אף אחד לא אוהב עונשים. בתורה אנו מוצאים כמה סוגי עונשים: עונשי מוות, מלקות, גלות לערי מקלט ועוד. נשמע מוזר שבתורה, שהיא "תורת חסד" שניתנה לנו על ידי הבורא שכולו טוב, ישנם כל מיני סוגי עונשים?

פרשת השבוע מלמדת אותנו מהי הכוונה האמיתית ב"עונשי" התורה. הפרשה דנה באדם שבגופו הופיעו כתמים-נגעים. לנגעים אלו אין משמעות רפואית, גם המראה של הנגעים וגם גורמי הנגעים הם שונים בצרעת ה"תורנית" מאלו שבצרעת ה״רפואית": הצרעת התורנית יש לה משמעות רוחנית ובפרשתנו לומדים את דיני טומאתה וטהרתה.

הרמב"ם, בספרו "משנה תורה", מסביר שכאשר מישהו מדבר לשון הרע, בשלב ראשון צבעי אבני הבית שלו משתנים. אם הוא חוזר בתשובה, הבית נרפא. אבל אם הוא ממשיך במעשיו, ספות העור שלו הן הבאות בתור. אחר כך הבגדים שלו. ואם בכל זאת הוא ממשיך בדיבורים הרעים שלו, זה פוגע בעורו.

ואז מה קורה? הוא צריך לעזוב את המחנה, להיות מבודד, "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". למה עונש כל כך חמור? מתברר, שזה בכלל לא עונש. להיפך, אדם זה גרם בעצמו למצב בו הוא נמצא על ידי דיבורו. בכל שלב הוא קיבל איתותים ותזכורות לבעיה שלו בצורה ויזואלית. אם למרות זאת הוא לא קיבל את המסר והמשיך בדיבור של לשון הרע. אז שולחים אותו מן המחנה, מבודד מאנשים אחרים. בהיותו לבד לא ימצא עם מי לדבר לשון הרע, וזה יאפשר לו להתמודד ולפתור את הבעיה שלו.

גם כאשר נראה שהתורה קובעת עונש, אין זה חס וחלילה נקמה שמטרתה לגרום סבל לאדם. במקום זאת, התורה נותנת לנו להבין איפה אנו נמצאים, איך איבדנו את הכיוון בחיים, ובכך עוזרת לנו לתקן את הבעיה.

זהו גם הסבר לתופעה תמוהה נוספת. בגמרא (סנהדרין צ"ח, ב') במהלך דיון על שמו של משיח, אומרים חכמנו: ״מצורע של בית רבי שמו". הצדיק שיביא את הגאולה לעולם נקרא מצורע?

הרבי מליובאוויטש, שביום שישי הבא, י"א ניסן, מציינים את יום הולדתו, כותב במכתב נדיר למר יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל:

"מיום הלכי לחדר ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה – גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. הכל יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה 'יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי'".

תפקידו של משיח הוא לא רק להביא את העולם לזמן של טוב וחסד, תקופה שבה "לא יהיה רעב ומלחמה קנאה ותחרות". אלא יותר מזה, המשיח יביא גאולה כזו שעל ידה יהיה מובן כל מה שעברנו בגלות, ולא סתם שיהיו מובנים אלא עד-כדי-כך שאנו נאמר ביום ההוא תודה להשם על כל מה שעברנו.

זהו התפקיד של משיח, לגלות בכל דבר ובכל ענין, בכל אדם ובכל מצב, גם אלו שנראים כלא טובים, איך הם באמת טוב וחסד. ולכן מה שנראה כ"עונש" בתורה נקרא מצורע, שכן בו עצמו רואים שהוא באמת לתועלת האדם וטובתו.