"האח הגדול": ליפול מהאח אל הפחת
העונה השישית של "האח הגדול" מתחילה אבל אתם לא באמת מצפים שיהיה מעניין. כרגיל, הדיירים נבחרים על פי השבלונות המוכרות והמפגשים ביניהם יהיו צפויים, ומניפולטיביים, עשויים היטב, ומהונדסים גנטית. ולמרות כל זאת, גם הפעם הצופים הישראלים יתמכרו ויתבדרו
מכירים את אלה שעומדים מאחורי גדרות הביטחון בדרך לאולפן של "האח הגדול"? אלה שמנופפים וצועקים לכל מתמודד שנכנס כאילו היה לפחות ריהאנה? אלה שעושים בושות? אז זהו, שאתם בבית - ואנוכי בתוקף תפקידי - זה בדיוק אותו דבר, רק בשקט.
בעוד כמה שבועות כל אחד מאיתנו ייחשף לטונות של מידע בלתי חשוב ורלוונטי לכלום על אודות אנשים שחייהם ומעשיהם לא יכולים להשפיע על חיינו ומעשינו בכלל. ילדות בנות 13 יידעו לדקלם את כל שמותיהם של האנשים הללו כאילו היו שושלת מלכי יהודה (שלא מוכרת להם), והסבתות של הילדות הללו יבלו איתן זמן איכות בחופש הגדול מול האפליקציה החדשה של האח. וביחד עם דור הביניים, ילדות וילדים יאמינו שכל הטוב הזה נופל עליהם בהפתעה ובמקרה, וכי הם צופים בהתרחשות אותנטית, ולא - נניח - במופע מתוזמר עד דק.
אלא שהצצה לרשימת המועמדים מגלה אגמים של זיעה וטונות של איפור, וקצת קשה להשתחרר מהם הפעם. בחסות הרשת החברתית החביבה עליהם, הביאו יוצרי התוכנית אליכם הביתה את המחלוקת בין הטבעונים (טל המקועקעת וקארין שלא אוכלת חיות אבל כן לובשת אותן) לבין שאר האנושות. אבל כיוון ששאר האנושות אדישה בדרך כלל, יצרו כאן פטנט עוקף מציאות. קבלו את יאיר השחקן והאפליקציה שבאמצעותה תחליטו איזה תפקיד יגלם!
רגעי המתח היחידים בפרק הפתיחה היו, מה יעדיף העם - את יאיר כמגדל בקר או כצאצא למיליונרים אגדיים? טייקונים כבר לא באים לנו טוב בעיניים, והעם אמר את דברו. העם רוצה דם. העם וההפקה משתפים פעולה ומבקשים לראות את אם-כל-המערכות ניטשת בין טל - החומלת על חיות ופותחת פה ג'ורה, לבין יאיר - שיסתכל לה בלבן של העיניים וידבר על כמה שהוא אוהב את הפרות שלו בתור סטייק.
זוכרים מחלוקות על ספר התנ"ך, בעונה של פרידה ועדנה? הפעם לא. בורא עולם הוא קונצנזוס, בפי ההיפי-אינדיאני-נסיכי עם השרוול המשונה ובפי כל מי שנקט בשמו הפעם. גם מחלוקות פוליטיות לא יהיו, כי מול אחרון הצועדים אל הווילה, מוכה טראומת גוש קטיף, לא הציבו את השמאלן עוכר ישראל המתבקש כל כך.
ב"אח הגדול" יודעים הרי שזה כבר לא מעניין: בטח לא מעניין כמו התחרות הצפויה בין לינור, קארין ודנית על תפקיד ההורסת הקלולסית המפונקת, או המאבק המתבקש בין המקעקע אליאב הלוהט בעיני עצמו לבין אנה בול, סוג של נסיכת קרח. או מה שיהיה קרב אדירים בין דורון מירן, זמר בעיני עצמו, לבין מיקיאגי - באמת זמר של פעם, אבל עכשיו מעדיף לתקשר עם רוחות ולגדל בזיליקום.
על כל אחד מן האנשים האלה אפשר היה לומר דברים אחרים וחשובים יותר, אבל מרגע שחתמו על טופסי ההסכמה שלהם להכל, הם כבר לא אנשים. הם חומר טלוויזיוני. כרטיסי הביקור שלהם נערכים, מעצובים ומנותבים לשירות הדרמה. הביוגרפיה שלהם משוכתבת והופכת לפיסות קטנות וקליטות של טריוויה, עצובה או שמחה, לא חשוב.
אנה שונאת את אצבעות הרגליים שלה ואוהבת את העובדה שאמא שלה לא מתה בייסורים. לפרטי הטריוויה - כי הכל טריוויה - מוענק בדיוק אותו משקל עצמו. מעתה ואילך, הספוטים מתמקדים עליהם והמצלמות קולטות אותם רק ברגעים הנוחים להפקה, ואלה יהיו - לפי סדר החשיבות - רגעי מחלוקות בין אוכלי הכל לבולסי החסה, בין נציגי עדות שונות, בין מרכז לפריפריה. אפילו עלמה אתיופית יש, אורטל גושן המלכה בעיני עצמה, אם מישהו נורא רוצה להתגזען קלות עד שההפקה תחליט שגבול בלתי נראה נחצה.
ואם נזדקק לעוד מחלוקת כדי להצדיק את קיומו של ערוץ 26, תמיד יש את יאיר השחקן, הבובה-על-חוט הפרטית שלכם. כי גם לכם מגיע חלק בעולם המופלא של ההפקה, לא ככה? רק הם, המושכים בכל חוטי המיקרופונים של כל המתמודדים, יכולים לנווט אותם כרצונם? לא, זה לא דמוקרטי.
ואם לא די במאבקים הצפויים האלה, התחמשה ההפקה הפעם בנכס אמיתי. אורטל בן דיין יושבת על המשבצת שפעם קרטעה בה, לרגע או שנים, מירב בטיטו עם פמיניזם מזרחי לוחמני שכזה: בן דיין, אושיית רשת, סוציולוגית, אקטיביסטית מזרחית ופעילה בנושאי זכויות של נשים בתעשיית המין, כבר תייצר מחלוקת ברהיטות וברעש, ומכל הלב, כמו שרק היא יודעת.
יהיה מעניין? מה פתאום: יהיה צפוי, ומניפולטיבי, ועשוי היטב, ומעוצב מחדש, ומהונדס גנטית. יום יבוא ומישהו יפענח את מהות הקולטן במוח האנושי שמתמכר לדברים האלה כמו שאנשים מתמכרים לסוכר, אלכוהול, סמים וסיגריות. סיגריות יכולות להרוג אתכם, אבל רק "האח הגדול" יכול לבדר אתכם למוות.
