גונבות את ההצגה: דמויות המשנה ב"מד מן"
פגי אולסן תמיד נותנת פייט לדון דרייפר, אבל היא לא לבד: "מד מן" מלאה באנשים מורכבים, אפלים או משעשעים, מרוג'ר סטרלינג ועד ג'ואן ופיט. לקראת עליית העונה השביעית: עשר דמויות המשנה המוצלחות ביותר
לא קל להיות דון דרייפר. זה בעצם הנושא המרכזי שכל עונה של "מד מן" עוסקת בו, והעונה השישית יותר מכולן. התמוטטות העצבים שהוא חווה שם, בסצנות הסיום של הפרק האחרון, מול הלקוחות מהרשי, היתה אחד מאותם רגעים שמכניסים בוקס לבטן. ברגע כזה, הסדרה היא הבמה של דון, אבל בשאר הרגעים - המצב שונה.
כי "מד מן" היא הסדרה של דון בדיוק כמו שהיא הסדרה של עשרות דמויות המשנה המבריקות שמקיפות אותו, שנותנות לסיפור שלו גוונים חדשים, אבל קיימות ומעניינות אפילו יותר בזכות עצמן. וככל שדון דעך והחוויר יותר ויותר לעבר הקריסה הבלתי נמנעת, כך כל האנשים הצבעוניים שמסביבו זהרו בחושך. זה מה שהופך את "מד מן" לטלוויזיה כל כך מורכבת ומרובדת שאין בה כמעט חוליות חלשות.
לקראת העונה השביעית והאחרונה, שהחלק הראשון שלה יחל מחר (ב') ב-HOT (במקביל לארצות הברית), דירגנו, מהסוף להתחלה, את עשר הדמויות שעשו לנו את העונות האחרונות, ושדון דרייפר הוא קצת כלום בלעדיהן.
10. ברט קופר - הפפריקה של הסדרה
השותף הבכיר ב"סטרלינג קופר ושות'" הוא בעיקר האתנחתא הקומית של "מד מן", סדרה שבעונות האחרונות פחות ופחות מתביישת להיות גם קלילה לרגע או שניים בתוך כל התוגה הקיומית הזאת. הכרס השמנמנה של קופר מתקיימת ביחס הפוך לרזון התסריטאי שלו כדמות – אנחנו בקושי יודעים עליו משהו, ולא בטוח שזה מטריד אותנו. ובכל זאת, הוא מין פפריקה מתוקה שבלעדיה לכל התבשיל של הסדרה יהיה טעם הרבה פחות טוב.
איפה השארנו אותו בעונה הקודמת: בסיום העונה, יום חג ההודיה 1968, קופר הוביל את העימות עם דון, שהוביל לבסוף הוצאה לחופש עד להודעה חדשה.
9. מייגן דרייפר - זו ביזו, וכל מילה מיותרת
בטי, אשתו הקודמת של דון, היתה פעם אחת הדמויות הכי מעניינות בסדרה. אבל מאז שהיא יצאה מהמיטה של דון, גם המאבקים שלה (שמתמקדים לאחרונה בעיקר במשקל ובחותנת) נהיו לא מעניינים, וצ'יק צ'ק נמצאה לה מחליפה הולמת בדמות מייגן היפה והסוערת.
לא ברור אם מייגן היא באמת דמות כל כך טובה או שאנחנו פשוט עדיין תחת הכישוף של סצנת הזו ביזו, אבל יש משהו באישה הזאת שלא מאפשר להוריד ממנה את העיניים. זכורות לטובה במיוחד ההחלטה שלה לנטוש קריירה מצליחה כפרסומאית כדי לממש את חלום המשחק שלה, והסצנה שבה היא מנקה את הלופט בחזייה ותחתונים עד שדון מתנפל עליה.
סצנה מכשפת. זובי זו
איפה השארנו אותה בעונה הקודמת: התפקיד של מייגן באופרת הסבון שבה היא מככבת בוטל עקב ההחלטה שלה ושל דון לעבור לקליפורניה, אבל הוא בסוף החליט לתת את הג'וב בחוף המערבי לטד צ'ו, והיא כנראה החליטה לעזוב בכל זאת, בלעדיו. יש לנו תחושה שעוד לא שמענו את המילה האחרונה ממנה (ומצד שני שבטי הולכת לחזור בגדול).
8. מייקל גינסברג - הוא משלנו
היהודי הייצוגי של הסדרה, וככזה, הוא בדרך כלל מריר, זועף ונרגז. וככה בדיוק אנחנו אוהבים אותו. בעונה השישית הוא גם נהיה סוג של מרדן, גידל שפם וגם העז להשמיע קצת דעות פוליטיות, אבל בפרק שבו אבא שלו שלח אותו לבליינד דייט, נחשפו המגושמות החברתית וחוסר הניסיון שלו, והוא באמת נגע ללב. גינסברג הוא קצת כמו פגי של העונות הראשונות, לפני שהיא נהייתה שועלה מתוחכמת, רק פחות תמים ויותר נודניק.
איפה השארנו אותו בעונה הקודמת: עובד שוב תחת פגי בסטרלינג קופר, ולא מרוצה מזה. מאחלים לו עוד כמה קווי עלילה עסיסיים בפרקים שנותרו.
7. הארי קריין - הפקיד הנצחי
הצלע הנורמלית בשלישיית הליצנים של חברת הפרסום – הארי, קן ופול. הוא לא אנמי כמו קן קוסגרוב רקדן הסטפס, ולא מטורף כמו פול קינסי שהצטרף לכת של הארי קרישנה. הארי קריין בעיקר מייצג את היצור הפקידותי, המשעמם והקנאי שמתחבא בתוך כל אחד מאיתנו. זה שאכפת לו רק כמה גדול יהיה המשרד שלו וכמה כסף על פרסומות הוא יפסיד בערב שבו מרטין לותר קינג נרצח. אף שלפעמים הוא והמשקפיים הגדולים שלו די מרגיזים, הארי הוא אחת הדמויות שהכי קל להזדהות איתן.
איפה השארנו אותו בעונה האחרונה: כראש מחלקת הטלוויזיה בחברה, שחולם להפוך לשותף (וכולנו יודעים שזה לעולם לא יקרה).
6. סטן ריזו - גאון לא מוערך
הארט דיירקטור שהחליף את סאל רומנו המפוטר, ואחד הגברים השווים במשרדי סטרלינג קופר. סטן הפך לאט לאט מבן זונה סקסיסט לבחור די נחמד שכולם בוגדים בו כל הזמן – דון גונב ממנו את הרעיון לעבור לקליפורניה כדי להתחיל מחדש, ופגי מסרבת להיענות לחיזורים שלו (למה???) ואז מעזה לבקש ממנו לבוא להרוג עכבר אצלה בדירה, סצנה שבזכותה אנחנו מגלים שיש לו מעל המיטה פוסטר של משה דיין (מה?). המסקנה המתבקשת היא שמדובר בגאון מתוסבך ולא מוערך מספיק.
סטן צוחק על הארי. בסופו של דבר הוא בחור נחמד
איפה השארנו אותו בעונה הקודמת: מאוכזב מדון ומאוכזב מפגי, וכל זה אחרי שהוא נתפס בועל את בתו של פרנק גליסון, השותף המנוח בחברה הקודמת של טד צ'ו.
5. רוג'ר סטרלינג - שתיין מקסים
האיש שייזכר לעד בזכות הפרק שבו הוא לוקח LSD בעונה החמישית, ובזכות הפנינים שיוצאות לו מהפה ("כשאלוהים סוגר דלת, הוא פותח שמלה"). לא איש מעודן או בוגר במיוחד, שתיין, בדחן ורודף שמלות, אבל יש לו כמויות של צ'ארם שקשה לעמוד בפניהן (תשאלו את ג'ואן). בימים שהוא לא מגיע למשרד, אין לאף אחד על מה לדבר בארוחת הצהריים.
סצנת ה-LSD
איפה השארנו אותו בעונה הקודמת: מגיע לארוחת חג ההודיה אצל ג'ואן, שמזמינה אותו "לחיים של קווין (בנם המשותף) ולא לחיים שלי". מקנא בבוב בנסון המוזר על תשומת הלב שג'ואן מעניקה לו. השלב הבא: קאמבק לג'ואן?
4. פגי אולסן - גיבורת על
אחת הדמויות החזקות ביותר בסדרה, והיחידה שנותנת פייט אמיתי לדון ברמת המורכבות העלילתית שכותבים לה התסריטאים. היא בקלות יכולה לתפוס את ראש הרשימה, אבל בעונה האחרונה היתה תחושה שהחוזק והעצמאות שלה קצת התערערו לטובת תפקיד הישות המתווכת בריבים בין טד לדון, ולטובת הרומן עם טד, שבסופו של דבר סיפק את אחד הרגעים היפים של העונה – כשהוא סיפר לה שהחליט לא לעזוב את אשתו, אלא לעבור איתה לקליפורניה, ופגי ענתה: "איזה בר מזל אתה שיש לך את הזכות להחלטות". אנחנו מריחים את שובו של הגירל פאוור.
האבולוציה של פגי
איפה השארנו אותה בעונה הקודמת: משתלטת על המשרד של דון אחרי גירושו, "כי שם הכל נמצא". אהמ, רמז רמז.
3. פיט קמפבל - אין שמחה כמו שמחה לאיד
מי שהיה פעם האיש השנוא בסדרה, הפך אט אט לדמות משוכללת, אמיתית, שאי אפשר בלעדיה. מה לא עבר עליו בעונה האחרונה? זה התחיל ברומן עם אישה מהשכונה שבעקבותיו בעלה הרביץ לה וזרק אותה בדלת הבית של פיט, מה שגרם לטרודי סוף סוף לזרוק אותו. אחר כך הוא איבד את התקציב של אבא של טרודי בעקבות מפגש מביך ביניהם בבית בושת, והדובדבן בקצפת של המילקי - אמא שלו טבעה בשייט רומנטי עם המטפל שלה, שכנראה התחתן איתה ואז נפטר ממנה כדי לרשת את הכסף. המשוואה הבלתי נמנעת: ככל שהחיים של פיט יותר מסריחים, ככה אנחנו יותר נהנים ממנו.
איפה השארנו אותו בעונה הקודמת: שמח לאיד על מה שקרה לדון, מתקמצן על שכירת בלש פרטי שיגלה מה קרה לאמא שלו, ובעיקר בודד ומעורער. או כמו שפיט בעצמו ניסח את זה בפרק האחרון, כשבוב בנסון שאל אותו לשלומו: "!Not great Bob".
2. ג׳ואן האריס - האישה והאגדה
אלילה שהתגלגלה אל גופה של אישה ג'ינג'ית חד פעמית. בעונה האחרונה ג'ואן התרגלה די בקלות למעמד שלה כשותפה בחברה - לא שכחנו איך היא השיגה את התפקיד, ובכל זאת, מגיע לה. הידידות שלה עם בוב בנסון המוזר (גם הוא היה נכנס לרשימה אם היינו מבינים מה מסתתר מאחורי החיוך הדבילי שלו) היתה כנה ואמיתית, אבל יותר התרגשנו מהחברות המחודשת שלה עם פגי, במיוחד בפרק שבו היא נעזרה בפגי כדי להשיג את תקציב הקוסמטיקה. השתיים האלה הן שני הפכים מוחלטים עם כוונה זהה – להצליח בעולם הגברי שהן נקלעו אליו. בעונה האחרונה, ג'ואן עשתה את זה טוב יותר.
איפה השארנו אותה בעונה הקודמת: בארוחת חג ההודיה עם בוב ורוג'ר, אחרי שהשתתפה בסילוקו של דון מהחברה.
1. סאלי דרייפר - פצצה מתקתקת
הכמעט-אישה והאגדה. בתו הבכורה של דון היא לא דמות מסועפת ועתירת זמן מסך כמו פגי, ג'ואן או פיט, אבל דווקא בזכות זאת היא מסקרנת יותר מהם, ותמיד משאירה אותנו בתחושה שמשהו גדול עומד לקרות איתה. ולמעשה קרה איתה לא מעט מאז אותו פרק גורלי שבו היא מגלה את המיניות שלה לבד על הספה.
היא נאלצה להתמודד עם מייגן, ועם החיים הלא פשוטים בפנימייה, ועם הפורצת שהעמידה פנים שהיא היתה המטפלת של אבא שלה, ועם גלן הידיד הנצחי (שמגולם במוזרות רבה על ידי הבן של יוצר הסדרה מתיו וויינר), עם אמא בטי שלא מפסיקה לגעור בה, ובעיקר עם המטען הגנטי הבוגדני שירשה מאבא ושבוער בתוכה כמו פצצה מתקתקת. כשהיא תגיע לקצה של הטיימר, אנחנו חייבים להיות שם.
סאלי עם אמא בטי. מטען גנטי בעייתי
איפה השארנו אותה בעונה הקודמת: מושעית אחרי שרכשה בירה בעזרת תעודת זהות מזויפת, וכל זה אחרי שבטעות ראתה את אבא דון בוגד עם השכנה סילביה. בסצנה האחרונה היא עמדה עם שני אחיה הקטנים מול בית הזונות שבו דון/דיק וויטמן גדל, הסתכלה על דון, וחיכתה, בדיוק כמונו, לגלות מה יקרה בהמשך.
