יו נסבו: "טוב ורע זאת שאלה של נקודת מבט"
הסופר יו נסבו ברא בלש קשוח מבחוץ ורגיש מבפנים - או להיפך - ובספרו "המושיע", שולח אותו לפענח רצח חייל בצבע הישע הנורבגי. כעת הוא גם משיק את רב המכר "ציידי הראשים" על המסך הגדול, ומספר: "הרעיון של שיפוט המעשים שלנו ושל אחרים בלי דעות קדומות - הוא רעיון נאיבי"
- לאורה רסטרפרו: "המדינה שלי נועדה למלחמה "
- דויד פואנקינוס: "אנחנו חיים בעולם אכזר "
- רומן פוארטולס יוצא מהארון של איקאה
הוא בן 54 ואב לילדה בת 13, נולד וחי באוסלו. למד כלכלה, עבד בעיתונות, התחיל לכתוב ספרים, וברא את הבלש הארי הולה, תחילה בספר המתח הראשון שלו מ-1997 "העטלף", ואחר כך עם "אדום החזה" המצליח, "נמסיס", "כוכב השטן", "ציידי הראשים", וממש לאחרונה ראה אור בעברית גם "המושיע".
&91;1&93;_wa.jpg "\"המושיע\". בלש שמזהה בדידות אצל אנשים (עטיפת הספר)")
אתה רואה בבלש גיבור תרבות?
"אני לא יודע אם הולה הוא גיבור תרבות, אבל בדומה לגיבור הקלאסי של הטרגדיות היווניות, הברית החדשה או התנ"ך, הבלש הוא גיבור מודרני שמחבר בין הגיבור המסורתי לאנטי-גיבור המודרני, ועדיין נשאר גיבור בעיני הקוראים".
האם חשוב לך ליצור קתרזיס בסוף הסיפור ולהחזיר את הסדר על כנו, או שאתה רוצה דווקא שהקוראים יישארו מוטרדים?
"אני לא יודע. הסוף של הספר הוא יותר תחושת בטן של לאן הסיפור צריך ללכת, מה הסיפור עצמו רוצה וצריך".
רצח בכוונה תחילה
ב"אדום החזה", הראשון של נסבו שתורגם לעברית, והיה רב מכר בישראל ובעולם, תיאר נסבו פרשיות שחיתות ורצח בנורבגיה, תוך חשיפת הימין הנאו-נאצי המתחזק, ונגיעה בנושא הטעון של שיתוף הפעולה של נורבגים רבים עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. כעת בספרו האחרון "המושיע" הבלש הארי הולה נקרא לפענח רצח של חייל ב"צבא הישע" הנורבגי - ארגון רווחה נוצרי הבנוי בצורה היררכית.
החייל שנרצח, נרצח כנראה במקום אחיו. הרוצח השכיר, שממשיך לחפש אחרי האח הנכון, הוא ילד-חייל קרואטי שזכה לכינוי "המושיע" במלחמת הבלקן בשנות ה־90.
אף אחד ב"המושיע" לא ממש יוצא זכאי - לא השוטרים, לא הפוליטיקאים, אפילו מתנדבי ארגון הצדקה "צבא הישע".
"רציתי להראות דרך העובדה הזאת, שרוב האנשים מסוגלים לעשות מעשים שנוח לנו לחשוב שהם שמורים רק לאנטי-גיבורים של החיים. שטוב ורע הם שאלה של נקודת מבט. שהשיפוט שלנו תמיד יושפע מהרגשות שלנו. ושהרעיון של שיפוט המעשים שלנו ושל אחרים - ללא דעה קדומה ולגמרי טהור מבחינה אינטלקטואלית - הוא רעיון תמים".
נורבגיה נחשבת בעיני רבים כמופת של נאורות וקידמה. והנה כאן מוצגת חברה מדורדרת מבחינה מוסרית. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר?
"אני חושב שנורבגיה נאבקת בהרבה בעיות שגם מדינות אחרות נאבקות בהן. מובן שכסף גדול שבא מתעשיות נפט יכול לפתור כמה מהבעיות האלה מהר יותר, אבל אני חושב שהמדינה שלי בכל זאת נהנית מנכסים כמו מסורת ארוכה של דמוקרטיה ומשיוויוניות יחסית".
למה בחרת לכתוב על הקרבות ביגוסלביה של 1991?
"כי זו תזכורת טובה לכך שהיציבות הפוליטית והחברתית שאנחנו לוקחים כמובן מאליו באירופה, היא אשליה. ביוגוסלביה לקח לסלובודן מילושביץ' שישה חודשים בלבד להפוך את העם הסלובני לנתינים מוחלטים שלו".
הספרים שלך נראים לפעמים קודרים וקצת ניהיליסטים. מה אתה חושב על עתידה של נורבגיה, של אירופה? יש לך תקוות?
"כן, אני אופטימיסט. אני חושב שדברים משתפרים. או אם לנסח את זה במילים אחרות: אנחנו אולי בדרך להשמדה-עצמית, אבל בה בעת אנחנו גם בדרך למציאת פתרונות. זה עשוי להיות מירוץ מעניין, נראה מה יגיע קודם".
בימים אלו, כאמור, עולה לאקרנים בישראל הסרט "ציידי הראשים" שנעשה על פי ספרו. את הסרט, אגב, הפיקו מפיקי "נערה עם קעקוע הדרקון" (על פי הספר הנודע של סטיג לארסון השבדי), והוא כבר זכה בכמה פרסים. הסרט מספר על רוג'ר, צייד ראשים מצליח בנורבגיה, איש בעל השפעה שמחליט אילו מנכ"לים יעבדו באילו חברות ענק, נשוי לבעלת גלריה יפהפיה, יש לו וילה יקרה וכל מה שהוא רוצה פחות או יותר, אבל הוא מדי פעם גונב יצירות אמנות יקרות בדרך מתוחכמת המתגברת על מערכות אזעקה.
יום אחד הוא פוגש את קלאס גייב, לוחם של היחידה המיוחדת לשעבר.
הוא מגלה שיש בבעלותו ציור בעל ערך, ומתכנן לשדוד אותו בדרך מתוחכמת. אבל העניינים מסתבכים כשהוא פורץ לביתו של קלאס.
היית מעורב בעיבוד הקולנועי של הספר?
"בכלל לא. כתבתי רק את השורה האחרונה בתסריט, כי הם היו זקוקים לפאנץ' ליין. אז אני יכול רק לקוות שהשורה התחתונה גם נראית כמו פאנץ' ליין".
אהבת את הסרט?
"בפעם הראשונה שראיתי אותו, לא ידעתי מה להגיד. כולם שאלו אותי וחשבתי שזה קצת כמו לשאול גינקולוג אם המטופלת האחרונה שלו היתה סקסית. אני מניח שסופר שצופה בעיבוד הקולנועי של ספרו מסתכל על זה בצורה טכנית. אבל אז ראיתי אותו שוב בפרת' שבאוסטרליה, באולם תיאטרון יפהפה וגם היית קצת שיכור - אז ממש אהבתי אותו".
יש עוד ספר שלך שהיית רוצה שיעובד לסרט?
"במשך הרבה שנים לא רציתי שספרי יעובדו לקולנוע, אבל לאחרונה הגעתי לסוג של מסקנה, שאם אחד מספרי ישמש במאי קולנוע לעשיית סרט טוב שיש בו תובנות, וזו תהיה המטרה האמיתית והמרכזית של עשיית הסרט, ולא רק כדי לעשות כסף - אז אני בסדר עם זה".
