כבר לא סינדרלה: 'עוד יתרגלו לקריית שמונה'
רבים מהתושבים אדישים, טרודים בבעיות היום-יום, אבל הזכייה בגביע מחזקת את התופעה הספורטיבית שנקראת עירוני ק"ש. האוהדים בבית הקפה בקניון הפנימו: "מה שמעניין זה הממד המרגש של 'הקבוצה הקטנה מהצפון הרחוק'"
תושבי קריית שמונה כבר מתורגלים בגילום תפקיד הסינדרלה שאליו הם מלוהקים כשמגיעים להישג ספורטיבי. אמש (ד') זכתה עירוני קריית שמונה בגביע המדינה, ומתקפת תשומת הלב הארצית שוב יצאה לדרך. גם לפני שנתיים, כשזכתה באליפות המדינה, נחשב התואר להצלחה כבירה, בין השאר משום שהעיר מתקשה להתנער מתדמית עיירת הספר הקטנה שתושביה טרודים בבעיות תעסוקה, ביטחון והניתוק הגיאוגרפי והחברתי ממרכז הארץ. הרי מה להם ולכדורגל.
- עוד סיפורים - בפייסבוק שלנו
אבל התושבים של קריית שמונה כבר לא עוסקים בתדמית. מבחינתם, הם פשוט התגברו על נתוני פתיחה גרועים, כמו כמות אוהדים קטנה ותקציב נמוך, וזכו בתואר שני בשלוש עונות. והיד עוד נטויה.
על שלושה שולחנות בבית קפה בקניון בעיר התפרסו הבוקר כמה שחקני עירוני קריית שמונה ומנהל הקבוצה, והציגו לראווה את הגביע הכסוף. מספר העיתונאים מסביבם היה גדול יותר מסך כל השחקנים ויושבי הקפה גם יחד. את דגלי ישראל שהעירייה לא הספיקה להוריד מיום העצמאות לכלך הגשם, ובטווח הנראה לעין לא נמצא שום דגל או סממן אחר של הקבוצה. מתקבל הרושם שמי מתושבי קריית שמונה שמתעניין בספורט שמח על זכייתה של הקבוצה, ומי שאינו מתעניין בכדורגל - ממילא לא אכפת לו.
התשובות של דובר הקבוצה עדי פרג' מוכנות מראש, והוא שולף אותן במהירות. ההתייחסות הגיאוגרפית היא הכרחית, מבחינתו, אף שמדובר בספורט: "זה לא רק עניין של מיקום העיר, כמו הגודל שלה. אם היינו עיר גדולה ההישג היה פחות משמעותי. אנחנו עיר בקנה מידה של כפר. היריבה שלנו, מכבי נתניה, הביאה למשחק 20 אלף אוהדים מתוך עיר של 200 אלף. קרית שמונה הביאה רק 6,000 אוהדים. בערים המתחרות יש יותר קהל והן זוכות לתמיכה גדולה יותר.
ברק מרום, סטודנט מקומי, הצטרף להמולה והגיע לדלפק בית הקפה. "אם נתייחס למשחק אתמול רק בתור התמודדות שהקבוצה הטובה בה ניצחה, זה יהיה פחות מעניין.
חייבים להוסיף לזה את הממד המרגש של הקבוצה הקטנה מהצפון הרחוק", אמר, ספק בסרקזם ספק ברצינות.
הוא סיפר שעד לפני כעשור גם הוא שיחק כדורגל בקבוצה באזור, ותמיד הרגיש נחות במשחקים מול קבוצות מערים גדולות: "הרגשנו נחותים מבחינת תנאים ויכולות. במקומות כאלה יש פחות תקציבים וכסף, ובגלל זה ההישג אפילו נחשב לגדול יותר. בנוסף האנשים כאן אפאתיים, הם עסוקים בצרות היום-יום שלהם ולא בספורט. אותי זה מרגש למרות שמדובר בכדורגל ישראלי, כי אתה יכול לגעת בזה ולראות את המשחק במציאות, ולא רק מבעד למסך".
בשולחן סמוך ישב עוזי שמואלי, פנסיונר טרי, וקרא את מדור הספורט בעיתון. הוא אמנם ממושב בית הלל, אבל כשהוא צריך להגיע לסידורים, העיר שלו היא קריית שמונה. גם למשחקי הקבוצה העירונית הוא מגיע. "בגליל אין לנו הרבה אפשרויות בילוי, אז אני נהנה מהמשחקים שלהם", הוא מסביר. "גם לילדים במושב יש קבוצה-בת שמתאמנת. הכדורגל ממלא כאן תפקיד של פעילות חברתית. זכינו גם באליפות וגם בגביע וכנראה זה לא מקרי. מתישהו גם הקבוצות במרכז הארץ יתרגלו לזה".
לפנייה לכתב/ת 
