. הדבר מסביר הן את ההיבט הבין-אישי שיש בתהליך, הן את תחושת ההתכווננות והדיוק והן את הגברת היכולת להתבונן בתודעה עצמה. אין זה קסם, אלא תהליכים טבעיים שאנו לומדים להפעיל ולהגביר במסגרת יחסי אמון טיפוליים. אני, אגב, מעדיף ללמד את רוב מטופליי גם היפנוזה עצמית, כך שיוכלו לתרגל ולהשתמש בה עצמאית באופן בטוח ומבוקר בהתאם לצורך.

בעבודה לא זהירה אנו מסתכנים ביצירת זיכרון שגוי(צילום: shutterstock)

למי מותר להפנט?

מדוע חוקק בישראל חוק המגביל את השימוש בהיפנוזה לאנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה, הרפואה ורפואת השיניים בלבד? בשנות ה-70 התרחש מקרה מכונן, כשנערה הופנטה במהלך מופע קוסמות ולא התעוררה אלא לאחר התערבות אינטנסיבית וממושכת של פסיכיאטר, מומחה בהפנוט. מקרה זה, שזכה בזמנו להד תקשורתי נרחב, היווה זרז לחוק שיגן על הציבור מפני שימוש שרלטני בהיפנוזה, יגדיר את שימושיה המותרים בחוק ואת המורשים לעסוק בה.

חוק זה אושר בכנסת בשנת 1984, והפך את ישראל לאחת המדינות הבודדות שחוקקו חוק כזה. האם ישראל היא מדינה מתקדמת, אשר עיני מדינות רבות בעולם נשואות אליה כנושאת דגל המקצועיות הבלתי מתפשרת בתחום, או שמא מדובר בגילדה מקצועית שמטרתה היחידה היא לדאוג לרווחתם הכלכלית של חבריה? אשאיר שאלה זו פתוחה, אך אציין כי דעתי האישית היא שהיפנוזה אינה כלי העומד בפני עצמו, לכן לא ניתן ללמוד "היפנותרפיה" אלא רק לשלבה במסגרת מקצוע הבסיס - פסיכולוגיה, רפואה או רפואת שיניים.

אני מקווה שההיפנוזה תשתלב במסגרת לימודי הרפואה והפסיכולוגיה הסדירים, כך שרבים יותר יוכלו לנצל את יתרונותיה בצורה אחראית, מקצועית ובטוחה.

הכותב הוא פסיכולוג קליני בכיר, יו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה, מחבר הספר "היפנוזה - דרכה של הנפש ליצור את הגוף", הוצאת ידיעות ספרים ואוניברסיטת חיפה