מעצמת הבירה בקמפיין נואש: אזרחים, שתו!
ירידה חדה של 30% חלה בבלגיה בשתיית בירה, שהיא סמל לאומי. כשפאבים נסגרים ותעשיית השיכר נשענת על ייצוא, זה הזמן לקמפיין לאומי: שתו עוד!
האותיות בחזית הפאב הפינתי הוותיק "In de Welkom" התקלפו עד שכמעט לא ניתן לזהותן. הבעלים לזה וואוטרס, בת 87, נאחזת בעסק שלה אבל לא יכולה לומר כמה זמן עוד תוכל לעשות זאת. במוקדם או במאוחר, עוד פאב עם הכיתוב החמים "ברוכים הבאים" ייעלם.
עוד חדשות מהעולם :
- שעות בקור, צמוד לגלגל מטוס. איך שורדים?
הפאב מגלם את מה שהשתייה מהווה עבור הבלגים - איחוד משפחות וחברים תחת אותה קורת גג, תוך גמיעת כוסות בירה ואז הזמנה של עוד אחת. אבל עכשיו השולחנות ריקים לעתים קרובות, סימן לימים הקשים שעוברים על פאבים כמו זה בבלגיה משום שהבלגים הפסיקו לשתות בירה כפי שעשו בעבר. תעשיית הבירה בבלגיה החלה להסתמך במקום זאת יותר ויותר על ייצוא הבירות, שנהנות משמן העולמי.
צריכת בירה בבלגיה עדיין נפוצה יחסית - לפחות 74 ליטר לאדם מדי שנה, אולם מדובר בירידה של 27% לעומת שנת 1992. כמעט בכל עיירה או כפר בבלגיה, גמלאים יכולים להצביע על מקומות שבהם היו בעבר פאבים ושכעת ריקים מהם. Guidea, מכון מחקר של התעשייה הזו, טוען כי מספר בתי העסק לצריכת בירה צנח מ-38,128 בשנת 1983 ל-17,512 בלבד ב-2012, השנה האחרונה שלגביה התבצע מחקר בבלגיה, מדינת בת 10.5 מיליון תושבים.
בינתיים דווקא הייצוא של הבירות גדל, מ-5.47 מיליון הקטוליטר בשנת 2000 ל-11.69 מיליון 12 שנים אחר-כך. כעת הייצוא מהווה כשני שלישים מהתוצרת של בירות בבלגיה.
סבן גץ, ראש התאחדות מבשלות השיכר בבלגיה, אומר כי המגמה הכללית אינה טובה עבור התעשייה המקומית. "אי אפשר להיות מדינת בירה חזקה רק על-ידי ייצוא בירה", הוא אומר במטה ההתאחדות השוכן בכיכר הגדולה של בריסל, מהמפוארות שבכיכרות אירופה - הוכחה למעמד הרם שלו זוכה הבירה במדינה הזו.
לדבריו, הבעיה נוגעת פחות לחיזוק המכירות הנוכחיות ויותר לשימור מעמדה של הבירה למען עתיד הזהות הבלגית והמסורת הלאומית שהפכה את הבירות הבלגיות למפורסמות מלכתחילה. הוא אומר שבשוק הגלובלי, לזהות הזו יש ערך רב.
לזה וואוטרס זוכרת היטב את הזמנים היפים. "הו, היו לנו יותר מ-50 בתי קפה בכפר שלנו דוורפ (שנמצא כ-15 קילומטר דרומית לבריסל). זה היה נפלא, זה היה כאילו לכל אחד יש בית קפה משלו". לדבריה, כעת אפשר לספור את מספר הפאבים בכפר על אצבעות שתי ידיים.
נכדתה, ברברה דניס, זוכרת לטובה את הזמן שהעבירה ב"In de Welkom", אבל מכירה בכך שייתכן שימיו של הפאב ספורים. רוב הלקוחות הם בני הדורות הוותיקים שנהגו להתאסף מדי יום בפאבים, אולם כעת הדור הזה הולך ונעלם. לקוחות צעירים יותר קשה למשוך משום שהם מעדיפים ליהנות מהשתייה בבית. הם מסתובבים בעיקר במכוניות וצריכים לכבד חוקי נהיגה מודרניים הנוגעים לנהיגה בשכרות, בעוד לקוחות בימים עברו פשוט היו הולכים לפאב ברגל. גם החוקים האוסרים עישון בפאבים פגעו בעסקים.
חלק מהירידה בעניין בבירה נובע גם מהתיעוש ההולך והגובר של ייצור הבירה שבמידה רבה פגע ביצרנים מקומיים. "בשנות ה-60 עד שנות ה-80, המבשלות הגדולות השתלטו על המבשלות הבינוניות, המבשלות הבינוניות השתלטו על המבשלות הקטנות, והיה איחוד", מסביר גץ. הדבר הפחית את מגוון האפשרויות ושם קץ לתחושת הזהות שלאוכלוסייה מקומית הייתה עם משקה השיכר המקומי שלה.
המבשלה הגדולה בעולם, AB Inbey, היא דוגמה קיצונית לכך. חלק משלוחותיה מקורן במדינה, אולם היא הפכה כה גדולה עד שרוב המותגים
שלה הם בכלל זרים - באדווייזר, קורונה ובק'ס. עם זאת, יש תקווה להפיח רוח חיים בתרבות הבירה על ידי מה שהוא באופן אירוני טרנד עולמי - שגשוגן של המבשלות הקטנות.
ממש בסמוך לכפר דוורפ ניצב בויזינגן, שם קלוריס דבילה ואביו בארט הפכו לפני קצת יותר מעשור את "The Inn" לפאב קטן ומשגשג, בין השאר משום שפתחו מבשלה קטנה משלהם בחלק האחורי של המבנה. בארט אומר כי ייצר כ-12 בירות חדשות וכי הוא מתמודד עם ביקוש גדול. יש לו חדר מחסן מלא במשקאות חדשים, שלהם הוא עדיין צריך למצוא שמות. האם מבשלות כאלה יספיקו כדי לשמר את המסורת?
לפנייה לכתב/ת 
