סופרים נפרדים ממארקס: "קסם פנטסטי"
"אם היה סופר שבאמת חידש והביא טון מיוחד לספרות לאחר מלחמת העולם השנייה - זה היה גבריאל גרסיה מארקס", אומר א.ב. יהושע על הסופר שהלך לעולמו. על השפעתו אומרת יהודית קציר: "ספריו היו אבן דרך בנעוריי. הלוואי על כולנו חיים כאלה, יצירה כזו, הכרה כזו". סופרים נפרדים מקולה הספרותי של אמריקה הלטינית
מעטים הסופרים בני המאה ה-20 שזכו להערצה והערכה כמו גבריאל גרסיה מארקס. ספריו תורגמו לעשרות שפות, נמכרו במיליוני עותקים, שלהבו את הקהל הרחב - וגם את האליטה הספרותית ברחבי העולם, דבר שזכה לאישור רשמי עם קבלת פרס נובל לספרות ב-1982. כעת, עולם הספרות מבקש להיפרד מהענק שהלך לעולמו אתמול (ה').
- גבריאל גרסיה מארקס: אמן הנסים המילוליים
"מיטב הספרות של המאה ה-20 נכתבה בין שתי מלחמות העולם, אבל אם היה סופר אחד שבאמת חידש, באמת הביא טון מיוחד לספרות, והיקף ועומק מיוחדים, לאחר מלחמת העולם השנייה - זה היה מרקס", אומר הסופר א.ב. יהושע. "מבחינה זו הוא באמת גדול הסופרים במחצית השנייה של המאה העשרים. קראתי בהנאה גדולה מאוד את ספריו, למרות שהדרום אמריקנים, המיתוסים, ההומור הזה והלוגיקה שהיו בתוך הספרים שלו, זה לא בדיוק הז'אנר שלי - אבל התפעלתי מהדרך בה כתב".
"גדולתו היתה בכך שהוא הכניס את המיתי והפנטסטי אל הספרות", טוען אהרן אפלפלד. "כלומר, הוא הביא את דרום אמריקה, עם כל החיים המפרפרים בה - לא את השכבה העליונה הריאליסטית, אלא השכבה השנייה והשלישית, המיסטית והמיתית".
ניר ברעם מדגיש גם הוא את חשיבות האלמנט הפנטסטי בספרות של מארקס. "אנחנו רגילים להניח שריאליזם מתאר את העולם, אבל לפעמים דווקא כשאלומת האור מגיעה מכיוונים שונים, לא צפויים, אפשר להבין את העולם יותר טוב", הוא אומר. "אין לי ספק שאנשים יקראו אותו גם בעוד עשרות שנים - בין היתר מפני שהוא מסוג הסופרים שכל קורא מוצא בהם דברים שונים לגמרי, וזה הרי אחד הדברים היפים בספרות טובה כמו זו של מארקס: שאופן הפרשנות שלה אינסופי".
"התרומה שלו לספרות, בראש ובראשונה, היתה שפתח בפני הקורא העולמי את דרום אמריקה", סבור הסופר חיים באר. "היו שם סופרים ענקיים כמו ארנסטו סאבטו וחורחה לואיס בורחס, אבל מארקס הוא סופר שבאופן יחסי קל לתרגם אותו. יש בו משהו חינני מאוד, והדברים האלה הפכו אותו לאחד השגרירים החשובים ביותר של דרום אמריקה בעולם. הוא יוצר תחושה של נגישות ואינטימיות. אפשר להשוות אותו אולי ליהודה עמיחי, שהיה השגריר הטוב ביותר של ישראל ושגם אותו קל לתרגם".
באר מציין גם את חשיבותה והשפעתה של מקונדו, העיר בה התרחשו כמה מעלילות ספריו ובראשם "מאה שנים של בדידות". "הוא הצליח להפוך את העיירה הקטנה וחסרת המשמעות שלו למיתוס ענק, ונתן לה קסם פנטסטי", הוא מסביר. "בכך הוא השפיע על דורות של סופרים בעולם. בספרות העברית אפשר לראות את טביעות האצבע שלו על מאיר שלו, ב'רומן רוסי'
שהפך את דגניה למין מקונדו ישראלית. יכול להיות שהקסם שלו יתפוגג בהמשך, אבל אין ספק שמבחינה היסטורית היה לו תפקיד חשוב".
"מבחינתי, ספריו בהחלט היו אבן דרך בנעוריי. בצעירותי קראתי את 'מאה שנים של בדידות' ומאוד התפעלתי ממנו. עד אז לא קראתי ספרות מהסוג הזה", נזכרת יהודית קציר ומסכמת: "הוא זכה לחיות עד גיל מופלג, ועד לפני שנתיים היה גם צלול ובריא - מה שנקרא, הלוואי על כולנו חיים כאלה, יצירה כזו, הכרה כזו, כישרון כזה".
גם ברחבי העולם כמה מענקי הספרות ספדו למארקס - ובראשם חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה הפרואני, שבעבר דווקא הסתכסך עם מארקס, דבר שאף הוביל לקטטה של ממש בין השניים. "סופר ענק שעבודותיו הביאו הכרה רחבה ויוקרה לספרות שלנו מת", אמר. "ספריו ימשיכו לחיות אחרי מותו וימשכו קוראים רבים ברחבי העולם".
"אני חייבת לו על שהעניק לי את הדחף והחופש להיכנס לתחום הספרות", אמרה הסופרת הצ'יליאנית איזבל איינדה, "בספריו מצאתי את משפחתי שלי, את ארצי, את האנשים שהכרתי כל חיי, את הצבע, הקצב והעושר של היבשת שלי".
"הוא היה באמת יחיד מסוגו", סיכם הסופר הבריטי איאן מקיואן, "צריך לחזור עד לצ'רלס דיקנס בשביל למצוא עוד סופר שניחן באיכות הספרותית הגבוהה ביותר והצליח להפעיל את קסמיו על אוכלוסיות שלמות".
(בהכנת הכתבה השתתפו עמי פרידמן, רן בוקר ושרי שביט)
לפנייה לכתב/ת 
