כשאהוד ברק התאפר ולבש ז'קט אישה
אפריל 1973: ממועדון הלילה בביירות עלו צלילים עולזים ומחוגי השעון הראו 1:07 אחר חצות. כוח צה"ל פשט על בירת לבנון, החריב את מפקדות מחבלים וחיסל את סגנו של ערפאת. 40 שנה לאחד המבצעים הנועזים של צה"ל
זה היה אחד המבצעים הנועזים של צה"ל. ספינות חיל הים הובילו את הלוחמים לאזור נמל ביירות ומשם הם הגיעו אל החוף באמצעות סירות קומנדו. עם הגיעם לחוף עלו הלוחמים, מוסווים בלבוש אזרחי, על מכוניות מקומיות נהוגות בידי אנשי מוסד, שהובילו אותם ליעדים השונים. פעולת החיסול הוטלה על לוחמי סיירת מטכ"ל, ארבעה מהם – בהם אהוד ברק ועמירם לוין – הוסוו כנשים. שלושה מראשי אש"ף, בהם סגנו הלא רשמי של יאסר ערפאת, חוסלו באותה פעולה, שכונתה "אביב נעורים".
לכל הכתבות של השבוע לפני
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973 פשטו לוחמי צה"ל על מפקדות של ארגוני המחבלים ואישים מרכזיים בארגונים הללו, באחת הפעולות הנועזות ורבות הדמיון שידע צה"ל מעודו. בין עשרות המחבלים שנהרגו היה אבו יוסוף, שהיה אז סגנו של ערפאת, כמאל עדואן, שהיה אחראי על פעולות חבלה בישראל ובגדה, וכמאל נאסר, הדובר הרשמי של הפתח.
בעודם בים התחפש ברק לאישה שחרחורת, וסגנו מוקי בצר התחפש לבלונדינית. ברק ניווט את חייליו לתוך בניין המגורים. ממועדון הלילה "גולד רום" שבבניין מלון "בריסטול" הסמוך עלו צליליה העליזים של תזמורת ריקודים. מחוגי השעון הורו על 1:07 אחר חצות.
חלק מהכוח הישראלי הגיע למפקדה הראשית של "החזית העממית הדמוקרטית", ששכנה בבניין בן שבע קומות ברחוב מרכזי והומה אדם, והוחזקה על ידי עשרות מחבלים. במקום התפתח קרב קשה ובסופו הועברו עשרות קילוגרמים של חומר נפץ לתוך הבניין. החיילים הישראלים המעטים, שניהלו קרב מול כוחות עדיפים עליהם פי כמה, פוצצו את הבניין וחלק גדול ממנו קרס.
"בכל מקום שבו עברו הישראלים נראתה אש, כנראה ממבנים בוערים ואש תופת", תיאר אז קצין צבא לבנוני. דובר הצבא בביירות אמר בשעות הבוקר: "הישראלים באו בדרך הים ובדרך האוויר בהליקופטרים. הם פונו כפי שבאו, בדרך הים ובאוויר". הדובר הודה כי נגרמו נזקים קשים והיו נפגעים רבים.
רדיו ביירות דיווח כי שניים ממנהיגי הטרור הפלסטיני נהרגו על ידי יחידות קומנדו ישראליות, ואילו שלישי נעדר. מאוחר יותר נמסר כי גם הוא נמצא ללא רוח חיים. אחד המנהיגים, אבו יוסוף, נהרג ליד מלון "מטרופול". הוא שימש יו"ר הוועד הפלסטיני בביירות, ארגון הגג של כל תנועות המחבלים בלבנון. הוא גם שימש ראש המחלקה המדינית של הוועד הפועל של אש"ף.
ערפאת מיהר לאשר כי סגנו נהרג בפעולה, ואחד מעוזריו הודה שהכוחות הישראליים פוצצו בתים רבים שבהם שהו מחבלים. "כאשר שמעתי את היריות הראשונות סברתי כי מדובר באיזו תקרית מקומית", שִחזר שכנו של אבו יוסוף. "הצצתי מהחלון וראיתי גברים לבושים אזרחית שעומדים ליד שלוש מכוניות מרצדס. האנשים האלה ידעו בדיוק לאן הם הולכים. אחרי שהחלו היריות הגיע למקום רכב משטרה, כשהוא מפעיל צופרו, אך הישראלים ירו עליו והרגו שניים מהשוטרים שישבו בו".
מאוחר יותר התברר כי אבו יוסוף היה במיטתו כאשר ניתץ חומר הנפץ את דלת ביתו. החוליה שפרצה לתוך הדירה מצאה את חמשת ילדיו של המחבל ערים. בנו הגדול יוסוף, שהיה אז בן 16, התייצב מול האורחים הבלתי קרואים. "היכן אביך", הם שאלו אותו בערבית. הבן נבהל ורץ ואז אביו התעורר. אבו יוסוף ביקש מאשתו שתביא לו את האקדח. רעייתו ניסתה לגונן עליו, וזה עוד הספיק לומר "פחדנים", לפני שנורה למוות.
אהוד, למה אתה מאופר?
הכוח, שפעל בכמה מקומות שונים בביירות, חזר לשטח ישראל בשעת בוקר מוקדמת והתקבל על ידי הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר ובכירי צה"ל. ראש הממשלה גולדה מאיר קיבלה דיווח שוטף על מהלך הפעולה. בשעות הבוקר ביקר הרמטכ"ל אלעזר אצל פצועי צה"ל שנפגעו מאש המחבלים והועברו לבית החולים רמב"ם בחיפה. רק לאחר מכן הוא נסע לירושלים לדווח לשרים על הפעולה.
למחרת הפעולה החליטו מפקדות המחבלים בביירות להפסיק את פעילותן, וראשי ארגוני הטרור הורו לאנשיהם להתפזר ברחבי המדינה. החלטה זו התקבלה לאחר שאנשי פתח נכנסו למשרדי הארגון בביירות וגילו כי מהמשרד נעלמו מסמכים חשובים העשויים להביא לחשיפת חוליות של מחבלים בישראל ובגדה.
תחנת השידור של פתח שידרה קריאות דחופות אל אנשי הארגון ב"חזית המערבית". הם נצטוו להתפזר, לנקוט אמצעי זהירות מרביים ולעקוב אחר תנועותיהם של אנשי הביטחון הישראלים. עם זאת, ביקש רדיו פתח מאנשיו שלא להיתפס לבהלה, "שאותה מבקשת ישראל עתה ליצור במלחמתה הפסיכולוגית".
21 שעות לאחר פשיטת צה"ל הגיש ראש ממשלת לבנון סאיב סלאם את התפטרותו. הוא עשה זאת לאחר שנשיא לבנון דחה את דרישתו להדיח כמה קצינים בכירים בצבא המקומי, כיוון שגילו אוזלת יד ולא הצליחו להדוף את הפשיטה הישראלית.
נאוה ברק, אשתו לשעבר של ברק, סיפרה על חזרתו הביתה של מי שלימים מונה לרמטכ"ל וייבחר לראש הממשלה. "אהוד הגיע והיה מפגש מאוד מרגש. ואז פתאום כשהסתכלתי עליו וראיתי שהוא מאופר, אמרתי לו 'אהוד, למה אתה מאופר בכחול מעל העיניים?'. הוא בהתחלה לא כל כך סיפר. הוא רצה ללכת לישון לכמה שעות כי הוא היה ממש הרוג, וכשהוא פתח את המזוודה להוציא משהו, פתאום צץ משם ז'קט נשי".
נאוה ברק הוסיפה: "אמרתי לו: 'אהוד, איפה היית? מה זה הז'קט המוזר הזה?', ואז הוא סיפר לי שהוא היה בתפקיד האישה במבצע הזה. כל פעם שראיתי לאן מסוגלים החבר'ה האלה להגיע, זה נראה לי שהם הולכים עוד צעד אחד מעבר למה שהדמיון האנושי מעלה על הדעת".
"אינני מסוגלת לשאת בעול הזה"
ב-11 באפריל 1974, רק כמה חודשים לאחר שנבחרה לקדנציה שנייה בראשות הממשלה, הודיעה גולדה מאיר על התפטרותה בשל הביקורת בעקבות מחדלי מלחמת יום כיפור. בישיבה של לשכת סיעת העבודה בכנסת היא הסבירה שרצתה לפרוש עוד לפני המלחמה: "זה היה לפני רעידת האדמה והמחדל. באוקטובר, כשהיה צורך בראש רשימה, חשבתי שמספיק. גם בגלל הגיל וגם מפני שעייפתי – נכנעתי".
מאיר, חודש לפני יום הולדתה ה-76, הוסיפה: "אני שייכת למאה ה-19". היא ביקשה סליחה מהשרים שלהם לא הודיעה על כוונתה להתפטר: "אני מצטערת במיוחד על השרים החדשים שכיהנו זמן כל כך קצר, אבל יש להם עוד סיכוי לשבת הרבה זמן בממשלות ישראל, ומי שלא יהיה ראש ממשלה יהיה ראש ממשלה צעיר יותר ממני. חמש השנים האחרונות לא היו הקלות ביותר. לא היה פשוט ולא קל. הרבה עצבים. הרבה כוח ולמעלה מכוחותיי. הגעתי לסוף הדרך".
היא סיפרה כי בכספת מרכז המפלגה נמצא מכתב סגור, שאותו ביקשה שיפתחו רק אחרי מותה, ובו דרשה שלא יאמרו עליה מילות הספד "ושום דבר שלא להנציח את שמי".
שר האוצר פנחס ספיר סירב להצעה להחליף את מאיר ולהיות ראש הממשלה. היו שביקשו ששר העבודה לשעבר יוסף אלמוגי ימונה לתפקיד, אך בסופו של דבר – חודשיים לאחר התפטרות מאיר – הרכיב יצחק רבין את הממשלה ה-17 של מדינת ישראל.
אישום: אימן את מכבי חיפה בבסיס צבאי
ידיעה כזאת בטוח לא תקראו כיום: רס"ר בצבא, ששירת כקצין אימון גופני, הואשם באפריל 1975 כי אימן את שחקני מכבי חיפה בבסיס שבו הוא משרת.
הרס"ר הואשם שהורה למדריכי הכושר הגופני בבסיס חיל האוויר אי שם להישאר בבסיס לאחר שעות הפעילות כדי שיעזרו לו באימון הקבוצה. הוא עשה זאת, לטענת התביעה, כמי שהוסמך כביכול לאמן את הקבוצה במסגרת תפקידו הצבאי.
בסעיף נוסף יוחסה לרס"ר עבירה של התעללות במדריכת ספורט בדרגת סמלת ובעבירות נוספות. בעדות של החיילים נגדו נטען כי הנאשם אימן בבסיס את הצבאי את קבוצת
הכדורגל אחת לשבוע. אחת המדריכות סיפרה כי היא ביקשה להשתחרר מאחד האימונים, מפני שהייתה עסוקה בלימודים, ובתגובה ענה הרס"ר כי פקודת מטכ"ל אוסרות עליה ללמוד מבלי לקבל אישור לכך.
סנגורו של הרס"ר מחה על עצם העמדתו לדין של איש הקבע, ששירת 18 שנים בצה"ל. הוא ציין כי הנאשם הובא לדין בגלל האווירה של ציד המכשפות ששררה אז בארץ – ואלמלא כן היה עומד לדין משמעתי בלבד.