אין עוררין על עליונותה, אין ספק בשלטונה
דווקא טענות כאילו לא מדובר באליפות "מבריקה" מבליטות את עוצמתה של מכבי ת"א כקבוצה. אומרים שלמכבי לא היו יריבות חזקות, אבל למה לא לשאול את זה הפוך: מה יקרה כשמכבי עצמה תתחזק יותר? אורי קופר על אליפות בלי אף כוכבית
עם השנים השתרש בארץ נוהג שכזה של ניסיון הדבקת כוכביות לאליפויות. תחביבם של אותם מציבי כוכביות למיניהם, בדרך כלל אוהדי הקבוצות היריבות לזו שזכתה בתואר, הוא לקחת כל אליפות שאינה שלהם ולנסות להדביק לה כוכבית, שאמורה להעיר ולהאיר למה מדובר באליפות פגומה, אליפות שאינה שלמה. לפעמים יש משהו בדבריהם של אנשי הכוכביות. הסייגים שלהם הגיוניים, הטענות ראויות לדיון. לא היום. כל ניסיון להטיל דופי באיכות האליפות הזו של מכבי ת"א דינו לחזור כבומרנג לראשו של הספקן.
עוד על האליפות של הצהובים ב-ynet ספורט:
- גיליון הציונים של מכבי תל אביב
- סיקור משחק האליפות
- התמונות שעשו את העונה הצהובה
- התגובות לאליפות הצהובה
אנשי הכוכביות בשיאם השנה. הם מציינים בהתלהבות, כפי שעשו לקבוצות אחרות בעבר, שהאליפות הזו היא לא חוכמה גדולה כי מכבי ת"א עשירה "ותראו איזה הבדל בתקציב". הם מצקצקים בלשונם שככה זה "כשאין למכבי מתחרות העונה" או חוזרים ואומרים שהקבוצה של פאולו סוזה לא "מלהיבה", או שהשיטה שלו "הגנתית", וזה כמובן איום ונורא אל מול הכדורגל בסגנון ריאל מדריד של יתר קבוצות הליגה או של אלופות קודמות. כל אותן טענות מוזרות, או ניסיונות להצבת כוכביות, נזרקות לאוויר בחודשים האחרונים, אבל הן מלמדות בדיוק ההיפך מהתמונה שמנסים לצייר.
השילוב הזה, בין העובדה שלמכבי יש מספיק כסף לבצע את התוכניות שלה, לבין הטענות כי לא מדובר באליפות מבריקה, רק מעצים את האליפות הזו, או יותר נכון רק מעצים את המועדון הקרוי מכבי ת"א במתכונתו הנוכחית. מכבי, בלי המון הצגות, עם דן איינבינדר כרכש הישראלי הבולט (בדיעבד), עמדה כמעט בכל היעדים – לא דאבל, אבל כן אליפות קלה, הצלחה אמיתית ראשונה באירופה, יותר ניצחונות מהפסדים בדרבי.
מכבי ביצעה בתחילת העונה רק רכש ישראל אחד נוצץ באמת (על הנייר), טל בן-חיים. היא איבדה את אחד השחקנים החשובים שלה, בהווה ובטח לעתיד, מונאס דאבור, וחלוץ אחר מהמבריקים של הקבוצה, ברק יצחקי, נפצע לתקופה ארוכה. היא לא הצליחה יותר מדי עם השחקנים הזרים החדשים – חואן פבלו פחות טוב מאניימה, מאנה עזב מהר, מיטרוביץ' סביר ולא יותר, מרבאל כלום. ועדיין, למרות כל הדברים האלה, מכבי לוקחת אליפות בפער דו ספרתי. אין עוררין על עליונותה, אין ספק בשלטונה. במקום לציין את כל הפרמטרים האלה בגנות האליפות הזו צריך לעשות בדיוק ההיפך ולהלל את הפער שהאלופה פתחה משאר הליגה. אומרים שהיריבות של מכבי לא היו חזקות, אבל למה לא לשאול את זה הפוך: מה יקרה כשמכבי עצמה תתחזק באמת?
לכן, הטענות כי לא מדובר באליפות "מבריקה" לא אמורות לפגוע במכבי אלא דווקא להראות את עוצמתה של המעטפת. איך המעטפת הזו, המורכבת מחלקים שונים – הכנה מדוקדקת למשחקים, כושר גופני ברמה אחרת, שקט תקשורתי ועוד – חזקה יותר מכל דבר אחר. האם מכבי הלהיבה בכל משחק? ודאי שלא, אבל אותה מעטפת הפכה את האלופה ליעילה בסטנדרטים לא ישראלים. עכשיו תדמיינו מה יקרה אם ימלאו את אותה מעטפת בזרים יותר טובים ובעוד איזה שני שחקני נבחרת שיוחזרו מארצות ניכר.
אנשי הכוכביות אומרים עוד כל מני דברים. עכשיו, למשל, הטרנד הוא להכריז שבלי ערן זהבי מכבי היא סתם קבוצה. אין ספק שבלי זהבי מכבי היא קבוצה אחרת, פחות טובה, אבל האם היא צריכה להתנצל על כך? מישהו בא לברצלונה בטענות על כך שהיא מחזיקה את לאו מסי? מישהו אומר לריאל מדריד "נראה אתכם זוכים בצ'מפיונס ללא רונאלדו"? במקום לומר שבלי ערן זהבי מכבי היתה קבוצה אחרת לגמרי, מה שנכון אמנם, אפשר לחשוב על זה שבזמן שכל שחקן נורמלי מחפש לעזוב את הליגה זהבי דווקא סגר לחמש שנים נוספות ושהוא לא הולך לשום מקום, מה שרק מלמד יותר על הכוח שמכבי השיגה, וכנראה עוד תשיג.
זהבי, כמובן, הוא שחקן העונה, ובהפרש גדול. אין צורך לחזור על זה פעמיים כשמדובר בשחקן שבעוד שני שערים ישווה את שיא הכיבושים בעונה של לא-חלוץ במכבי. קרלוס גרסיה, מבין שחקני מכבי, הוא זה שמגיע למקום השני מיד אחרי זהבי. השחקן השלישי שחשוב לציין ביום הבטחת האליפות הוא שרן ייני, אולי לא השחקן הכי מוכשר בסגל, אבל זה שמסמל אולי יותר טוב מכל אחד אחר את הטוויסט המקצועי שעבר על מכבי בשנתיים האחרונות: משחק בשכל, לא עושה שטויות מיותרות, רחוק מתדמית הכדורגלן הישראלי הקלאסי.
ואולי יותר מכולם כוכבי האליפות הזו הם דווקא האנשים שעומדים לצד הדשא או יושבים ביציע – מיץ' גולדהאר, ג'ורדי קרויף, פאולו סוזה וכל הצוות העצום שיש למכבי שהפך, ועדיין הופך אותה ברגעים אלה, למה שהיא. כעשר דקות אחרי המשחק, כשפאולו סוזה כבר הונף באוויר, יצא קרויף מחדש ההלבשה עם שתי חולצות אליפות צהובות בניילון. הוא הושיט אחת לגולדהאר ובעל הבית, שהתבייש לפשוט את החולצה המכופתרת בפומבי, התחבא בצד והחליף בגדים בלי שאף אחד ישים לב.
השניים הלכו לכיוון היציע, קרויף מחויך, גולדהאר מחושב, ואחרי ששמעו את קריאות העידוד הרלוונטיות נעמדו כל אחד מאחור, רחוק מהאוהדים. אנשי עבודה, לא חגיגות. בשלב מסוים נשאר גולדהאר לבד, מתבונן באוהדים. ביקשתי לשאול משהו והוא, בתגובה, הסביר "שאני צריך עוד קצת זמן להסתכל על העוצמה הזו". עוצמה היא בדיוק מה שמכבי משדרת כבר שנתיים. והיא משדרת את זה גם, ואולי אפילו בעיקר, בשבועות הפחות טובים שלה. ההרגשה היא שכך יישאר המצב גם בעונה הבאה. בלי אף כוכביות.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי".
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו בטניסאית שנפלה, המשיכה לשחק בישיבה וזכתה בנקודה
בקליפ אחד כל שערי כריסטיאנו רונאלדו במדי ריאל מדריד
לפנייה לכתב/ת 
