"לנפץ את מחסום הפחד מהבירוקרטיה"

לפני שלוש שנים נתקלה לינדה בכתבה על ניצולי שואה שנוצלו על ידי מאעכר, שתמורת הסיוע להם לקח כמחצית מהכספים אותם השיג עבורם. הכתבה הזו הרגיזה אותה ושלחה אותה לחפש עמותה שמסייעת לניצולים כדי להתנדב. היא הגיעה לעמותת "אביב לניצולי השואה – ומאז כבר סייעה לעשרות ניצולי שואה להשיג מעל למיליון שקלים להם היו זכאים.

"כל מכתב שמגיע ומבשר על תוספת תגמול, העלאת אחוזי נכות או קבלת קצבה הוא בעצם ניצחון קטן שמדרבן אותי להמשיך בפעילות. התוספת הגדולה ביותר שהצלחתי לסייע לניצולה להשיג היה עבור ניצולה שנקבעו לה 25% נכות והכנסתה הגיע מרנטה צנועה ומהביטוח הלאומי – בסוף הטיפול הועלו אחוזי נכותה ל-72.6%, שתורגמו לתוספת של מעל 5,000 שקלים בחודש עבורה. ממש היום התקשר אלי בן של ניצולת שואה שפגשתי בבית אבות ברמת גן וסיפר לי שהעלו את אחוזי הנכות שלה מ-25% ל-50%, מה שאומר שהיא גם זכאית עכשיו לתוספת תגמול שיסייע לה להתקיים ביתר רווחה. בסופו של התהליך היא תקבל קצבה חודשית של מעל ל-8,800 שקלים, ומזה כבר בהחלט אפשר להתקיים בכבוד".

ניצולי שואה? קרובים או מכרים של ניצולים? מלאו את הטופס ועזרו לנו לעזור להם

"זה בהחלט מתגמל, לדעת ששיפרת למישהו את החיים בצורה כזו" מסכימה עו"ד דורית פורר מהעמותה. "לפני כחודשיים עדכנה אותי אישה בשם חיה, שאת אמה ליוויתי בתהליך מיצוי הזכויות, שאישרו מביטוח לאומי ברשות לזכויות ניצולי השואה את בקשת הנזקק הנצרך שהגשנו – וזה לאחר שהצלחנו להעבירה מקבלת רנטה של סעיף 2 של וועידת התביעות להכרה ממשרד האוצר.

"אלו אנשים שמגיע להם את כל הסיוע"

מקצבה של 300 יורו בחודש הצלחנו להגדיל את הכנסתה ביותר מ-6,000 שקלים בחודש, ועדיין לא סיימנו את הטיפול. בשנה שעברה האם יצאה למצעד החיים במיידנק והביאה לשם איתה אדמה מישראל, אלו אנשים שמגיע להם את כל הסיוע".

דורית מדגישה שהסיוע לא תמיד מסתכם בתוספת כספית: "לפני כמה חודשים כתבה לי בחורה בשם נועה, שסייעתי לסבתא של בעלה לקבל תמיכה בקצבת גמלת סיעוד נוספת שבטעות חישבו את הרנטה שלה כהכנסה והורידו לה שעות סיעוד. התעקשנו גם שהיא תקבל החזרים רטרואקטיביים על הוצאות סיעוד שיצאו מכיסה – וקיבלנו החזרים עבור תקופה של כמעט 3 שנים".

בני סהר החל את התנדבותו בעמותה בשנה שבה הוקמה, 2007, לאחר שנוצר קשר בין העמותה לתנועה הקיבוצית, במסגרתו הוכשרו חברי קיבוצים שונים לסייע במיצוי הזכויות. "רק במהלך ההתנדבות, כשהעמקתי את ידיעותיי בתחום, הבנתי שבעצם גם אני בן לניצול שואה.

הנושא היה 'טאבו' בבית, אבל מאז אני חש שאני פועל בשליחותו של אבי, שהלך לעולמו לפני שנים רבות".

מאז ועד היום סייעו בני ושותפתו להתנדבות מיכל סביון לעשרות ניצולי שואה למצות את זכויותיהם. "מיפינו את כל אזור עמק הירדן, גייסנו עוד מתנדבים בסיוע עמותת "המייסדים" של עמק הירדן, ומאז כבר הרחבנו את פעילותינו לטבריה. אחד מהנושאים שנתקלנו בהם הוא שיש לא מעט יוצאי

צפון אפריקה שזכאים לקצבאות וכלל לא היו מודעים לכך".

מיכל ממהרת לתת את הדוגמא של רות, יוצאת לוב שפנתה לנקודת הייעוץ של העמותה ב-2010, לאחר שמשרד האוצר פרסם כי יוצאי לוב יצורפו למעגל הזכאים לתמלוגים: "בעבר נדחו כל הפניות שלה מאחר והקריטריון קבע שתקופת השואה המוכרת בלוב היא עד סוף 1942, ואילו תאריך הלידה של רות נקבע ל-1.1.43, כשם שנקבע באופן שרירותי עבור רבים מהעולים שהגיעו מלוב ללא תעודות לידה. לא התייאשנו והגשנו תביעה למשרד האוצר, לה היינו צריכים לצרף מידע רפואי.

בשביל המידע הייתי צריכה לפנות בשמה לארכיון של קופ"ח כללית, לארכיב של בית החולים רמב"ם – שם עברה בילדותה מספר ניתוחים, לארכיון של בי"ח זיו בצפת ולעוד גורמים רבים, הכל כדי שתקבל בסוף את מה שמגיע לה. זה לקח בערך שנתיים של מעקב אבל בסופו של התהליך היא הוכרה על ידי משרד האוצר כנכת רדיפות הנאצים.

גם לאחר ההכרה התעקשנו וביקשנו שיכירו במחלות נוספות, כשכל בקשה מלווה באיתור מסמכים חשובים. אפילו טיפול לעור בים המלח הצלחנו להשיג לה בסוף, והכל בהתנדבות. מה שאני זוכרת במיוחד בסיפור של רות הוא שבמקור היא לקחה משרד עו"ד שיטפל בתביעותיה, ואחרי שהבינה שהוא לא נוקף אצבע ולא משיג דבר – אלא העמותה ומתנדביה – היא ביטלה את ייפוי הכוח שנתנה לו, מה שלא מנע מהם בסופו של דבר ממש לתבוע ממנה תשלום שכר טרחה על העבודה שלא טרחו לבצע. בשורה התחתונה מי שחווה את השואה ותוצאותיה לא צריך לשלם בשביל לקבל את מה שמגיע לו כחוק".

חיים שילה ("סולו"), שנולד בגרמניה בשנת 1925 ונמלט עם משפחתו לישראל לאחר עליית הנאצים לשלטון, מסכים שאין דבר שהוא מובן מאליו ועד שלא מבררים לא יודעים אילו זכויות מגיעות: "אני סייעתי לזוג שהאשה עלתה ממרוקו והבעל מתוניס, והיום הם מקבלים רנטה ממשרד האוצר. כמו בני, גם המניע האישי שלי הוא הזיכרון של אבי, שהיה רופא בתל אביב וסייע לעשרות ניצולים לקבל את הרנטה ממשלת גרמניה בשנות החמישים.

אני עדיין זוכר את המכירה הפומבית ברחוב, שבה מכרנו את כל רכוש המשפחה, את הבריחה לשווייץ ומשם לפלשתינה. בשנה הבאה אני חוגג יום הולדת 90 ואין לי כוונה להאט, להיפך, אני מקפיד להשתתף בכל סמינר או השתלמות של העמותה, בידיעה שהידע שאני צובר מסייע לניצולי שואה אחרים".

בני סהר מזכיר מקרה שבו סייע לדידי, ניצול שואה מגטו שנגחאי, שהיה תחת הכיבוש היפני: "דידי נולד בגטו ב-1941, אחרי שאביו ברח לשם מאוסטריה. אביו נפטר לפני כעשרים שנה ובמשך שנים ניסיתי לשכנע את דידי לפנות לקבלת מענק מהקרן האוסטרית. רק לאחר שאימו, אותה הכיר האב בשנגחאי (ושם גם נישאו) נפטרה התחיל דידי להתעניין בזכויותיו והגיע אלי. הגשתי עבורו בקשה למשרד האוצר הוא הוכר ומקבל כיום קצבה חודשית כולל הטבות נוספות. לאחרונה הוא קיבל מענק חד פעמי של מעל ל-27 אלף שקל ואני ממשיך לפעול כדי שימצה את כל הזכויות וההטבות להן הוא זכאי".

דורית מסכימה שחוסר המודעות של הניצולים הוא גדול: "יצא לי לסייע לאשה בשם רחל, שהייתה עוברית בתקופת המלחמה ולא אושרה לא קצבה במשך תקופה ארוכה מאוד כי מקום לידתה נרשם בארץ ישראל. סייעתי לה לקבל את ההכרה באוצר, שמשמעותה קצבה חודשית של כמעט 2,000 שקל, אותה קיבלה גם רטרואקטיבית עבור שנתיים וחצי של עיכובים. לכן אני אומרת שאסור להתייאש ותמיד כדאי לברר".

שושנה שחם, מתנדבת מהצפון, מספרת על מקרה אחד כזה שנגרר כבר שנים: "ניצולה בשם מרתה שהוריה גרו במובלעת בצד ההונגרי של הגבול עם אוסטריה ושאר משפחתה גרה מעבר לגבול באוסטריה עצמה. לאחר שהנאצים הגיעו לאוסטריה והידיעות משם החלו לזרום למובלעת 'ההונגרית' הוריה נמלטו לאנגליה, אך את בקשתה לרנטה דחו בטענה שהנאצים הגיעו להונגריה רק ב-1944, כאשר הם נמלטו משם לפני.

כל משפחתה שגרה מעבר לגבול הושמדה בשואה והיא זכרה הכול והגדירה את עצמה מאז ומתמיד כניצולת שואה, ולכן למרות 'הטרטורים' לא ויתרנו וחיברנו בינה ובין המחלקה המשפטית של אוניברסיטת ת"א, שמסייעת לניצולים רבות. בחודש הבא נפתח המשפט שבו היא תובעת את זכאותה".

'אי של שפיות'

בני מסכים שחלק מהבעיה היא שרבים מהניצולים מתייאשים ומקבלים את הסיוע בחשדנות רבה: "לפעמים רק כשאני מספר שאני בעצמי ניצול החששות מתפוגגים מעט. הגיעה אלי ניצולה בשם שושנה, שבסך הכול רצתה החזר עבור משקפיים. היא הייתה מאוד כעוסה על כל הבירוקרטיה והאישורים שצריך להציג על כל דבר.

בשנתיים מאז נפגשנו לראשונה סייעתי לה לעבור לרנטה של משרד האוצר כמי שמוכרת כנכה בהיקף של 50%, היא מקבלת כיום גם קצבה כמי שעבדה בגטו ועוד מענק חד פעמי של 2,000 יורו שאושר לה לאחרונה, והיום היא מבקרת אותי מידי שבוע בנקודת ההתנדבות שלי, כשהיא קוראת לי 'אי של שפיות'. ההצלחות האלו הן כמו דלק בשבילי".

חיים מציין שהפרסום בתקשורת חשוב מאוד: "היה לי מקרה שסייעתי לניצולת שואה מצרפת, שהוסתרה כל המלחמה בחווה, לעבור לרנטה של משרד האוצר, לאחר שהייתה חשדנית מאוד והעדיפה בתחילה להסתפק ברנטה קטנה – אבל כזו שמשולמת על ידי הגרמנים. לקח שנה וחצי שבה ממש דרבנתי אותה לממש את זכותה כניצולת 'מעגל שני', ולפני יותר מארבע שנים היא החלה לקבל רנטה.

מתנדבי "אביב לניצולי השואה" בתמונה משותפת

אחרי שסיפורה התפרסם פנה אליה חבר שעבר את השואה בתנאים דומים וכלל לא חשב שמגיע לו קצבה. הוא פנה אליה, היא שלחה אותו אלי – וממש לפני פחות מחודש הוא התבשר שקיבל גם הוא את ההכרה. היעדר המודעות והפחד מהבירוקרטיה אלו המחסומים שאנחנו חייבים לנפץ".

"ממש לפני שבוע התקשר אלי בערב ניצול שואה מכפר סבא, שהוא ואשתו הם כיום חרדים שחיים בצניעות גדולה, ולהם סייעתי יחד עם דורית" מסכמת לינדה, "הוא עדכן אותי שלאחר התהליך הארוך שעברנו אישרו לו 64% נכות – זאת לאחר שאשתו כבר קיבלה לאחרונה תשובה חיובית לבקשתה, מה

שאומר שהוא ואשתו יקבלו מעתה תגמול נצרך שיאפשר להם לחיות ברווחה הרבה יותר גדולה.

נסעתי אליהם לפני כמה ימים כדי לראות את המכתב בעיני... האישור היה עבור הבעל, אבל מאחר והוא דתי קפצתי וחיבקתי את אשתו במקום. ורק שתבינו באיזה אנשים מדובר- הדבר הראשון שהוא אמר זה שהם יתרמו לצדקה. זו החובה שלנו כחברה לסייע לאנשים שכאלו".

• רוצים לסייע? ניתן לתרום 10 שקלים לעמותת "אביב לניצולי השואה" על ידי משלוח סמס עם המספר 10 לטלפון 4404