כלכלה בלי סנטימנטים: כמה עולה אדם מת?

בואו ניקח נושא טעון ומורכב ונמזוג אותו לתוך מודל תיאורטי. מה יקרה? ובכן, הנושא שעל הפרק יהפוך לברור יותר והנקודות החשובות יובלטו. אבל, ביחד עם זה נאבד את המורכבות, את ההיסוס ואת המימד האנושי. ולמה זה כדאי? זה כדאי כי צורת מחשבה כזו יכולה, למשל, לעזור לנו להחליט את ההחלטה הנכונה.

• לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם קראוס
• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

אחד המודלים האלה שמשמשים כלכלנים ופוליטיקאים נקרא "תועלתנות". זו תפישה מוסרית-כלכלית שפותחה במאה ה-18 וה-19 על ידי ג'רמי בנתאם וג'ון סטיוארט מיל. שניהם פילוסופים ושניהם נמנים עם אבות הכלכלה המודרנית.

וככה זה פועל. אני מביט על הבעיה שלפני ובוחן את אפשרויות הפעולה. ואז אני עורך חישוב. אני בודק כמה מנות של תועלת לבני אדם או כמה מנות של הנאה תביא כל בחירה. בסופו של דבר אני בוחר באפשרות שתביא כמה שיותר תועלת וכמה שיותר הנאה לכמה שיותר אנשים. פשוט, לא?

גלעד שליט, מעדן חלב וגבינת רוקפור

בואו נדגים. נניח שאני ראש הממשלה ואני צריך להחליט אם שחרור מחבלים כדי לפדות את גלעד שליט, הוא מעשה ראוי.

איך אני חושב? במקרה שלנו, בואו נניח שיש שתי אפשרויות בלבד: לתת לגלעד שליט למות בכלא (תסלחו לי על הבוטות וחוסר הרגישות, זה חלק מהנושא), ולהשאיר מחבלים מסוכנים – רוצחים פוטנציאלים כלואים. אפשרות שניה היא לפדות את שליט, להציל את חייו באמצעות שחרור המחבלים, אבל אולי בכך להרוג כמה עשרות ישראלים.

מה עושים תועלתנים? שימו לב. סיתמו אף. הם עושים חשבון כזה: 

-1 (חייל הרוג)

+ 20 (אזרחים שינצלו)

עכשיו נשנה נושא, אבל נשאר באותה תבנית. יש לי מאה שקלים. אני רוצה להביא מקסימום תועלת למקסימום אנשים בעזרת הכסף הזה. יש לי ארבעה ילדים, בת זוג ושתי סבתות. יחד איתי שמונה אנשים. מה לקנות? רוקפור (עובש, איכות, צרפתיות...) או מעדן חלב (ילדים, מתיקות, שוקולד).

אני צריך לעשות חשבון. אני צריך לספור כמה סבל יגרם לילדים מאכילת רוקפור וכמה הנאה מאכילת המעדן. וליהפך; כמה הנאה או סבל יגרם לנו, המבוגרים, מאכילה של אחד מאלה. לפי התשובה, אחליט מה לקנות.

שימו לב ותראו כמה לא נעים. יש כאן עקרון מחשבה בסיסי (כאן הוא גם מאוד פשטני) שמשמש לבחירה בין גבינות, חיי אדם, ועוד ועוד.

על פשטנות

עד כאן הצגנו את הבעיה. פישטנו אותה כדי להכניס אותה לסד של המודל. אבל זה הזמן לכמה שאלות. הנה.

- האם באמת כל דבר מדיד?

- האם באמת כל דבר הוא בר השוואה?

- איך משווים, למשל, חיבוק של שתי דקות לשיר מרגש?

- איך משווים ביס מגבינה לחיוך?

- איך מחליטים לחלק את תקציב הבריאות?

- האם השקעה כספית שתאפשר חיים ארוכים לשלושים מושתלי כליה עדיפה על הארכת חיים קצרה של מאה חולות סרטן שד מפושט?

מה? פשוט מחשבים וזהו? לא סביר! אי אפשר למדוד דברים כאלה. אבל ככה עושים! מנסים למדוד. עכשיו בואו נסתבך הלאה ונתקרב לנושא של סדרת הטורים החדשה הזאת.

עוטף עזה

האם צריך למגן את הבתים בכל באר שבע? נניח שאת או אתה שקוראים עכשיו את הטור הזה צריכים להחליט. על מה תחשבו? מה תשקלו? ברשותכם, בואו נזרוק רעיונות מכל הבא ליד. לא נבהל מהבוטות, זה הרי תרגיל מחשבה.

הנה רשימה אקראית שקופצת לי לראש:

- צריך להעריך כמה ימותו מקסאמים ולפי זה להחליט.

- צריך לחשוב כמה עולה סוללת טילי פטריוט.

- צריך לחלק את עלות הטיל למספר הניצלים.

- צריך לחשוב על הפחד והפאניקה שישתקו את הכלכלה.

- צריך לחשב מה עלות הפצצה של עזה; מבחינה כלכלית ומבחינה פוליטית שתתבטא כלכלית.

- כמה יעלו פצצות? כמה עולה שעת טיסה.

- האם מחיר ממוצע של פצצה שפגעה בלוחמים בעזה, ביחס ליתרון שמושג מצמיחה כלכלית של שדרות, מביא תוצאה סבירה?

- רוצים לרדת ממש למטה? מה עלות חלל צה"ל למשלם המסים? שימו לב, הבוטות וכאב הבטן שהקריאה גורמת (אני נזכר באלי שפר, חברי הטוב, שנפל בלבנון כשהיינו בני שמונה עשרה) הם חלק מהנושא.

בואו נמשיך לזרוק השערות לא בדוקות. אם לא נצא למבצע צבאי בעזה, ייהרגו עשרה אנשים בדרום. מאות אלפים יפחדו. הכלכלה תשותק. נפסיד איקס שקלים בטווח הקרוב. (על הטווח הרחוק אנחנו לא מדברים עדיין). לעומת זאת, אם נפציץ בשטחים הפלסטינים, נשקיע עלות של שעות טיסה, מחיר כלי הנשק, נגייס מילואים ובכך נפגע בתפקוד המשק, מה שיביא להפסד כסף, ועוד.

נניח חלילה שיש הרוגים בצד שלנו. נניח, חלילה שאלה חיילים. מה אתם חושבים: האם הם צריכים להיות ישראלים אקראיים, אנשי מילואים, מכל השכבות, או אולי סוג מסויים של אנשים. כאלה שהעבודה שלהם היא להרוג, להלחם ואולי למות?

למה שלא נעשה מזה עסק ממש? הרי גם ככה זה עסק. בואו נמשיך הלאה. אולי הרוגים בצד שלנו זה טוב? אולי הרס מבנים זה טוב? הנסיון מלמד שלפעמים מלחמות טובות מאוד לכלכלה. תחשבו כמה עבודה יצרנית מאפשר שיקום של מאה אלף יחידות דיור...

כלכלת בטחון

טור שלם. כמעט כולו שאלות. כולו מלא בדילמות בוטות ואכזריות. מי צריך את זה? ובכן, תחום כלכלי סופר חשוב וסופר מעניין עוסק בדיוק בדברים כאלה. מדובר בתחום שנקרא "כלכלת הבטחון".

התחום הזה לא קל לעיכול. והוא מעלה שאלות מרתקות:

- האם בטחון של מדינה ושל אזרחים הוא מוצר כלכלי שמייצרת המדינה כמו חינוך?

- כיצד מודדים בטחון?

- כיצד מקצים תקציבים?

כל אלה שאלות מאוד מורכבות. הן כוללות אספקטים כלכליים ביחד עם סוגיות מוסריות, פוליטיות ותרבותיות. חלק מכלכלני הבטחון מנסה לנתק את השאלות הכלכליות מהשאלות הערכיות. בעיני זה לא הולך. בטורים הבאים נציג חלק מהדילמות האלה.

ד"ר אושי שהם-קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר ומעביר הרצאות לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו "קצה הקרחון על חברה וכלכלה" מדי יום רביעי לאחר חדשות 12:00 ברשת א' של קול ישראל