נוהל הבנת שכן: מלמדים עברית בגדה

"בוקר טוב תלמידים", אמר המורה לתלמידי כיתה ז' של בית הספר הנוצרי-אורתודקסי בטייבה - הכפר הפלסטיני ממזרח לרמאללה, לא העיר הישראלית. "אתם יודעים איזה יום היום?", שאל. "היום יום שני", השיבו במקהלה.

עוד בחדשות

בנט לנתניהו: אם העסקה תאושר - נפרוש

מאופק 1 עד אופק 10: ישראל - מעצמת חלל

לכאורה, זהו עוד דיאלוג שמתנהל בין כתליו של כמעט כל מוסד חינוכי. אלא שהסיטואציה כלל לא שגרתית משתי סיבות: ראשית, היא לא התנהלה בערבית אלא בעברית צחה, במסגרת שיעור ללימודי השפה. שנית, המורה ללשון הוא עסמת מנסור - אסיר פלסטיני, שהיה בין אלו ששוחררו מהכלא הישראלי במסגרת הפעימה הראשונה שעליה סיכמו הישראלים והפלסטינים בתחילת המשא ומתן המדיני.

שיעור בעברית, עם עסמת מנסור(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

מנסור, בן הכפר דיר ג'ריר ליד רמאללה, היה פעיל בחזית הדמוקרטית, וב-1993, בהיותו בן 18, סייע לחוליה שרצחה את חיים מזרחי מבית אל. זמן קצר לאחר ביצוע הרצח נתפסו חברי החוליה, ומנסור נידון ל-22 שנות מאסר על חלקו בפשע. כשהחל לרצות את עונשו לא ידע עברית. אחרי שני עשורים הוא מדבר בה באופן שוטף. בדרך גם שינה את עמדותיו והפך לתומך בתהליך השלום. "כשלמדתי עברית הבנתי את יתרונות השפה והשימוש בה", הוא אומר. "ראיתי שזה מסייע לי להיכנס לראש של הצד האחר ולהבין כיצד הוא חושב".

את ההיכרות עם העברית - ודרכה גם עם אורחות חייהם של הישראלים - ערך מנסור יחד עם חבריו לתא. האמצעים היו קריאת עיתונים, האזנה לרדיו וצפייה בתוכניות טלוויזיה. הלימוד נעשה עצמאית: אסירים דוברי השפה מעבירים את הידע הלאה לחבריהם. המניע הוא לאו דווקא רצון בנורמליזציה עם הישראלים, אלא הקלה על החיים בכלא ועל התקשורת היום-יומית עם אנשי שירות בתי הסוהר. לכן גם אסירים "כבדים", המשתייכים לפלגים פלסטיניים קיצוניים, מדברים עברית שוטפת. "אם אתה לא יודע עברית בכלא אתה מרגיש שחסר לך משהו", אומר מנסור.

איך מגיעים מפה ועד לעבודה כמורה לעברית?

"חשבתי על זה הרבה בכלא, והבנתי שאני רוצה שכמה שיותר פלסטינים יוכלו להבין את העם הישראלי כפי שאני מבין אותו כיום".

מי שקיבלה את מנסור לעבודה הייתה עביר חוריה, מנהלת בית הספר. לפני חמש שנים היא הגתה את רעיון לימוד העברית במוסד, והיא נלמדת כשפה שלישית, לצד אנגלית וצרפתית. התלמידים מחויבים ללמוד אותה מכיתה ד' עד י'. לדבריה, מעולם לא נתקלה בהתנגדות של הורים או תלמידים להכללת העברית בתוכנית הלימודים. מנסור, תושב כפר שכן, הציע את עצמו לתפקיד לאחר שהשתחרר, ונענה מיד בחיוב.

מנסור ותלמידיו. בשביל להבין את הישראלים - ובשביל הכסף(צילום: גיל יוחנן)

שוחרר בפעימה הראשונה. עסמת מנסור(צילום: גיל יוחנן)

לדברי עביר, עברו הביטחוני של מנסור לא היווה בעיה. "אנחנו חייבים להפיק תועלת מדוברי העברית", אומרת עביר. "היא לא כמו שפות זרות אחרות, שאולי מסייעות לנו כשנמצאים בחו"ל. אנחנו חייבים לדעת עברית כדי שנוכל לעבור במחסומים ואפילו כדי שנוכל לרכוש דברים מסוימים. הרעיון הוא שנבין זה את זה בלי שום קשר לפוליטיקה. השפה היא גשר".

האג'נדה הזו לא חלחלה לתוכנית הלימוד בבתי הספר הציבוריים של הרשות הפלסטינית. באופן מפתיע, דווקא שלטון חמאס בעזה מעודד לימוד רשמי של השפה העברית, לרוב למטרות איסוף מידע על ישראל. הלימודים שם מתקיימים הן בבתי הספר והן באוניברסיטאות. גורמים שונים בעזה סיפרו בעבר כי הכיתות בקורסים ללימוד עברית ברצועה מלאות עד אפס מקום. בגדה, לעומת זאת, עברית נלמדת רק בבתי ספר פרטיים, דוגמת זה שמנהלת עביר.

בנוסף, הניתוק הפיזי בין ישראל לגדה בחסות גדר ההפרדה יצר מצב חדש: דור שלם של פלסטינים, שנולדו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ואחריה, אינו מכיר את ישראל, לא ביקר בה מעולם ואינו יודע לדבר עברית. זאת בניגוד לדור הקודם, שמצא את עיקר פרנסתו בתוך הקו הירוק. עבור הפלסטינים בגדה, האפשרות הכמעט יחידה כיום ללמוד עברית היא בין כותלי בתי הסוהר הישראליים. לכן אסירים משוחררים, שישבו שנים רבות בכלא, הם מצרך מבוקש. הם מלמדים את השפה וגם עובדים כמתרגמים במכוני מחקר ובכלי תקשורת פלסטיניים שונים. סביר להניח שגם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים משתמשים בהם לצורכיהם.

"בתרבות שלנו חובה לדעת את שפת האחר, ולדעת את שפת האויב היא חובה גדולה יותר", אומר פארס כדורא, יו"ר מועדון האסיר הפלסטיני. את דבריו הוא מסביר בעברית רהוטה שאותה רכש, איך לא, בבית הסוהר. "ישנם אסירים שהשתחררו בעסקת שליט ופתחו מרכזים לתרגום מסמכים רשמיים. משרד המשפטים הפלסטיני אף מעניק להם תעודת הסמכה כמתרגמים, אם הם עומדים בקריטריונים. כל אסיר שמשתחרר מקבל פניות להעביר בהתנדבות קורס עברית למתחילים במועדוניות בערים, בכפרים ובמחנות הפליטים. אנשים רוצים לדעת לפחות כמה מילים". אגב, בתו של כדורא היא אחת התלמידות של המורה מנסור.

"ישראלים אוהבים לחיות"

הכניסה למבנה בית הספר בטייבה מרשימה, וכך גם החצר והמסדרונות. לעומת זאת, כיתות הלימוד קטנות ועל הקירות הלבנים החשופים אין ולו תמונה אחת או ציור. עשרים התלמידים בכיתה ז' שבה מנסור מלמד ישובים עתה מול שולחנות עץ ומלווים אותנו במבטים סקרניים. "זו הפעם הראשונה שהם רואים ישראלי שהוא לא חייל או מתנחל", הוא מסביר בחיוך. השיעור נפתח בעברית כדי להרשים את האורחים, אך בהמשך העדיפו התלמידים לקיים את השיחה עמם בערבית.

דווקא חמאס מעודד לימודי עברית(צילום: גיל יוחנן)

לומדי העברית בכפר דיר ג'ריר(צילום: גיל יוחנן)

לדבריהם, קרבתה של העברית לערבית הופכת את הלימוד לקל יותר, ודאי בהשוואה לשפות הזרות האחרות שהם לומדים. תכלית הלימוד בעבורם, לעומת זאת, רחוקה מהאידיאל שהציג מנסור. "אנחנו צריכים לדעת את השפה של הכובש כדי שנוכל להתמודד איתו במחסומים", אומר אחד מהם. "חייבים לדעת מה החיילים אומרים, זו השפה של האויב שלנו ואנחנו צריכים ללמוד אותה כי החיילים לא יודעים ערבית או אנגלית", מוסיפה תלמידה אחרת. לדברי מנסור, ישנם גם תלמידים שמזלזלים בחשיבות לימוד השפה ואחרים שאף סולדים מרעיון לימוד "שפת האויב".

"לכן אני מוכרח לשכנע אותם ללמוד עברית", הוא מסביר. "בלי שכנוע ובלי שיחות מוטיבציה הם לא ילמדו. אני אומר להם שלימוד השפה יוכל לפתוח עבורם אפשרויות תעסוקה בעתיד. גם אם הם לא רוצים ללמוד כדי להבין את הישראלים, אז שלפחות יעשו את זה בשביל הכסף". באופן נדיר, מנסור אינו חושש להחמיא לחברה הישראלית בפומבי.

"ישנן תמורות חשובות בישראל", הוא אומר. "ההתקדמות הטכנולוגית, הסדר. הישראלים אוהבים את החיים ויודעים לחיות אותם. זה עוול לנסות ולהראות כאן שהם רק אוהבים להרוג. נכון שיש כיבוש ואני חושב שהוא אכזרי, אבל אם אתה נכנס לתוככי החברה - אתה מבין שמדובר באנשים רגילים שאוהבים את חייהם".

זה גם מה שאתה אומר לתלמידים שלך?

"כן. אני לא אומר להם מה לומר או איך לחשוב. אני רק מסביר שמולם נמצאים בני אדם, שיש בהם גם טוב וגם רע ולהתנהגות שלהם יש השפעה - הם צריכים לחפש תמיד את הצד הטוב של האחר".

גם העבר שלך צץ בשיחות איתם?

"כמעט כל התלמידים שואלים אותי על הכלא כי הם סקרנים. בעיניהם אני גיבור. ככה הם רואים אותי והם מבקשים לדעת למה נכנסתי לכלא, אבל אני מתחמק. לא רוצה להכניס להם לראש את הסיפור הזה. אני רק אומר להם שכשיגדלו - יבינו. אני כל הזמן מנסה להחדיר להם שאפשר לאהוב את המולדת ולשרת אותה באמצעות ידע ולימודים", הוא מוסיף. "אני אומר להם: 'אל תתאהבו בסיפורים הרומנטיים האלה על זה שרצח ישראלים או זה שישב בכלא'. אני מחזיר אותם לגיל האמיתי שלהם ומנסה להרחיק אותם מהדברים האלה עד כמה שאפשר. אבל בסופו של דבר אני יודע שאני לא באמת יכול".

ואתה? אתה מתחרט על מה שעשית?

"להתחרט לא ייתן כלום ולא יקדם כלום, זה רק יגרום לי להרגיש רע. אז אני לא צריך להתחרט על מה שהיה. אבל אם עכשיו היו מחזירים את הגלגל לאחור, אז לא הייתי עושה את זה שוב".

בימים אלה מנסור נמצא בנקודה רגישה במיוחד מול תלמידיו. שיחת היום ברשות הפלסטינית - וגם בקרב תלמידיו בני ה-13 - היא סוגיית שחרור האסירים במסגרת הפעימה הרביעית, שסביבה קרסו המגעים בין הצדדים וכרגע ספק אם תצא לפועל. מנסור מנסה לגזור על עצמו שתיקה בעניין מול תלמידיו - אך ללא הצלחה ממשית.

"לפני שלושה שבועות השתחרר אסיר בכפר השכן. השחרור התרחש בשעה עשר בלילה ועדיין פגשתי שם יותר מעשרה תלמידים שלי. שאלתי אותם מה הם עושים ולמה הם שם. הם ענו לי שזה אירוע שאסור לפספס. תבין, בימים האחרונים התקיימו ברמאללה מיונים ל'ערבּ איידול' (תוכנית הכישרונות הפופולרית ביותר בעולם הערבי - א"ל), והגיע לשם מוחמד עסאף (פלסטיני מעזה שזכה בעונה האחרונה של התוכנית והפך לכוכב במדינות ערב - א"ל). אף אחד מהם בכלל לא דיבר על זה בכיתה. אבל כשהשתחרר אסיר - כולם התייצבו. אלה הדברים שמשפיעים על החשיבה שלהם יותר מכול".

זה הדור שיוביל לאינתיפאדה שלישית?

"הדור הזה יוביל את התקופה הבאה. אני דואג משום שהם מפוכחים יותר מאתנו וישירים מאוד. הם רוצים לראות תוצאות מיידיות והמשא ומתן לא מספק אותם. אם תיכנס לפייסבוק שלהם אתה תראה שם תמונות של שהידים. זה מסקרן אותם, זה מגרה אותם, בשבילם שהיד הוא גיבור תרבות. לכל מנהיג פלסטיני יהיה קשה מאוד לשכנע את הדור הזה. הוא ביקורתי ולא מוכן לעשות הנחות לאף אחד. זה משמח ומדאיג אותי במקביל".

במקביל לעבודת ההוראה עמל מנסור בימים אלה על פתיחת סוכנות ידיעות פלסטינית, שתתמקד בישראל דרך זוויות לא מוכרות לציבור הפלסטיני. "הסוכנות הזאת לא תצטט רק את מה שאומרים נתניהו וליברמן. זה כבר לא מעניין אף אחד. אני רוצה לתת תמונה של הישראלי הממוצע, מה הוא חושב ואיך הוא חי. אני רוצה לפתוח צוהר לספרות, לקולנוע ולטלוויזיה הישראליים, כדי שאנשים יראו את התמונה הכללית בישראל. שיבחרו לחשוב עליה מה שהם רוצים - אך לפחות שיעשו זאת מתוך ידיעה לגבי מה שקורה שם".

חמאסניק, לא טרוריסט

גם יאסר חיג'אז הוא אסיר לשעבר, שעובד כיום כמורה לעברית בבית ספר פרטי ברמאללה. חיג'אז, איש חמאס מכפר מזרעה א-שרקייה ליד רמאללה, הטמין ב-1990 מטען צינור בחוף ירושלים שבתל אביב. בפיצוץ המטען נהרגה מרני קימלמן, צעירה יהודית-קנדית שהגיעה לישראל במסגרת לימודי קיץ של ההסתדרות הציונית העולמית. 18 אחרים נפצעו. חיג'אז נתפס ונידון למאסר עולם. הוא שוחרר ב-2011, במסגרת עסקת שליט.

"כבר בתחילת המאסר למדתי עברית", הוא מספר, "האסירים לימדו זה את זה. רכשתי את השפה מהם והנחלתי אותה לאסירים אחרים. הרבה אסירים פלסטינים למדו באמצעותי עברית". בניגוד למנסור, חיג'אז מעיד על עצמו כי לא חשב ללמד את השפה מחוץ לכלא, אך כשהשתחרר החלו להגיע ההצעות

והוא החליט להיעתר. "השפה היא המפתח להכיר עמים אחרים ואת ההיסטוריה שלהם. היא הכלי החשוב ביותר להכיר את האחר".

נדיר למצוא בגדה המערבית איש חמאס שמלמד עברית.

"אני לא חושב. הישראלים מסתכלים על כל מי שמזוהה עם חמאס כטרוריסט. אני בן אדם שהשתחרר מהכלא ורוצה להשתלב בחברה הפלסטינית ולהתחיל את חיי מחדש".

מה התגובות של התלמידים שלך בבית הספר ללימוד השפה?

"רוב התלמידים מאושרים מהעובדה שהם לומדים עברית. הם שמחים להתוודע אל השפה. אנחנו אמנם אויבים, אבל גם חיים ביחד וכל צד צריך להבין את האחר".

על הפיגוע שביצע הוא מסרב לדבר. הוא גם מסרב לעסוק בחיבוטי נפש מול שאלות הילדים על מעשיו ועל היותו אסיר לעולם לשעבר. "אני לא פותח את העבר שלי מול התלמידים. אני מלמד אותם אך ורק את חומר הלימוד שנקבע". ולהעצמת האירוניה, מתברר שחומר הלימוד שאותו מעביר חיג'אז, איש החמאס, הופק על ידי משרד החינוך הישראלי. "אנחנו קונים את הספרים מבתי ספר ערביים-ישראליים. מה שמלמדים בעכו מלמדים גם ברמאללה".