פיוס על תנאי: חמאס מרוויח - וגם נתניהו
ההסכם הפנים-פלסטיני עוד רחוק מיישום בשטח. אם תימצא דרך להאריך את המו"מ, אבו מאזן שוב ימסמס את ההסכם עם חמאס. מדוע הנשיא הפלסטיני לא מאושר מהחתימה בעזה וכיצד תורם הפיוס לחיזוק העמדה הישראלית?
כשבוחנים את סעיפי הסכם הפיוס בין פתח לחמאס רואים מיד שמדובר במרק ישן שחומם שוב. למעשה מדובר בהחלטה לקיים את הסכמי הפיוס הפנים-פלסטיניים הקודמים. מה שמעניק להסכם הנוכחי נופך של רצינות הוא לוח הזמנים שהוצמד לו: חמישה שבועות להקמת ממשלה זמנית ומאותו רגע חצי שנה לבחירות כלליות. אבל הרי גם להסכמי קהיר והצהרת דוחא נקבע לוח זמנים לביצוע שבסופו של דבר לא מומש.
- עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
סימן נוסף שמדובר במהלך טקטי - לפחות מבחינת אבו מאזן - היא העובדה שלא הוכרז בו על שחרור לאלתר של עצירים משני הצדדים המוחזקים בבתי כלא בעזה ובגדה. גם לא נאמר בהסכם לפי אילו עקרונות יתפקדו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ושל חמאס וגם אין רמז איך ימוזגו מוסדות השלטון האחרים. מי שמחפש סימנים נוספים להסתייגות של אבו מאזן ישים לב שלמעט תגובה לקונית שלפיה ההסכם הפנים-פלסטיני לא סותר את המו"מ עם ישראל, הוא לא הרחיב בפומבי על הסכם. רק בכירי חמאס - איסמעיל הנייה ומוסא אבו מרזוק - דיברו על הפיוס בהרחבה.
זה לא פלא, כי חמאס הוא המרוויח העיקרי מחתימת ההסכם. הארגון האסלאמי השולט ברצועת עזה נתון כעת במצוקה כלכלית ופוליטית קשה ואינו מסוגל לספק את הצרכים המינימאליים של כמיליון וחצי תושבי הרצועה. זאת משום שהפנה עורף לסוריה ואיראן וגם איבד את תמיכת השלטון הנוכחי במצרים, שרואה בו בעל ברית של האחים המוסלמים - כזה שמסכן בעקיפין את ביטחון אזרחי מצריים. לכן, אנשיו של גנרל סיסי הורסים את מנהרות ההברחה ופותחים רק לסירוגין את הסכם רפיח.
הסכם הפיוס שנחתם אתמול נותן לחמאס לגיטימציה בינלאומית שאולי בעקבותיה יקבל הארגון תרומות שיסייעו לו להתגבר על מצוקתו ועל מצוקת תושבי הרצועה. כיום בקושי טורקיה וקטאר נותנות לחמאס את מה שהבטיחו לו.
אבל מה שחשוב יותר לחמאס הוא שהסכם הפיוס הופך את אבו מאזן לאחראי לשלומם ורווחתם של תושבי הרצועה. גם היום משלם אבו מאזן את החשבונות של תחנת הדלק העזתי (ישראל מספקת את הדלק). יו"ר הרשות ישלם עד היום את משכורות המורים המשתייכים לפתח ברצועה, שישבו ללא מעש מאז 2007, אבל מעכשיו הוא יהיה אחראי לכולם. הוא ישבור את הראש איך לקבל תרומות מהאמריקאים והאירופאים שבסופו של דבר יגיעו לחמאס ולפלגים האחרים בעזה.
יתרון נוסף שחמאס מקבל הוא ההבטחה להתקבל יחד עם הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וארגונים עזתיים אחרים כחברים באש"ף. עובדה זו מאפשרת לחמאס להשתלט על הארגון היציג של העם הפלסטיני. צריך לזכור שאבו מאזן הוא מנהיג אש"ף, ומכך הוא שואב את עיקר סמכותו. אם חמאס ישתלט על אש"ף - התנועה הפלסטינית תקבל כיוון חדש ומיליטנטי.
רווח מינימלי לאבו מאזן
לעומת זאת, אבו מאזן ותנועת פתח לא מרוויחים הרבה. הם מקבלים נקודות זכות בדעת הקהל הפלסטינית על הפיוס שזוכה לפופולריות רבה בגדה ובמחנות הפליטים. אבו מאזן גם מקבל לידיו שוט נוסף שבו הוא יכול לנופף מעל ראשי
למרות הצהרתו של אבו מאזן מהערב, אם ימולאו הדרישות שהציב כתנאי להמשך המו"מ, הוא יוכל למסמס את ההסכם הנוכחי מול חמאס בדיוק כפי שעשה לקודמיו. מנגד, אם לא יתקבלו דרישותיו הוא יוכל להאשים את ישראל והאמריקנים שדחפו אותו לזרועות החמאס, הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית.
לאבו מאזן יש סיבות נוספות לא להיות מאושר מההסכם. הוא יודע שהתקרבות בינו לבין חמאס והג'יהאד האיסלאמי לא תתקבל בעין יפה במיוחד במצרים ובסעודיה, שעוינות את האחים המוסלמים ודומיהם. ובעיקר, הסכמה עם חמאס מסכנת את שלטונו של אבו מאזן ואת שלטון הפתח והרשות הפלסטינית בגדה. חמאס עלול להשתלט וגם לקלוע את הפלסטינים בגדה לעימות פעיל עם ישראל ולמצב כלכלי קשה כמו את העזתים.
נתניהו ויעלון מרוצים
לישראל אין יותר מדי סיבות להצטער. הסכם הפיוס נותן לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון משה (בוגי) יעלון הישג תודעתי חשוב שינוצל על ידם כדי להציג את אבו מאזן ואנשיו כזאבי טרור בעור של כבש שוחר שלום. החיבור בין פתח לחמאס יוכיח זאת.
בינתיים הממשל האמריקני נוקט עמדה מעניינת. הוא מוכן לתת הכשר עקיף לחמאס, ובלבד שהמו"מ יימשך והסכם הפיוס לא יהווה עילה להפסקת המפגשים עם ישראל. איך זה ייעשה? הממשלה הפלסטינית המאוחדת, כך אומרים האמריקנים, תכיר בעקרונות של אי אלימות, הכרה במדינת ישראל והכרה בהסכמים קודמים עם, ובכך חמאס יעקוף את הצורך להכיר בעקרונות אלה ישירות בעצמו.
אבל האמריקנים מוסיפים תנאי נוסף שיכביד על חמאס ועל אבו מאזן: הממשלה הפלסטינית המאוחדת תצטרך גם לממש עקרונות אלה. כלומר לא לירות רקטות. בכך רושמת ישראל הישג נוסף: אם ימומש ההסכם, אבו מאזן יהיה אחראי פורמלית לכל קסאם או מטען נפץ שיצא מהרצועה או יתפוצץ בישראל ובגדה. זה ייתן משנה תוקף לדרישות הביטחון של ישראל במסגרת ההסכם ויאפשר לנתניהו ויעלון להוסיף על דרישות אלה כהנה וכהנה.
עצם החתימה על הסכם הפיוס מחזקת את הטיעון הישראלי שצריך סידורי ביטחון הדוקים ונרחבים. ההסכם גם יאפשר להוכיח שאבו מאזן אחראי ישירות למעשיהם של אנשי חמאס ושל הארגונים הסוררים, ואם אין ביכולתו להשתלט עליהם - אז גם אין ביכולתו לממש הסכם שיחתום עם ישראל. טיעון זה בוודאי ינוצל פוליטית גם על ידי הימין בישראל.
ההחלטה של ישראל לבטל את השיחות שאמורות היו להתקיים הערב מהווה מהלך לחץ נגדי על האמריקנים ועל הפלסטינים שמטרתו להדגיש את העובדה שאבו מאזן הוא האשם בפיצוץ המו"מ ולא ישראל. ובכך ממשיכים כולם לשחק את משחק ההאשמות (the blame game).
לסיכום נראה שהחתימה על הסכם הפיוס לא בהכרח מצביעה על כוונה של אבו מאזן לממש אותו. דווקא חמאס, סביר להניח, יהיה להוט לממש את ההסכם ובתנאי שיתקבלו דרישות המינימום שלו. אפשר להעריך שמימוש ההסכם תלוי עכשיו רק בדבר אחד: אם תושג הסכמה בין ישראל לפלסטינים על הארכת המשא ומתן עם לאו. אם יושג ההסכם יתאדה ההסכם הפיוס הפלסטיני כמו שהתאדו קודמיו. אם לא יושג הסכם להארכת המשא ומתן המדיני, אבו מאזן ימשיך לנהל מו"מ עם חמאס עד שיחול פיצוץ נוסף.
לפנייה לכתב/ת 
